תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק ו

1 וַיֹּאמְרוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים אֶל־אֱלִישָׁע; הִנֵּה־נָא הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ׃ 2 נֵלְכָה־נָּא עַד־הַיַּרְדֵּן, וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם;
וַיֹּאמֶר לֵכוּ׃
3 וַיֹּאמֶר הָאֶחָד, הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת־עֲבָדֶיךָ;
וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ׃
4 וַיֵּלֶךְ אִתָּם; וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה, וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים׃ 5 וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְאֶת־הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל־הַמָּיִם;
וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל׃
6 וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל;
וַיַּרְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב־עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל׃
7 וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ׃ {פ}


8 וּמֶלֶךְ אֲרָם, הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּוָּעַץ אֶל־עֲבָדָיו לֵאמֹר, אֶל־מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי׃ 9 וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה; כִּי־שָׁם אֲרָם נְחִתִּים׃
10 וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ אִישׁ־הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירָהּ (וְהִזְהִירוֹ) וְנִשְׁמַר שָׁם; לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם׃ 11 וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ־אֲרָם, עַל־הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּקְרָא אֶל־עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי, מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃
12 וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו, לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל, יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶת־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ׃
13 וַיֹּאמֶר, לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ;
וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן׃
14 וַיִּשְׁלַח־שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד; וַיָּבֹאוּ לַיְלָה, וַיַּקִּפוּ עַל־הָעִיר׃
15 וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא וְהִנֵּה־חַיִל סוֹבֵב אֶת־הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב; וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה׃
16 וַיֹּאמֶר אַל־תִּירָא; כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ, מֵאֲשֶׁר אוֹתָם׃
17 וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, יהוה פְּקַח־נָא אֶת־עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח יהוה אֶת־עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע׃
18 וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל־יהוה וַיֹּאמַר, הַךְ־נָא אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים; וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע׃
19 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע, לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר, לְכוּ אַחֲרַי, וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם, אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן; וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה׃ 20 וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, יהוה פְּקַח אֶת־עֵינֵי־אֵלֶּה וְיִרְאוּ; וַיִּפְקַח יהוה אֶת־עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן׃
21 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֱלִישָׁע, כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם; הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי׃
22 וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה, הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה; שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, וְיֵלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם׃
23 וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְשַׁלְּחֵם, וַיֵּלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם; וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם, לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל׃ {פ}

