תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק יח

1 וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן־אָחָז, מֶלֶךְ יְהוּדָה. 2 בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, אֲבִי בַּת־זְכַרְיָה. 3 וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יהוה, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו. 4 הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת־הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא־לוֹ, נְחֻשְׁתָּן. 5 בַּיהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו. 6 וַיִּדְבַּק, בַּיהוָה, לֹא־סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה, אֶת־מֹשֶׁה. 7 וְהָיָה יהוה עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא יַשְׂכִּיל; וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר, וְלֹא עֲבָדוֹ. 8 הוּא־הִכָּה אֶת־פְּלִשְׁתִּים עַד־עַזָּה, וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ, מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים, עַד־עִיר מִבְצָר. {פ}
9 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ־הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, עַל־שֹׁמְרוֹן־וַיָּצַר עָלֶיהָ. 10 וַיִּלְכְּדֻהָ, מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בִּשְׁנַת־שֵׁשׁ, לְחִזְקִיָּה: הִיא שְׁנַת־תֵּשַׁע, לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, נִלְכְּדָה, שֹׁמְרוֹן. 11 וַיֶּגֶל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן־וְעָרֵי מָדָי. 12 עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יהוה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ. {פ}

13 וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת־וַיִּתְפְּשֵׂם. 14 וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי־אֵת אֲשֶׁר־תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא;
וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב. 15 וַיִּתֵּן, חִזְקִיָּה, אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף, הַנִּמְצָא בֵית־יהוה; וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ. 16 בָּעֵת הַהִיא, קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת־דַּלְתוֹת הֵיכַל יהוה וְאֶת־הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה, חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם, לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר. {פ}
17 וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְתָּן וְאֶת־רַב־סָרִיס וְאֶת־רַבְשָׁקֵה מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד־יְרוּשָׁלִָם; וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס. 18 וַיִּקְרְאוּ, אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת; וְשֶׁבְנָה, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף, הַמַּזְכִּיר. 19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. 20 אָמַרְתָּ, אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם־עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי. 21 עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל־מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו. 22 וְכִי־תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל־יהוה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ: הֲלוֹא־הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. 23 וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא, אֶת־אֲדֹנִי אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֶתְּנָה לְךָ, אַלְפַּיִם סוּסִים, אִם־תּוּכַל, לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. 24 וְאֵיךְ תָּשִׁיב, אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי־הַקְּטַנִּים; וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים. 25 עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יהוה, עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ; יהוה אָמַר אֵלַי, עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ.
26 וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל־רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית־כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל־תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה.
27 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת־חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת־שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם. 28 וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 29 כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל־יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ: כִּי־לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. ל וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־יהוה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יהוה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 31 אַל־תִּשְׁמְעוּ, אֶל־חִזְקִיָּהוּ: כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ־אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בֹרוֹ. 32 עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ; וְאַל־תִּשְׁמְעוּ, אֶל־חִזְקִיָּהוּ, כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר, יהוה יַצִּילֵנוּ. 33 הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ, מִיַּד, מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 34 אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד, אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם־הֵנַע וְעִוָּה: כִּי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן, מִיָּדִי. 35 מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי: כִּי־יַצִּיל יהוה אֶת־יְרוּשָׁלִַם, מִיָּדִי.


