תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק כ

1 וַיֵּצְאוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד, לְמִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע, וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד; אֶל־יהוה הַמִּצְפָּה׃ 2 וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל־הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים; אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב׃ {פ} 3 וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן, כִּי־עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה;
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת׃
4 וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר; הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן, בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן׃ 5 וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה, וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת־הַבַּיִת לָיְלָה; אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג, וְאֶת־פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת׃ 6 וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ, וָאֲשַׁלְּחֶהָ, בְּכָל־שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל; כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל׃ 7 הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם׃
8 וַיָּקָם כָּל־הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר; לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ, וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ׃ 9 וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה; עָלֶיהָ בְּגוֹרָל׃ 10 וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה, לָקַחַת צֵדָה לָעָם; לַעֲשׂוֹת, לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן, כְּכָל־הַנְּבָלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל׃ 11 וַיֵּאָסֵף כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר, כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים׃ {פ}
12 וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים, בְּכָל־שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר; מָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם׃ 13 וְעַתָּה תְּנוּ אֶת־הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל;
וְלֹא אָבוּ בְ*נֵי (בְּנֵי) בִּנְיָמִן, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל׃ 14 וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן־הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה; לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב; לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר׃ 16 מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ; כָּל־זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל־הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא׃ {פ} 17 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ, לְבַד מִבִּנְיָמִן, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב; כָּל־זֶה אִישׁ מִלְחָמָה׃ 18 וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית־אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ בַתְּחִלָּה, לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי בִנְיָמִן;
וַיֹּאמֶר יהוה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה׃
19 וַיָּקוּמוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר; וַיַּחֲנוּ עַל־הַגִּבְעָה׃ {פ} 20 וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לַמִּלְחָמָה עִם־בִּנְיָמִן; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל־הַגִּבְעָה׃ 21 וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן־הַגִּבְעָה; וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה׃ 22 וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל; וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן׃ 23 וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי־יהוה עַד־הָעֶרֶב, וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהוָה לֵאמֹר, הַאוֹסִיף, לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה, עִם־בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי;
וַיֹּאמֶר יהוה עֲלוּ אֵלָיו׃ {פ}
24 וַיִּקְרְבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי׃ 25 וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן־הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד, שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה; כָּל־אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב׃ 26 וַיַּעֲלוּ כָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית־אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יהוה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם־הַהוּא עַד־הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יהוה׃ 27 וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּיהוה; וְשָׁם, אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, בַּיָּמִים הָהֵם׃ 28 וּפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו, בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם־בְּנֵי־בִנְיָמִן אָחִי אִם־אֶחְדָּל;
וַיֹּאמֶר יהוה עֲלוּ, כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ׃
29 וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים, אֶל־הַגִּבְעָה סָבִיב׃ {פ} 30 וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַיַּעַרְכוּ אֶל־הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם׃ 31 וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם, הָנְתְּקוּ מִן־הָעִיר; וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם, בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית־אֵל, וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה, כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל׃