24 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־כָּל־מַחֲנֵהוּ; וַיַּעַל וַיָּצַר עַל־שֹׁמְרוֹן׃ 25 וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ; עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף, וְרֹבַע הַקַּב חֲרֵייוֹנִים (דִּבְיוֹנִים) בַּחֲמִשָּׁה־כָסֶף׃ 26 וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עֹבֵר עַל־הַחֹמָה; וְאִשָּׁה, צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר, הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃
27 וַיֹּאמֶר אַל־יוֹשִׁעֵךְ יהוה, מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן־הַגֹּרֶן אוֹ מִן־הַיָּקֶב׃ 28 וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה־לָּךְ;
וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי, תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת־בְּנִי נֹאכַל מָחָר׃ 29 וַנְּבַשֵּׁל אֶת־בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ; וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר, תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ, וַתַּחְבִּא אֶת־בְּנָהּ׃
30 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו, וְהוּא עֹבֵר עַל־הַחֹמָה; וַיַּרְא הָעָם, וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת׃
31 וַיֹּאמֶר כֹּה־יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף; אִם־יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם׃
32 וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ; וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו, בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל־הַזְּקֵנִים, הַרְּאִיתֶם כִּי־שָׁלַח בֶּן־הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת־רֹאשִׁי, רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ, סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת, הֲלוֹא, קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו׃ 33 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו;
וַיֹּאמֶר, הִנֵּה־זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יהוה, מָה־אוֹחִיל לַיהוָה עוֹד׃ {ס}
הגרזן המושאל
1 תלמידי הנביאים אמרו לאלישע: "המקום שבו אתה מלמד אותנו קטן עבורנו. 2 בבקשה, נלך לַירדן, וכל אחד יקח משם קורת עץ כדי שנוכל לבנות לעצמנו שם מקום ללמוד בו".
"לכו", אמר אלישע.
3 "בוא בבקשה עם עבדיך", ביקש אחד מהם.
"אבוא", השיב אלישע.
4 הוא הלך אתם לירדן והם כרתו עצים. 5 כאשר היכה אחד מהם בעץ כדי להפילו, ראש הגרזן שהיה עשוי ברזל, נפל למים.
"אוי, אדוני, הגרזן הזה מושאל!", זעק האיש.
6 "לאן הוא נפל?", שאל איש האלוהים.
האיש הראה לו את המקום. אלישע כרת ענף והשליך אותו למים, וראש הגרזן צף.
7 "הרם אותו", אמר אלישע. האיש הושיט את ידו ולקח את ראש הגרזן.
אלוהים מעוור את הארמים
8 מלך ארם נלחם בישראל. הוא התייעץ עם אנשיו בקשר למקום מסוים שהתכוון להציב בו מארב. 9 איש האלוהים שלח הודעה למלך ישראל: "היזהר ואל תעבור במקום הזה כי הארמים אורבים שם".
10 מלך ישראל שלח אנשים כדי לבדוק את המקום שאיש האלוהים הזהיר אותו מפניו, והקפיד לא לעבור שם. כך עשה מספר פעמים. 11 מלך ארם רגז על כך מאוד. הוא קרא לאנשיו ושאל: "הגידו לי, מי מאנשינו עוזר למלך ישראל?".
12 אחד מאנשיו אמר: "לא, אדוני המלך. אלישע, הנביא מישראל, הוא זה שמספר למלך ישראל את מה שאתה אומר בחדר השינה שלך".
13 המלך ציווה: "לכו לברר איפה הוא, כדי שאשלח לתפוס אותו". "הוא בדוֹתָן", אמרו לו.
14 המלך שלח לשם סוסים, מרכבות וצבא גדול. הם הגיעו בלילה והקיפו את העיר.
15 עוזרו של איש האלוהים קם מוקדם בבוקר, וכשיצא ראה את הצבא ואת הסוסים והמרכבות שמסביב לעיר. העוזר אמר לאדונו: "אוי אדוני, מה נעשה?".
16 "אל תפחד", השיב איש האלוהים. "אלה שאתנו רבים מאלה שאִתם".
17 אלישע התפלל: "ה', פְּקח את עיניו כדי שיִראה". ה' פקח את עיני העוזר' והוא ראה לפתע שההרים סביב אלישע מכוסים סוסים ומרכבות אש.
18 הארמים החלו להתקרב אליו, ואלישע התפלל לה': "בבקשה, עֲוור את הצבא הזה". ה' עיוור אותם כפי שביקש אלישע.
19 אלישע אמר להם: "לא זאת הדרך ולא זאת העיר. לכו אחריי ואוביל אתכם אל האיש שאתם מחפשים". הוא הוביל אותם לשומרון. 20 כאשר הגיעו לשומרון אמר אלישע: "ה', פְּקח את עיניהם כדי שיִראו". ה' פקח את עיניהם, והם הבינו לפתע שהם בתוך שומרון.
21 מלך ישראל ראה אותם ושאל את אלישע: "אבי, האם להרוג אותם? האם להרוג אותם?".
22 "אל תהרוג", השיב אלישע. "האם שביתָ אותם במלחמה, שאתה רוצה להרוג אותם? הגש להם מזון ומשקה, כדי שיאכלו, ישתו ויחזרו לאדונם".
23 המלך ערך להם סעודה גדולה. אחרי שאכלו ושתו, הוא שילח אותם לאדונם. הם הלכו, וגדודי ארם לא שבו עוד לארץ ישראל.
רעב ומצור בשומרון
24 לאחר מכן אסף בן הדד מלך ארם את כל צבאו, תקף את שומרון ושם עליה מצור. 25 רעב כבד היה בשומרון, והמצור נמשך עד שראש חמור נמכר תמורת קילוגרם כסף, ושליש ליטר צואת יונים נמכר תמורת חמישים וחמישה גרם כסף. 26 כאשר עבר מלך ישראל על החומה, אישה צעקה אליו: "עזור לי, אדוני המלך!".
27 "אם ה' לא מציל אותך, איך אוכל אני להציל אותך? עם מה שאין בגורן או עם מה שאין ביקב?", 28 אחר כך שאל: "מה קרה לך?".
היא השיבה: "האישה הזאת אמרה לי, 'תני את בנך ונאכל אותו היום, ואת בני נאכל מחר'. 29 בישלנו את בני ואכלנו אותו. למחרת אמרתי לה, 'תני את בנך כדי שנאכל אותו', אבל היא החביאה אותו".
30 כאשר שמע המלך את דברי האישה, הוא קרע את בגדיו. באותו זמן הוא תהלך על החומה, והעם ראה שהוא לובש בגדי אֵבל מתחת לבגדיו.
31 המלך נשבע: "יעניש אותי אלוהים, ואף גרוע מזה, אם ראשו של אלישע בן שפט ישאר היום על כתפיו".
32 אלישע היה אז בביתו, וזקני העם ישבו אתו. המלך שלח איש אל אלישע. לפני שהגיע אליו השליח אמר אלישע לזקנים: "האם אתם יודעים שבן הרוצח הזה שלח מישהו לכרות את ראשי? כאשר יבוא השליח, סִגרו את הדלת והשאירו אותו בחוץ – אני שומע את קול צעדי אדונו שבא אחריו". 33 בעודו מדבר אתם, הגיע השליח.
המלך אמר: "האסון הזה בא עליי מאת ה'. האם אוכל לצפות שה' יציל אותנו?".