תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק ג

1 וִיהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב, מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃ 2 וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יהוה, רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ; וַיָּסַר אֶת־מַצְּבַת הַבַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו׃ 3 רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל דָּבֵק; לֹא־סָר מִמֶּנָּה׃ {ס}
4 וּמֵישַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל מֵאָה־אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר׃ 5 וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 6 וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃ 7 וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי, הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל־מוֹאָב לַמִּלְחָמָה;
וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ׃
8 וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה;
וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם׃
9 וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ־יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא־הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם׃
10 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; אֲהָהּ כִּי־קָרָא יהוה, לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב׃
11 וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת־יהוה מֵאוֹתוֹ;
וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט, אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ׃
12 וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר־יהוה;
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם׃
13 וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה־לִּי וָלָךְ, לֵךְ אֶל־נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל־נְבִיאֵי אִמֶּךָ;
וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל, כִּי־קָרָא יהוה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב׃
14 וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי־יהוה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי, לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא; אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ׃ 15 וְעַתָּה קְחוּ־לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד־יהוה׃ 16 וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יהוה; עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים׃ 17 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, לֹא־תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא־תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם׃ 18 וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יהוה; וְנָתַן אֶת־מוֹאָב בְּיֶדְכֶם׃ 19 וְהִכִּיתֶם כָּל־עִיר מִבְצָר וְכָל־עִיר מִבְחוֹר, וְכָל־עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל־מַעְיְנֵי־מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים׃
20 וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְהִנֵּה־מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת־הַמָּיִם׃ 21 וְכָל־מוֹאָב שָׁמְעוּ, כִּי־עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה, וַיַּעַמְדוּ עַל־הַגְּבוּל׃ 22 וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל־הַמָּיִם; וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת־הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם׃ 23 וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה, הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים, וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ; וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב׃
24 וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת־מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; וַיָּבוֹ־ (וַיַּכּוּ־) בָהּ, וְהַכּוֹת אֶת־מוֹאָב׃ 25 וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל־חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ־אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל־מַעְיַן־מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל־עֵץ־טוֹב יַפִּילוּ, עַד־הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ׃
26 וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי־חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ׃ 27 וַיִּקַּח אֶת־בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל־הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף־גָּדוֹל עַל־יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ׃ {פ}
מלחמת ישראל במואב
1 יְהוֹרָם בן אחאב החל למלוך על ישראל בשומרון בשנה השמונה עשרה למלכות יהושפט מלך יהודה. הוא מלך שתים עשרה שנה 2 ועשה את הרע בעיני ה', אך לא כמו אביו ואמו. הוא הרס את המצבה שהקים אביו לכבוד הבעל, 3 אבל חזר על אותם חטאים שירבעם בן נבט גרם לישראל לחטוא, ולא עזב אותם.
4 מֵישַׁע מלך מואב גידל צאן ובקר. הוא שילם למלך ישראל מס שנתי של מאה אלף כבשים שמנים, וצמר שנגזז ממאה אלף אֵילים. 5 לאחר מות אחאב מרד מלך מואב במלך ישראל. 6 בתגובה יצא יהורם משומרון וכינס את כל ישראל. 7 אחרי כן שלח הודעה ליהושפט מלך יהודה: "מלך מואב מרד בי. האם תלך אתי להילחם במואב?".
יהושפט ענה: "אלך. אתה ואני מאוחדים. הצבא שלי הוא שלך והסוסים שלי הם שלך".
8 "באיזו דרך נעלה?", שאל יהורם.
"בדרך מדבר אֱדום", השיב יהושפט.
9 מלך ישראל, מלך יהודה ומלך אדום הקיפו את המדבר במשך שבעה ימים, ולא היו מים לצבא ולבהמות שהלכו אתם.
10 "אוי!", אמר מלך ישראל. "ה' קרא לשלושת המלכים האלה כדי לתת אותם בידי מואב".
11 יהושפט שאל: "האם אין פה נביא ה', כדי שנפנה באמצעותו בשאלה אל ה'?".
אחד מאנשי מלך ישראל השיב: "אלישע בן שָׁפָט, שהיה תלמידו של אליהו, נמצא פה".
12 "יש לו מסר מה' ", אמר יהושפט.
מלך ישראל, יהושפט ומלך אדום ירדו אל אלישע.
13 אלישע אמר למלך ישראל: "מה לי ולך? לֵך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך".
"לא", אמר לו מלך ישראל. "ה' קרא לשלושת המלכים האלה כדי לתת אותם בידי מואב".
14 אלישע השיב: "אני נשבע בה' צבאות, שאותו אני משרת, שלא הייתי מסתכל עליך כלל אילולא כיבדתי את יהושפט מלך יהודה. 15 ועכשיו, הביאו אליי מנגן!". כאשר ניגן המנגן, הייתה רוח ה' על אלישע, 16 והוא אמר: "כך אמר ה', 'חִפרו בנחל הזה בורות רבים. 17 לא תראו רוח או גשם, אבל הנחל הזה יתמלא מים. תוכלו לשתות ולתת מים גם לעדרים ולבהמות שלכם. 18 זה דבר קל בעיני ה'. הוא גם יתן בידיכם את מואב. 19 אתם תכבשו כל עיר מבוצרת וכל עיר חשובה, תעקרו כל עץ טוב, תסתמו כל מעיין, וכל שדה טוב תמלאו באבנים".
20 למחרת בבוקר, בשעת הקרבת קרבן המנחה, זרמו מים מדרך אדום והאזור כולו התמלא מים. 21 כל המואבים שמעו שהמלכים יצאו להילחם בהם, וכל המשרתים בצבא גויסו והתייצבו על הגבול. 22 כאשר התעוררו מוקדם בבוקר, זרחה השמש על המים. המואבים ראו מרחוק את המים האדומים כמו דם 23 ואמרו: "זה דם! המלכים נהרגו. הם הרגו זה את זה. ועכשיו מואב, לשָלל!".
24 הם באו למחנה ישראל וחיילי ישראל תקפו אותם. המואבים ברחו וחיילי ישראל הביסו והרגו אותם. 25 הם הרסו את הערים, מילאו כל שדה טוב באבנים, סתמו את כל המעיינות ועקרו כל עץ טוב. רק אבני קיר חֲרָשֶׂת נשארו, אבל הקַלָעים הקיפו ותקפו אותה.
26 מלך מואב ראה שהוא עומד להפסיד במלחמה. הוא לקח שבע מאות לוחמים נושאי חרב כדי לפרוץ ולהגיע אל מלך אדום, אבל לא הצליח. 27 לכן לקח את בנו הבכור, שנועד למלוך אחריו, והעלה אותו על החומה כקרבן עולה. כעס רב התעורר על ישראל. הם הפסיקו להילחם במואב ושבו לארצם.