32 וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן, נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ, נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ, מִן־הָעִיר אֶל־הַמְסִלּוֹת׃
33 וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ, וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר; וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה־גָבַע׃ 34 וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה; וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי־נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה׃ {פ}
35 וַיִּגֹּף יהוה אֶת־בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ; כָּל־אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב׃ 36 וַיִּרְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ; וַיִּתְּנוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן, כִּי בָטְחוּ אֶל־הָאֹרֵב, אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל־הַגִּבְעָה׃ 37 וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל־הַגִּבְעָה; וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב, וַיַּךְ אֶת־כָּל־הָעִיר לְפִי־חָרֶב׃ 38 וְהַמּוֹעֵד, הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם־הָאֹרֵב; הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן־הָעִיר׃ 39 וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה; וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ־יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ, כִּי אָמְרוּ, אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ, כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה׃

40 וְהַמַּשְׂאֵת, הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן־הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן; וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו, וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל־הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה׃ 41 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ, וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן; כִּי רָאָה, כִּי־נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה׃ 42 וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל־דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ; וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים, מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ׃ 43 כִּתְּרוּ אֶת־בִּנְיָמִן הִרְדִיפֻהוּ, מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ; עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח־שָׁמֶשׁ׃ 44 וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן, שְׁמֹנָה־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ; אֶת־כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי־חָיִל׃ 45 וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל־סֶלַע הָרִמּוֹן, וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד־גִּדְעֹם, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ׃ 46 וַיְהִי כָל־הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא; אֶת־כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי־חָיִל׃ 47 וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל־סֶלַע הָרִמּוֹן, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ; וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן, אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים׃ 48 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי־חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם עַד־בְּהֵמָה, עַד כָּל־הַנִּמְצָא; גַּם כָּל־הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ׃ {פ}
המלחמה בבני בנימין
1 כל בני ישראל, מדן ועד באר שבע ומֵעבר הירדן התאחדו ונאספו לפני ה' במצפָּה. 2 גם כל המנהיגים מכל שבטי ישראל הופיעו, וכל עם אלוהים מכל שבטי ישראל, ארבע מאות אלף לוחמים חמושים בחרבות. 3 בני בנימין שמעו על כך.
בני ישראל אמרו: "ספרו איך קרה הדבר הנורא הזה".
4 הלוי, בעל האישה שנרצחה, אמר: "באתי עם פילגשי ללון בגבעה שבבנימין. 5 בלילה חיפשו אותי תושבי גבעה והקיפו את הבית. הם רצו להרוג אותי והתעללו בפילגשי עד שמתה. 6 לקחתי את פילגשי, חתכתי אותה לנתחים ושלחתי אותם לכל שבטי ישראל, כי דבר נורא ואיום נעשה בישראל. 7 בני ישראל, כולכם כאן, התייעצו והַחליטו".
8 כל העם השיב: "לא נחזור לבתינו – איש לא ישוב לביתו! 9 כך נעשה לגבעה: נפיל גורל, 10 ומכל שבטי ישראל נבחר עשרה איש מכל מאה, מאה מכל אלף, ואלף מכל עשרת אלפים, שיביאו מזון וציוד לצבא. כשיבואו, נוכל לעשות לגבעת בנימין את מה שמגיע להם בגלל הדבר הנורא שעשו בישראל". 11 כל אנשי ישראל נאספו מאוחדים מול העיר.
12 שבטי ישראל שלחו אנשים אל כל משפחות שבט בנימין ושאלו: "מה הדבר הנורא הזה שקרה בתוככם? 13 מִסרו עכשיו את האנשים הרעים מגבעה כדי שנהרוג אותם ונסלק את הרע מישראל".
אבל בני בנימין לא הסכימו לבקשת אחיהם מבני ישראל. 14 במקום זאת, הם באו מעריהם ונאספו בגבעה כדי להילחם בבני ישראל. 15 ביום ההוא התייצבו מהערים עשרים ושישה אלף לוחמים חמושים בחרבות, מלבד שבע מאות לוחמים מובחרים מתושבי גבעה. 16 בצבא הזה היו שבע מאות לוחמים מובחרים שמאליים. איש מהם לא החטיא אפילו כשקלע אבן למטרה דקה כמו שערה. 17 אנשי ישראל, מלבד אנשי בנימין, מנו ארבע מאות אלף לוחמים חמושים בחרבות – כולם לוחמים מנוסים. 18 בני ישראל עלו לבית אל ושאלו את אלוהים: "מי יעלה ראשון להילחם בבני בנימין?".
ה' השיב: "יהודה יעלה ראשון".
19 בבוקר קמו בני ישראל וחנו ליד גבעת בנימין. 20 אנשי ישראל יצאו למלחמה ונעמדו מול גבעת בנימין. 21 בני בנימין יצאו מגבעה והרגו ביום ההוא עשרים ושניים אלף איש מישראל. 22 צבא ישראל התאושש ונערך שוב למלחמה באותו מקום שבו היא נערכה ביום הראשון. 23 הם בכו לפני ה' עד הערב ושאלו את ה': "האם עלינו לצאת שוב להילחם בבני בנימין אחינו?".

