תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק יא

1 וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ, וּרָאֲתָה (רָאֲתָה) כִּי מֵת בְּנָהּ; וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד, אֵת כָּל־זֶרַע הַמַּמְלָכָה׃ 2 וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת־הַמֶּלֶךְ־יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת־יוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ הַמַּמוֹתְתִים (הַמּוּמָתִים), אֹתוֹ וְאֶת־מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת; וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת׃ 3 וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית יהוה, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים; וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל־הָאָרֶץ׃ {פ}
4 וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאיוֹת (הַמֵּאוֹת), לַכָּרִי וְלָרָצִים, וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית יהוה; וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית יהוה, וַיַּרְא אֹתָם אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ׃ 5 וַיְצַוֵּם לֵאמֹר, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן; הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת, וְשֹׁמְרֵי, מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ׃ 6 וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח׃ 7 וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם, כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת; וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת בֵּית־יהוה אֶל־הַמֶּלֶךְ׃ 8 וְהִקַּפְתֶּם עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל־הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת; וִהְיוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ׃

9 וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאיוֹת (הַמֵּאוֹת), כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת, עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת; וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן׃ 10 וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאיוֹת (הַמֵּאוֹת), אֶת־הַחֲנִית וְאֶת־הַשְּׁלָטִים, אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד; אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה׃ 11 וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית, לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת; עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב׃ 12 וַיּוֹצִא אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר וְאֶת־הָעֵדוּת, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ; וַיַּכּוּ־כָף, וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ׃ {ס}

13 וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה, אֶת־קוֹל הָרָצִין הָעָם; וַתָּבֹא אֶל־הָעָם בֵּית יהוה׃ 14 וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל־הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל־הַמֶּלֶךְ, וְכָל־עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ, וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת; וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת־בְּגָדֶיהָ, וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר׃ {ס}
15 וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי הַמֵּיאוֹת (הַמֵּאוֹת) פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל־מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב; כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, אַל־תּוּמַת בֵּית יהוה׃ 16 וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ־מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַתּוּמַת שָׁם׃ {ס}
17 וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת־הַבְּרִית, בֵּין יהוה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם׃ 18 וַיָּבֹאוּ כָל־עַם הָאָרֶץ בֵּית־הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת־מִזְבְּחֹתוֹ (מִזְבְּחֹתָיו) וְאֶת־צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת, מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל, הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדּוֹת עַל־בֵּית יהוה׃
19 וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת־הַכָּרִי וְאֶת־הָרָצִים וְאֵת כָּל־עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יהוה, וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ־שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמְּלָכִים׃ 20 וַיִּשְׂמַח כָּל־עַם־הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה; וְאֶת־עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית מֶלֶךְ (הַמֶּלֶךְ)׃ {ס}
מלכות עתליה ומותה
1 עֲתַלְיָה אם אחזיהו ראתה שבנה מת, ומיהרה להרוג את כל בני המלך. 2 יְהוֹשֶׁבַע בת המלך יורם ואחות אחזיהו חטפה את יוֹאָשׁ בן אחזיה מבין בני המלך ההרוגים. היא לקחה אותו ואת המינקת שלו והסתירה אותו בחדר השינה מפני עתליהו, וכך הוא ניצל ממוות. 3 במשך שש שנים הוא הסתתר אִתה בבית ה', ועתליה מלכה על הארץ.
4 בשנה השביעית שלח יְהוֹיָדָע לקרוא למפקדי המאות של הכָּרִי [כָּרִי – כנראה חיילים שכירים מעמים שכנים ולחיילי המשמר], הביא אותם לבית ה' וכרת אתם ברית. הוא השביע אותם בבית ה', הראה להם את בן המלך 5 וציווה עליהם: "זה מה שתעשו: שליש מכם, הבאים לשמור בשבת, ישמרו על בית המלך. 6 השליש השני יעמוד בשער סוּר, והשליש האחרון ישמור על הבית בקפדנות. 7 שתיים משלוש המשמרות המסיימות את משמרתן בשבת ישמרו על בית ה' ועל המלך. 8 הקיפו את המלך סביב, איש איש עם כלי הנשק שלו בידו. כל מי שיחדור אל בין שורותיכם יומת. לוו את המלך לכל מקום שילך".
9 מפקדי המאות עשו את כל מה שציווה יהוידע הכוהן. הם אספו את אנשיהם, את הבאים לשמור בשבת עם המסיימים את משמרתם בשבת, וכולם באו אל יהוידע הכוהן. 10 הכוהן נתן למפקדי המאות את החניתות ואת המגינים [מגינים – לפי פרוש אחר הכוונה לאשפות חצים] של המלך דוד שהיו בבית ה'. 11 חיילי המשמר עמדו, איש איש עם כלי הנשק שלו בידו, מהצד הדרומי של בית ה' ועד לצד הצפוני שלו, והקיפו את המזבח, את המקדש ואת המלך. 12 יהוידע הוציא את בן המלך, הניח על ראשו את הכתר, מסר לו את ספר הברית והמליך אותו. הוא משח אותו בשמן, וכולם מחאו כף וקראו: "יחיה המלך לאורך ימים!".
13 עתליה שמעה את קול השומרים ואת קול העם והלכה אליהם אל בית ה'. 14 להפתעתה ראתה את המלך עומד על הבימה, כפי שהיה נהוג, את המפקדים ונגני החצוצרות ליד המלך, ואת כל העם שמחים ותוקעים בחצוצרות. היא קרעה את בגדיה וזעקה: "מֶרד! מרד!".
15 יהוידע הכוהן ציווה על מפקדי המאות הממונים על הצבא: "הוציאו אותה אל מחוץ לשורות, ואת מי שילך אחריה הִרגו", כי לא רצה שיהרגו אותה בבית ה'. 16 הם אחזו בעתליה, הביאו אותה דרך שער הסוסים אל בית המלך, ושם הרגו אותה.
17 יהוידע כרת ברית בין ה', לבין המלך והעם, שיהיו נאמנים לה'. גם בין המלך ובין העם כרת ברית. 18 כל העם בא אל בית הבעל והרס אותו. הם ניפצו לרסיסים את המזבחות ואת פסלי האלילים שהיו שם. את מתן, כוהן הבעל, הרגו לפני המזבחות, והכוהן הציב שומרים על בית ה'.
19 הכוהן לקח את מפקדי המאות, את הכרי, את חיילי המשמר ואת כל העם, ואתם הוריד את המלך מבית ה', דרך שער המשמר, אל בית המלך, שם ישב המלך על כיסא המלכים. 20 כל העם שמח והעיר שקטה. את עתליהו הרגו בבית המלך.