36 וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם, וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר: כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.
37 וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל־חִזְקִיָּהוּ־קְרוּעֵי בְגָדִים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.
חזקיה מלך יהודה
1 בשנה השלישית למלכות הושֵעַ בן אלָה מלך ישראל, החל חזקיה בן אחז למלוך על יהודה. 2 הוא היה בן עשרים וחמש כשהחל למלוך, ומלך עשרים ותשע שנה בירושלים. שם אמו היה אֲבִי בת זְכַרְיָה. 3 חזקיה עשה את מה שנכון בעיני ה', כפי שעשה דוד אביו. 4 הוא הרס את מקומות הפולחן, שבר את המצבות שהוקמו לכבוד האלילים, כרת את העץ שהוקדש לאלילה אשרה וניפץ את נחושתן, נחש הנחושת שעשה משה, כי עד אז הקריבו לו בני ישראל קרבנות. 5 חזקיה בָּטח בה' אלוהי ישראל. לא היה כמוהו בין כל מלכי יהודה אחריו ולפניו. 6 הוא היה נאמן לה', לא עזב אותו וקיים את המצוות שה' מסר למשה. 7 לכן היה ה' אתו, והוא הצליח בכל מעשיו. הוא מרד במלך אשור ולא שילם לו מס. 8 הוא הביס את הפלשתים עד עזה וסביבותיה, מהקטנה שבערים עד לגדולה ולמבוצרת שבהן.
9 בשנה הרביעית למלכות חזקיהו, היא השנה השביעית למלכות הושע בן אלָה מלך ישראל, תקף שַׁלמַנאֶסֶר מלך אשור את שומרון ושם עליה מצור. 10 הוא כבש אותה כעבור שלוש שנים, בשנה השישית למלכות חזקיה. בשנה התשיעית למלכות הושע מלך ישראל נכבשה שומרון. 11 מלך אשור הִגלה את ישראל לאשור. הוא שלח אותם להתיישב בחְלַח ובחָבוֹר שעל גדות נהר גוֹזָן, ובערי מָדָי, 12 כי לא שמעו בקול ה' אלוהיהם והפרו את בריתו. את כל מה שציווה משה עבד ה' לא שמעו ולא עשו.
סנחריב תוקף את ירושלים
13 בשנה הארבע עשרה למלכות חזקיה, תקף סַנְחֵרִיב מלך אשור את כל ערי יהודה המבוצרות וכבש אותן. 14 חזקיה מלך יהודה שלח הודעה אל מלך אשור בלָכִישׁ: "חטאתי. הפסק להילחם בי ואעשה כל מה שתטיל עליי".
מלך אשור הטיל על חזקיה מלך יהודה מס של אחד עשר טון כסף וטון זהב, 15 וחזקיה נתן את כל הכסף שנמצא בבית ה' ובאוצרות בית המלך. 16 הוא קילף מדלתות היכל ה' ומהאוֹמְנוֹת [אוֹמְנוֹת – מילה נדירה. משערים "סיפים" או "עמודים"] את הציפוי שעשה, ונתן אותו למלך אשור.
17 מלך אשור שלח את תַרְתָן [תַרְתָן – מפקד הצבא], את השר הבכיר ואת רַבְשָׁקֵה [רַבְשָׁקֵה – שר המשקאות] מלָכיש לירושלים, אל המלך חזקיהו, עם צבא גדול. הם באו לירושלים ונעמדו ליד תעלת הבריכה העליונה שבדרך שדה הכובסים, 18 וקראו למלך. אֶלְיָקִים בן חלקיהו, הממונה על בית המלך, שֶׁבְנָה המזכיר הראשי ויוֹאָח בן אסף, השר הראשי, יצאו אליהם. 19 רבשקה אמר להם: "אִמרו לחזקיהו שכך אמר המלך הגדול, מלך אשור, 'מה הביטחון הזה שלך? 20 חשבת שדי בדיבורים כדי לנצח במלחמה? במי אתה בוטח, שהעזת למרוד בי? 21 אתה בוטח במשענת מִקָנֶה סדוק, במצריים, שאדם נשען עליה והיא מנקבת את כף ידו ופוצעת אותו. כזה הוא פרעה מלך מצריים לכל מי שבוטח בו. 22 אם תאמרו לי: "אנחנו בוטחים בה' אלוהינו", הלוא הוא האלוהים שאת מקומות הפולחן והמזבחות שלו הרס חזקיהו ואמר לאנשי יהודה וירושלים: " לפני המזבח הזה בירושלים תשתחוו". 23 נסה כעת להתחרות עם אדונִי מלך אשור. אתן לך אלפיים סוסים אם תוכל למצוא להם רוכבים. 24 איך אתה מעז לסרב לדרישת אחד הקטנים שבשָׂרי המלך, ולסמוך על כך שמצריים תספק לך מרכבות ופרשים?! 25 האם הייתי תוקף את המקום הזה כדי להרוס אותו אם ה' לא היה אומר לי לתקוף את הארץ הזאת ולהרוס אותה?' ".
26 אליקים בן חלקיהו, שבְנה ויואח אמרו לרבשקה: "דַבֵּר אלינו ארמית בבקשה כי אנחנו מבינים שפה זו, ואל תדבר אלינו עברית כאשר האנשים שעל החומה שומעים".
27 רבשקה אמר להם: "האם אל אדונך ואליך שלח אותי אדונִי לדבר את הדברים האלה? האם לא שלח אותי אל האנשים שעל החומה, שבקרוב יאכלו את הצואה שלהם וישתו את השתן שלהם אִתכם?". 28 רבשקה עמד וקרא בעברית בקול רם: "שִמעו את דברי המלך הגדול, מלך אשור! 29 כך אמר המלך, 'אל תתנו לחזקיהו לפתות אתכם, כי הוא לא יוכל להציל אתכם מידי. 30 ואל תתנו לו לעודד אתכם לבטוח בה' בכך שיאמר: "ה' יציל אותנו ולא יתן לעיר הזאת ליפול בידי מלך אשור". 31 אל תקשיבו לחזקיהו כי כך אמר מלך אשור: " עשו אתי הסכם וצאו אליי. תוכלו לאכול מתחת לגפנים ולעצי התאנה שלכם ולשתות מבורות המים שלכם, 32 עד שאבוא לקחת אתכם לארץ שדומה לארצכם, ארץ עשירה בתבואה וביין, במזון ובכרמים, בזיתים, בשמן ובדבש [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פירות]. כך תחיו ולא תמותו". אל תקשיבו לחזקיהו שמנסה להסית אתכם ואומר: "ה' יציל אותנו". 33 האם אלוהי העמים האחרים הצילו את ארצותיהם מיד מלך אשור? 34 איפה אלוהי חֲמָת ואַרְפָּד? איפה אלוהי הסְפַרְוַויִים, הֵנַע ועִיוָוה? האם הצילו אלוהיכם את שומרון מידי? 35 מי מכל אלוהי הארצות הצילו את ארצם מידיי? איך יציל ה' את ירושלים מידיי?'."
36 העם שתק ולא ענה לו דבר, כי המלך ציווה: "אל תענו לו".
37 אליקים בן חלקיה, הממונה על בית המלך, שבְנא המזכיר הראשי ויואח בן אסף, השר הראשי, באו אל חזקיהו בבגדים קרועים. הם סיפרו לו מה אמר רבשקה.