"צאו", השיב ה'.
24 ביום השני קרבו בני ישראל לבני בנימין, 25 ובני בנימין יצאו לקראתם מגבעה והרגו עוד שמונה עשר אלף איש – כולם חמושים בחרבות. 26 כל בני ישראל עלו לבית אל, שם ישבו ובכו לפני ה', צמו עד הערב והקריבו לה' עולות וזבחי שלום. 28 -27 בימים ההם היה ארון ברית האלוהים בבית אל, ופינחס בן אלעזר בן אהרון שירת ככוהן. בני ישראל שאלו שוב את ה': "האם עלינו לצאת שוב להילחם באחינו, בני בנימין, או שעלינו להפסיק?".
ה' השיב: "צאו להילחם כי מחר אתן אותם בידיכם".
29 בני ישראל הציבו מארבים מסביב לגבעה. 30 ביום השלישי יצאו להילחם בבני בנימין ונעמדו מולם על הגבעה כמו בפעמים הקודמות. 31 כשיצאו בני בנימין לקראתם הם התרחקו מהעיר, וכמו בפעמים הקודמות, הפילו בני בנימין חללים מבני ישראל בשדה הקרב שבו עוברות הדרכים לבית אל ולגבעה. הם הרגו שלושים איש מישראל.
32 בני בנימין חשבו: "ניצחנו אותם כמו בפעם הקודמת". אך בני ישראל חשבו: "נברח ונרחיק אותם מהעיר אל הדרך".
33 לפתע עצרו כל אנשי ישראל במקומם, בבעל תמר, ונערכו למלחמה. באותו זמן הגיחו האורבים ממקומם במַעֲרֵה גֶבַע. 34 עשרת אלפים חיילים מובחרים מכל ישראל הסתערו אל מול גבעה. המלחמה הייתה קשה, ובני בנימין לא ידעו על האסון שקרב אליהם.
35 ה' גרם לישראל להביס את בנימין, וביום ההוא הרגו בני ישראל עשרים וחמישה אלף ומאה איש מבנימין, כולם חמושים בחרבות. 36 בני בנימין הבינו שהם מובסים. בני ישראל נסוגו ונתנו לבני בנימין אפשרות לרדוף אחריהם כי סמכו על אנשי המארב שהציבו ליד גבעה. 37 אנשי המארב התנפלו במפתיע על גבעה, חדרו לעיר והרגו את כל תושביה. 38 אנשי ישראל ואנשי המארב החליטו ביניהם על סימן: אנשי המארב יעלו עמוד עשן גדול מן העיר. 39 כשבני ישראל פנו לאחור והחלו לסגת, הרגו בני בנימין כשלושים מהם. לכן חשבו בני בנימין, "אנחנו מביסים אותם כמו שעשינו בקרב הראשון".
40 אבל כאשר החל עמוד העשן לעלות מן העיר, הביטו בני בנימין לאחור וראו שכל העיר עולה בעשן לשמים. 41 בני ישראל הסתובבו לעברם, ובני בנימין נבהלו כי הבינו שאסון קרב אליהם. 42 הם פנו לברוח לכיוון הדרך המובילה למדבר, אבל הלוחמים מבני ישראל השיגו אותם, וגם תושבי ערי ישראל באזור הרגו את אנשי בנימין. 43 בני ישראל רדפו אחריהם, הקיפו אותם מכל צד, ובקלות פגעו בהם ולא הִרפו מהם עד שהגיעו אל מול גבעה, ממזרח לה. 44 שמונה עשר אלף איש מתו מבנימין – כולם לוחמים מנוסים. 45 הם ברחו אל המדבר אל סלע הרימון, אבל בני ישראל המשיכו לפגוע בהם בדרכים. הם הרגו עוד חמשת אלפים איש מהם, ובגִדְעוֹם השיגו אותם והרגו עוד אלפיים איש מהם. 46 ביום ההוא נהרגו מבנימין עשרים וחמישה אלף לוחמים חמושים בחרבות, כולם לוחמים מנוסים. 47 אבל שש מאות איש ברחו למדבר, לסלע הרימון, שם נשארו ארבעה חודשים. 48 אנשי ישראל חזרו לערי בנימין והרגו את בני האדם ואת הבהמות – את כל מה שחי, ואת הערים העלו באש.