תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק כה

1 וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל הוּא וְכָל־חֵילוֹ עַל־יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. 2 וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. 3 בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא־הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ. 4 וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל־גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל־הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. 5 וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ; וְכָל־חֵילוֹ־נָפֹצוּ, מֵעָלָיו. 6 וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת־הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט. 7 וְאֶת־בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל. {ס}


8 וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ־הִיא שְׁנַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל: בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ־בָּבֶל־יְרוּשָׁלִָם. 9 וַיִּשְׂרֹף אֶת־בֵּית־יהוה, וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל־בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־כָּל־בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. 10 וְאֶת־חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב־נָתְצוּ כָּל־חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר רַב־טַבָּחִים. 11 וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל־הַמֶּלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת, יֶתֶר הֶהָמוֹן־הֶגְלָה, נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים. 12 וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, הִשְׁאִיר רַב־טַבָּחִים, לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים. 13 וְאֶת־עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית־יהוה, וְאֶת־הַמְּכֹנוֹת וְאֶת־יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית־יהוה־שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים; וַיִּשְׂאוּ אֶת־נְחֻשְׁתָּם, בָּבֶלָה. 14 וְאֶת־הַסִּירֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת, וְאֵת כָּל־כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ־בָם־לָקָחוּ. 15 וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת, וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר־כֶּסֶף כָּסֶף־לָקַח, רַב־טַבָּחִים. 16 הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת, אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית יהוה־לֹא־הָיָה מִשְׁקָל, לִנְחֹשֶׁת כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. 17 שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה (אַמּוֹת), וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל־הַכֹּתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת; וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי, עַל־הַשְּׂבָכָה. 18 וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים, אֶת־שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְאֶת־צְפַנְיָהוּ, כֹּהֵן מִשְׁנֶה; וְאֶת־שְׁלֹשֶׁת, שֹׁמְרֵי הַסַּף. 19 וּמִן־הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר־הוּא פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת־עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. 20 וַיִּקַּח אֹתָם, נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים; וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה. 21 וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה, בְּאֶרֶץ חֲמָת; וַיִּגֶל יְהוּדָה, מֵעַל אַדְמָתוֹ.
22 וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל־וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן. 23 וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי־הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם. 24 וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ, וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל־תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים: שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל־וְיִטַב לָכֶם. {פ}
25 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה בֶּן־אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת־הַיְּהוּדִים, וְאֶת־הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה. 26 וַיָּקֻמוּ כָל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיִם: כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵי כַשְׂדִּים. {ס}
27 וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ; נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת־רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה־מִבֵּית כֶּלֶא. 28 וַיְדַבֵּר אִתּוֹ, טֹבוֹת; וַיִּתֵּן, אֶת־כִּסְאוֹ, מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, בְּבָבֶל. 29 וְשִׁנָּא, אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ; וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו, כָּל־יְמֵי חַיָּיו. 30 וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה־לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ־דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ: כֹּל, יְמֵי חַיָּו. {ש}
1 בשנה התשיעית למלכותו, בעשרה בטבת, בא נבוכדנאצר מלך בבל עם כל צבאו לירושלים ושם עליה מצור. הם בנו סביבה מגדלי צפייה. 2 העיר הייתה במצור עד לשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו. 3 בתשעה לחודש היה הרעב בעיר חמור מאוד כי לא נותר לעם מזון. 4 חומת העיר נפרצה בלילה, וכל הלוחמים ברחו לכיוון בקעת הירדן דרך השער שבין החומות שליד גן המלך. הבבלים שחנו סביב העיר 5 רדפו אחרי המלך והשיגו אותו בערבות יריחו. כל צבאו התפזר. 6 הם תפסו את המלך, העלו אותו לרִבְלָה, אל מלך בבל, ושם קבע המלך את עונשו. 7 הם שחטו את בניו לעיניו ואחר כך ניקרו את עיניו, אסרו אותו בשרשראות נחושת ולקחו אותו לבבל.
