תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק ד

1 וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וְאֵהוּד מֵת׃ 2 וַיִּמְכְּרֵם יהוה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ־כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר; וְשַׂר־צְבָאוֹ סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם׃ 3 וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יהוה; כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב־בַּרְזֶל לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה׃ {ס}
4 וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת; הִיא שֹׁפְטָה אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא׃ 5 וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת־תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית־אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט׃ 6 וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יהוה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן׃ 7 וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל־נַחַל קִישׁוֹן, אֶת־סִיסְרָא שַׂר־צְבָא יָבִין, וְאֶת־רִכְבּוֹ וְאֶת־הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ׃
8 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם־תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם־לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ׃
9 וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ, עַל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, כִּי בְיַד־אִשָּׁה, יִמְכֹּר יהוה אֶת־סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם־בָּרָק קֶדְשָׁה׃ 10 וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת־זְבוּלֻן וְאֶת־נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה, וַיַּעַל בְּרַגְלָיו, עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ; וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה׃
11 וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד־אֵלוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת־קֶדֶשׁ׃
12 וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא; כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם הַר־תָּבוֹר׃ {ס} 13 וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת־כָּל־רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ; מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל־נַחַל קִישׁוֹן׃
14 וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל־בָּרָק קוּם, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יהוה אֶת־סִיסְרָא בְּיָדֶךָ, הֲלֹא יהוה יָצָא לְפָנֶיךָ; וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו׃ 15 וַיָּהָם יהוה אֶת־סִיסְרָא וְאֶת־כָּל־הָרֶכֶב וְאֶת־כָּל־הַמַּחֲנֶה לְפִי־חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו׃ 16 וּבָרָק, רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם; וַיִּפֹּל כָּל־מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי־חֶרֶב, לֹא נִשְׁאַר עַד־אֶחָד׃ 17 וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו, אֶל־אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי; כִּי שָׁלוֹם, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ־חָצוֹר, וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי׃ 18 וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל־תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה׃
19 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי־נָא מְעַט־מַיִם כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת־נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ׃
20 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם־אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ־פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן׃
21 וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת־חֶבֶר אֶת־יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת־הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת־הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא־נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת׃ 22 וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת־סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ וְאַרְאֶךָּ, אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת, וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ׃ 23 וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, אֵת יָבִין מֶלֶךְ־כְּנָעַן; לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 24 וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה, עַל יָבִין מֶלֶךְ־כְּנָעַן; עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ, אֵת יָבִין מֶלֶךְ־כְּנָעַן׃ {פ}
דבורה וברק
1 אהוד מת ובני ישראל המשיכו לעשות את הרע בעיני ה'. 2 ה' מסר אותם לידי יבין מלך כנען, שמלך בחצור. סִיסְרָא, שר הצבא של יבין, חי אז בחֲרוֹשֶׁת הגוֹיִים. 3 בני ישראל זעקו לה' כי היו לסיסרא תשע מאות מרכבות ברזל והוא הציק מאוד לבני ישראל במשך עשרים שנה.
4 דבורה הנביאה, אשת לַפִּידוֹת, שפטה את ישראל באותה תקופה. 5 היא נהגה לשבת מתחת לעץ תומר שנקרא תומר דבורה, בין רמה לבין בית אל שבהרי אפרים, ובני ישראל באו אליה כדי שתשפוט ביניהם. 6 דבורה שלחה לקרוא לבָרָק בן אֲבִינוֹעַם מקֶדֶש נַפְתָלִי ואמרה לו: "ה' אלוהי ישראל מצווה, 'קח אתך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון והובל אותם להר תבור. 7 אני אוביל את סיסרא, שר צבא יבין, ואת מרכבותיו וצבאו הגדול אליך לנחל קישון, ואתן אותו בידך' ".
8 ברק אמר לדבורה: "אם תלכי אתי, אלך. ואם לא תלכי אתי, לא אלך".
9 "אלך אתך", אמרה לו דבורה, "אך דע שלא תקבל את הכבוד על מה שאתה עומד לעשות, כי אלוהים ימסור את סיסרא לידי אישה". דבורה הלכה עם ברק לקֶדֶש, 10 וברק אסף לשם את בני שבט זבולון ונפתלי. עשרת אלפים איש הלכו אחריו, וגם דבורה הלכה אתו.
11 חֶבֶר ממשפחת הקֵינים נפרד מצאצאי קין האחרים שהיו בני חוֹבָב, הגִיס של משה, והקים את אוהלו ליד אֵלוֹן בצַעֲנַנִים שליד קֶדש.
12 כשנאמר לסיסרא שברק בן אבינועם עלה להר תבור, 13 הוא אסף מחרושת הגויים לנחל קישון את כל תשע מאות מרכבות הברזל שלו ואת כל צבאו.
14 דבורה אמרה לברק: "צא למלחמה כי היום נותן ה' בידך את סיסרא. ה' יוביל אותך". ברק ירד מהר תבור, ואחריו עשרת אלפים הלוחמים. 15 ה' עורר מהומה בכל חיל המרכבות ובכל צבא סיסרא לנוכח ההתקפה של ברק. סיסרא ירד מהמרכבה וברח ברגל. 16 ברק רדף אחרי המרכבות ואחרי הצבא עד לחרושת הגויים. כל חיילי סיסרא מתו, לא נשאר אפילו אחד. 17 סיסרא שברח ברגל הגיע לאוהל יעל, אשתו של חֶבר ממשפחת הקֵינים, כי היה שלום בין יבין מלך חצור לבין משפחת חבר הקֵיני. 18 יעל יצאה לקראת סיסרא ואמרה לו: "גש אדוני, גש אליי, אל תפחד". הוא נכנס לאוהלה והיא הסתירה אותו בשמיכה.
19 "תני לי בבקשה מעט מים, כי אני צמא", ביקש סיסרא. יעל פתחה את נאד החלב, נתנה לסיסרא לשתות וכיסתה אותו שוב.
20 "עמדי בפתח האוהל", אמר לה. "אם יבוא מישהו וישאל אותך, 'האם נמצא פה מישהו זר?' אמרי לו, 'אין'."
21 סיסרא העייף נרדם, ויעל, אשתו של חֶבר, לקחה יתד של אוהל ופטיש וניגשה אליו בשקט. היא תקעה את היתד ברקתו עד שהיתד נתקעה באדמה. סיסרא מת. 22 ברק, שיצא לרדוף אחרי סיסרא, הגיע לשם. יעל יצאה לקראתו ואמרה לו: "בוא ואראה לך את האיש שאתה מחפש". ברק ניגש אליה וראה את סיסרא שוכב מת והיתד תקועה ברקתו. 23 ביום ההוא הכניע אלוהים את יבין מלך כנען לפני בני ישראל, 24 והם נלחמו קשות עם יבין מלך כנען, עד שהשמידו אותו.