תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק ז

1 וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל־עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה־לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק׃ 2 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־גִּדְעוֹן, רַב, הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדָם; פֶּן־יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי׃ 3 וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי־יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן־הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ׃ {ס}
4 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל־הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ, זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ׃
5 וַיּוֹרֶד אֶת־הָעָם אֶל־הַמָּיִם; {ס} וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר־יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן־הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר־יִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת׃
6 וַיְהִי, מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל־פִּיהֶם, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם׃ {ס}
7 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדֶךָ; וְכָל־הָעָם, יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ׃
8 וַיִּקְחוּ אֶת־צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם, וְאֵת כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק; וּמַחֲנֵה מִדְיָן, הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק׃ {פ}

9 וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה; כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ׃ 10 וְאִם־יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת; רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל־הַמַּחֲנֶה׃ 11 וְשָׁמַעְתָּ מַה־יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה;
וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ, אֶל־קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃ 12 וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל־בְּנֵי־קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק, כָּאַרְבֶּה לָרֹב; וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל־שְׂפַת הַיָּם לָרֹב׃ 13 וַיָּבֹא גִדְעוֹן, וְהִנֵּה־אִישׁ, מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם; וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צלול (צְלִיל) לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד־הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל׃
14 וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת, בִּלְתִּי, אִם־חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל; נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, אֶת־מִדְיָן וְאֶת־כָּל־הַמַּחֲנֶה׃ {פ}
15 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת־מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת־שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיָּשָׁב אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר קוּמוּ, כִּי־נָתַן יהוה בְּיֶדְכֶם אֶת־מַחֲנֵה מִדְיָן׃ 16 וַיַּחַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד־כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים׃ 17 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ; וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְהָיָה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן׃ 18 וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר, אָנֹכִי וְכָל־אֲשֶׁר אִתִּי; וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם־אַתֶּם, סְבִיבוֹת כָּל־הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן׃ {פ}
19 וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה־אִישׁ אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה, אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת־הַשֹּׁמְרִים; וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם׃ 20 וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים, וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים, וּבְיַד־יְמִינָם, הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ; וַיִּקְרְאוּ, חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן׃ 21 וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, סָבִיב לַמַּחֲנֶה; וַיָּרָץ כָּל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ ויניסו (וַיָּנוּסוּ)׃ 22 וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת, וַיָּשֶׂם יהוה, אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל־הַמַּחֲנֶה; וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד־בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה, עַד שְׂפַת־אָבֵל מְחוֹלָה עַל־טַבָּת׃ 23 וַיִּצָּעֵק אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן־אָשֵׁר וּמִן־כָּל־מְנַשֶּׁה; וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן׃ 24 וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל־הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר, רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת־הַמַּיִם, עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן;