חורבן ירושלים וגלוּת יהודה
8 בשבעה באב, בשנה התשע עשרה למלכות נבוכדנאצר מלך בבל, בא נְבוּזַרְאֲדָן שר צבא מלך בבל לירושלים. 9 הוא שרף את בית ה' ואת בית המלך, את כל בתי ירושלים ואת כל הבתים המפוארים. 10 את החומות שסביב ירושלים הרס צבא בבל בפיקודו של שר הצבא. 11 את יתר העם שנשאר בעיר, את אלה שנפלו בשבי בידי מלך בבל, ואת יתר ההמון, הִגלה נבוזראדן שר הצבא. 12 מעניי הארץ השאיר שר הצבא אנשים שיְעַבְּדוּ את הכרמים והשדות. 13 את עמודי הנחושת, את הבסיסים הניידים ואת קערת הרחצה הגדולה מנחושת שהיו בבית ה', שברו הבבלים ולקחו לבבל את הנחושת שממנה היו עשויים. 14 הם לקחו גם את הקערות, את היעים לפינוי האפר, את המספריים, את הכפות ואת כל כלי הנחושת ששירתו בהם. 15 גם את הכפות השטוחות ואת הקערות עבור דם הקרבנות, את כל הכלים מזהב ואת כל הכלים מכסף, לקח שר הצבא. 16 שני העמודים, קערת הרחצה והבסיסים הניידים שעשה שלמה לבית ה' היו עשויים מנחושת רבה כל כך, שלא היה אפשר לבדוק את משקלה. 17 גובהו של כל עמוד היה תשעה מטר, ומעליו הייתה כותרת נחושת שגובהה מטר וחצי. סביב הכותרת הייתה רשת מקושטת ברימונים, הכול מנחושת, וכך גם הרשת של העמוד השני. 18 שר הצבא לקח בשבי את שְׂרָיָה הכוהן הראשי ואת צְפַנְיָהוּ סגנו ואת שלושת שומרי הפתח. 19 מהעיר לקח מפקד אחד הממונה על הלוחמים, חמישה מכובדים מהמקורבים למלך שהיו בעיר, את שר הצבא הממונה על גיוס העם, ושישים איש מבני העם שהיו בעיר. 20 נבוזראדן שר הצבא הוביל אותם לרִבְלָה, אל מלך בבל. 21 מלך בבל הרג אותם ברבלה שבארץ חמת, ויהודה הוגלה מארצו.
22 נבוכדנאצר מלך בבל הפקיד את גְדָלְיָהוּ בן אֲחִיקָם בן שפן על העם שהשאיר ביהודה. 23 כל מפקדי הצבא – יִשְׁמָעֵאל בן נְתַנְיָה, יוחנן בן קָרֵחַ, שְׂרָיָה בן תַנְחוּמֶת מנְטוֹפָה, יַאֲזַנְיָהוּ בן האיש ממַעֲכָה וחייליהם – שמעו שמלך בבל הפקיד עליהם את גדליהו, לכן באו אל גדליהו למִצפָּה. 24 גדליהו אמר להם ולאנשיהם: "אל תפחדו מחיילי הבבלים". הוא נשבע: "הישארו בארץ, שרתו את מלך בבל, ויִיטב לכם".
25 בחודש השביעי [תשרי] באו ישמעאל בן נתניה בן אֱלִישָׁמָע, מצאצאי בית המלוכה, עם עשרה אנשים למצפה והרגו את גדליהו, את אנשי יהודה ואת הבבלים שהיו אתו. 26 כל העם, מהצעיר עד המבוגר, וכל מפקדי הצבא, ברחו למצריים כי פחדו מהבבלים.
27 בשנה השלושים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה, בעשרים ושבעה לחודש השנים עשר [אדר], בשנה הראשונה למלכותו, שיחרר אֱוִיל מְרוֹדַךְ מלך בבל את יהויכין מלך יהודה מבית הכלא. 28 הוא היטיב אתו ונתן לו לשבת בראש המלכים האחרים שהיו אצלו בבבל. 29 יהויכין החליף את בגדי האסיר שלו ואכל תמיד מזון שהמלך סיפק לו, כל ימי חייו. 30 יהויכין קיבל תמיד את מזונו מהמלך מדי יום, כל ימי חייו.