תנ"ך מבואר

ספר שמות פרק טו

1 אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר; אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃
2 עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃

3 יהוה אִישׁ מִלְחָמָה; יהוה שְׁמוֹ׃ 4 מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם; וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף׃ 5 תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן׃

6 יְמִינְךָ יהוה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ יהוה תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ 7 וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃ 8 וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם׃ 9 אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃ 10 נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם; צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם אַדִּירִים׃




11 מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יהוה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ 12 נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃


13 נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃ 14 שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃ 15 אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד; נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃ 16 תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן; עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יהוה, עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ׃



17 תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יהוה; מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃ 18 יהוה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃

19 כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יהוה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃ {פ}
20 וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃ 21 וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם; שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃ {ס}

22 וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם׃ 23 וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְלֹא יָכְלוּ, לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה׃ 24 וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה׃ 25 וַיִּצְעַק אֶל־יהוה, וַיּוֹרֵהוּ יהוה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם;
שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׃ 26 וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יהוה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו; כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יהוה רֹפְאֶךָ׃ {ס} 27 וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וְשָׁם, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ־שָׁם עַל־הַמָּיִם׃
שירת הים
1 אז שרו משה ובני ישראל את השיר הזה לה': "אשיר לה' כי גבר על אויביו, סוס ורוכבו השליך לים.
2 ה' כוחי ושירי, ממנו ישועתי. הוא אלוהיי, אותו אהלל, הוא אלוהי אבי, אותו ארומם.
3 ה' לוחם, ה' שמו! 4 את מרכבות פרעה וחילו השליך לים, ואת מפקדיו המובחרים הטביע בים סוף. 5 מי הים העמוק כיסו אותם, והם שקעו למעמקים כמו אבן.
6 יד ימינך, ה', חזקה מאוד. יד ימינך, ה', שברה את האויב. 7 בכוחך הגדול הרסת את מתנגדיך, שלחת נגדם את כעסך ששרף אותם כמו שאש שורפת קש. 8 נָשַׁפתָ ומים נערמו, נוזלים נעמדו כחומה, מי הים העמוק קפאו באמצע הים. 9 האויב חשב: 'ארדוף ואשיג אותם. אקח מהם שלל. אשְׂביע רצוני. אשלוף חרבי ואנצח אותם'. 10 נָשַׁפתָ ברוחך, והים כיסה אותם. הם צללו כמו עופרת במים הגועשים.
11 מי כמוך בין האלים ה'? מי עצום וקדוש כמוך?! כבודך מעורר פחד, מעשיך גדולים. 12 הושטת את יד ימינך, ומיד בלעה אותם הארץ. 13 הִנחֵיתָ בחסדך את העם שהצלת, הובלת אותו בכוחך לַמקום המוקדש לך. 14 עמים שמעו ונבהלו, רעד אחז בפלשתים. 15 ראשי השבטים באֱדוֹם נבהלו, רעד אחז בגיבורי מואב. כל יושבי כנען נמסו מפחד, 16 אימה ופחד נפלו עליהם מפני כוחך. הם נעמדו דום כמו אבן, עד שעמך, ה', עבר, עד שעבר העם ששייך לך.
17 הבאת ונטעת אותם בהר שבחרת לעצמך, בַּמקום שהכנת לשכון בו, ה', למקדש שהכנת בידיך. 18 ה' מוֹלֵךְ לעולמי עולמים!".
19 כאשר נכנסו הסוסים, המרכבות והפרשים של פרעה לים, החזיר ה' את מי הים והמים כיסו אותם, אך בני ישראל הלכו על קרקע יבשה בתוך הים. 20 מרים הנביאה, אחות אהרון, לקחה את התוף בידה וכל הנשים יצאו אחריה בריקודים. 21 מרים שרה לפניהם:
"שירו לה' כי גבר על אויביו, סוס ורוכבו השליך לים".
הנס במרה
22 משה הוביל את ישראל מים סוף והם יצאו למדבר שׁוּר. שלושה ימים הלכו במדבר ולא מצאו מים. 23 כשהגיעו למָרָה לא יכלו לשתות את המים שהיו שם כי המים היו מרים (לכן נקרא המקום מָרָה). 24 "מה נשתה?", התלונן העם בפני משה. 25 משה זעק לה', וה' הראה לו עץ. משה השליך את העץ למים והם נהיו מתוקים.
בַּמקום ההוא נתן ה' לעם חוקים וניסה אותו, 26 וכך אמר: "אם אכן תשמע בקול ה' אלוהיך ותעשה את מה שנכון בעיניו, אם תישָמע למצוותיו ותשמור את כל חוקיו, לא אביא עליך את כל המחלות שהבאתי על מצריים, כי אני ה' המרפא אותך". 27 בני ישראל הגיעו לאֵילִים וחנו ליד המים. היו שם שנים עשר מעיינות ושבעים עצי תמר.