וַיִּצָּעֵק כָּל־אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הַמַּיִם, עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן׃ 25 וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי־שָׂרֵי מִדְיָן אֶת־עֹרֵב וְאֶת־זְאֵב, וַיַּהַרְגוּ אֶת־עוֹרֵב בְּצוּר־עוֹרֵב וְאֶת־זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב־זְאֵב, וַיִּרְדְּפוּ אֶל־מִדְיָן; וְרֹאשׁ־עֹרֵב וּזְאֵב, הֵבִיאוּ אֶל־גִּדְעוֹן, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן׃
אלוהים מקטין את צבא גדעון
1 השכם בבוקר יצאו ירובעל (גדעון) וכל צבאו וחנו ליד עֵין חֲרוֹד. המדיינים חנו בעמק, מצפון לגבעת המורֶה. 2 ה' אמר לגדעון: "הצבא שלך גדול מדי. לא אתן בידיו את מדיין, כדי שישראל לא יתגאה ויֹאמר, 'הצלתי את עצמי'. 3 אמור עכשיו לאנשי הצבא, 'מי שפוחד, יעזוב וירד מהַר הגלעד' ". עשרים ושניים אלף איש מהצבא עזבו ועשרת אלפים נשארו.
4 ה' אמר לגדעון: "הצבא עדיין גדול מדי. הורד את אנשי הצבא למעיין, ואמיין אותם עבורך. מי שאומַר לך, 'זה ילך אתך', הוא ילך אתך, וכל מי שאומַר לך, 'זה לא ילך אתך', לא ילך".
5 גדעון הוריד את אנשי הצבא אל המעיין, וה' אמר לו: "הפרד בין אלה שליקקו מהמים כמו כלבים לבין אלה שירדו על ברכיהם כדי לשתות".
6 שלוש מאות איש ליקקו מים מידיהם, וכל היתר ירדו על ברכיהם כדי לשתות מים.
7 ה' אמר לגדעון: "אושיע אתכם באמצעות שלוש מאות האנשים שליקקו מהמים, ואתן בידך את מדיין. כל היתר יחזרו איש לביתו".
8 גדעון השאיר אתו את שלוש מאות האנשים האלה. הם לקחו אתם את המזון ואת השופרות. את כל האחרים שלח גדעון לבתיהם. המדיינים חנו למטה בעמק.
גדעון מפתיע את מחנה מדיין
9 בלילה ההוא אמר ה' לגדעון: "קדימה! רד למחנה, כי אתן אותו בידך. 10 אם אתה פוחד לרדת לבדך למחנה, רד עם פּוּרָה המשרת שלך. 11 הקשב למה שידברו, כך תתעודד ותוכל לתקוף את המחנה".
גדעון ירד עם פּוּרָה לקצה המחנה שעמדו בו שומרים חמושים. 12 המדיינים, העמלקים ובני השבטים הנודדים מהמזרח חנו בעמק. הם היו רבים כמו ארבה, כמו גרגרי החול שעל שפת הים, ואת הגמלים שלהם לא היה אפשר לספור. 13 גדעון בא ושמע איש מספר לחברו חלום. "חלמתי חלום", סיפר האיש, "לפתע ראיתי לחם שעורה עגול מתגלגל במחנה מדיין. הלחם פגע באוהל, הפך אותו ופירק אותו".
14 חברו אמר: "זאת בוודאי חרב גדעון בן יואש מישראל. אלוהים נתן בידו את מדיין ואת כל המחנה".
15 כאשר שמע גדעון את סיפור החלום ואת פתרונו, הוא השתחווה לה'. אחר כך חזר למחנה ישראל ואמר: "קדימה! ה' נתן בידכם את מחנה מדיין!". 16 גדעון חילק את שלוש מאות חייליו לשלושה גדודים. לכולם נתן שופרות, כדים ריקים ולפידים מוסתרים בכדים. 17 "רְאו אותי ועשו כמוני", אמר להם. "כאשר אגיע לקצה המחנה עשו כמוני. 18 כאשר אני והאנשים שאתי נתקע בשופרות, תִקעו גם אתם בשופרות מסביב לכל המחנה וקִראו, 'חרבם של ה' ושל גדעון!' ".
19 גדעון ומאה האנשים שהיו אתו הגיעו לקצה המחנה, בדיוק בזמן שהעירו את השומרים לתחילת המשמרת האמצעית. גדעון ואנשיו תקעו בשופרות וניפצו את הכדים שהיו בידיהם. 20 שלושת הגדודים תקעו בשופרות ושברו את הכדים. ביד שמאל החזיקו בלפידים וביד ימין החזיקו בשופרות כדי לתקוע בהם. הם קראו: "חרבם של ה' ושל גדעון!" 21 ונשארו במקומם סביב המחנה. כל אנשי צבא מדיין התרוצצו, זעקו וברחו. 22 שלוש מאות השופרות המשיכו לתקוע, וה' גרם למדיינים בכל המחנה לדקור זה את זה בחרבות. צבא מדיין ברח עד בית השִׁיטָה לכיוון צְרֵרָה, עד לגבול אָבֵל מְחוֹלָה שליד טַבָּת. 23 אנשי ישראל משבט נפתלי, משבט אשר ומכל שבט מנשה נאספו מיד ויצאו לרדוף אחרי המדיינים. 24 גדעון שלח שליחים לכל הרי אפרים והם קראו: "רדו לקראת המדיינים וחִסמו בפניהם את הגישה למים ואת הדרכים לירדן עד בית בָּרָה".
כל אנשי אפרים מיהרו וחסמו את הגישה למים ואת הדרכים לירדן עד בית ברה. 25 הם לכדו שניים ממנהיגי מדיין, את עוֹרֵב ואת זאב. את עורב הרגו בצוּר עורב, ואת זאב הרגו ביֶקֶב זאב. הם רדפו אחרי המדיינים עד מֵעבר לירדן, משם הביאו לגדעון את ראשיהם של עורב וזאב.