תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק טו

1 וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים, וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים, וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל־אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה; וְלֹא־נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא׃
2 וַיֹּאמֶר אָבִיהָ, אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי־שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ, וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ; הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה, תְּהִי־נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ׃
3 וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים; כִּי־עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה׃
4 וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שׁוּעָלִים; וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין־שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ׃ 5 וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד־קָמָה וְעַד־כֶּרֶם זָיִת׃
6 וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת,
וַיֹּאמְרוּ, שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי, כִּי לָקַח אֶת־אִשְׁתּוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ; וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת־אָבִיהָ בָּאֵשׁ׃
7 וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אִם־תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת; כִּי אִם־נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל׃ 8 וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל־יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה; וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם׃ {ס}
9 וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי׃
10 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ;
וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ׃
11 וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה, אֶל־סְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן, הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי־מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים, וּמַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ;
וַיֹּאמֶר לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם׃
12 וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים;
וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן־תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם׃
13 וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא כִּי־אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ; וַיַּאַסְרֻהוּ, בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ מִן־הַסָּלַע׃ 14 הוּא־בָא עַד־לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ; וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יהוה, וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל־זְרוֹעוֹתָיו, כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו׃ 15 וַיִּמְצָא לְחִי־חֲמוֹר טְרִיָּה; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיַּךְ־בָּהּ אֶלֶף אִישׁ׃ 16 וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ׃ 17 וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי׃
18 וַיִּצְמָא מְאֹד, וַיִּקְרָא אֶל־יהוה וַיֹּאמַר, אַתָּה נָתַתָּ בְיַד־עַבְדְּךָ, אֶת־הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא, וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים׃
19 וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת־הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּחִי, וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ, וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי; עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
20 וַיִּשְׁפֹּט אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה׃ {פ}
שמשון נוקם בפלשתים
1 כעבור זמן מה, בימי קציר החיטה, לקח שמשון גדי והלך לבקר את אשתו. כשהגיע אמר: "אני רוצה להיכנס לחדר של אשתי", אבל אביה לא נתן לו להיכנס.
2 "חשבתי שאתה שונא אותה", הסביר האב, "לכן חיתנתי אותה עם אחד הבחורים שהיו אתך במסיבת החתונה שלך. אבל אחותה הצעירה יפה ממנה, קח אותה במקומה".
3 שמשון השיב: "עכשיו יש לי סיבה לפגוע בפלשתים ואיש לא יוכל להאשים אותי".
4 שמשון לכד שלוש מאות שועלים, קשר אותם זנב לזנב בזוגות, ובין כל זוג זנבות קשר לפיד. 5 אחר כך הבעיר אש בלפידים ושיחרר את השועלים בשדות הפלשתים. כך הבעיר את כל התבואה, את זו שנקצרה ואת זו שלא נקצרה, ואת הכרמים ומטעי הזיתים.
6 "מי עשה זאת?", שאלו הפלשתים.
"שמשון, חתנו של האיש מתמנה", השיבו לו. "האיש לקח את אשת שמשון וחיתן אותה עם בחור אחר". הלכו הפלשתים ושרפו את האישה ואת אביה.
7 שמשון אמר להם: "כיוון שכך עשיתם, לא אפסיק עד שאתנקם בכם". 8 הוא תקף אותם, הרג רבים מהם והנחיל להם תבוסה קשה. לאחר מכן הלך להתגורר במערה שבסלע עֵיטָם.
9 הפלשתים עלו ליהודה וחנו סביב לֶחִי.
10 "למה באתם להילחם בנו?", שאלו אנשי יהודה.
"באנו כדי לתפוס את שמשון ולעשות לו מה שעשה לנו", השיבו הפלשתים.
11 שלושת אלפים אנשים מיהודה ירדו אל המערה שבסלע עיטם ואמרו לשמשון: "אתה הרי יודע שהפלשתים מושלים בנו. מה עשית לנו?".
"עשיתי להם את מה שעשו לי", השיב שמשון.
12 "באנו לקשור אותך ולמסור אותך לפלשתים", אמרו אנשי יהודה.
שמשון השיב: "הישבעו לי שלא תפגעו בי אַתם".
13 "לא, לא נהרוג אותך. רק נקשור אותך ונמסור אותך לידיהם", הבטיחו. הם קשרו אותו בשני חבלים עבים וחדשים והעלו אותו מהמערה שבסלע. 14 שמשון בא ללחי, וכשראו אותו הפלשתים הם הריעו משמחה. לפתע ירדה עליו רוח ה', והחבלים נמסו מעל ידיו כמו חוטי פשתן בוערים. 15 הוא מצא עצם לֶחי טרייה של חמור, הושיט את ידו, לקח אותה והרג באמצעותה אלף איש. 16 "בלחי החמור הרגתי חמורים רבים, בלחי החמור הרגתי אלף איש", אמר שמשון. 17 כשסיים לדבר השליך את הלחי מידו וקרא למקום ההוא רמת לחי.
18 שמשון היה צמא מאוד. הוא התפלל לה' ואמר: "אתה בעצמך נתת לעבדך את הניצחון הגדול הזה. האם עכשיו אמות בצמא ואפול בידי העֲרֵלִים?".
19 אלוהים פתח את השקע שהיה בסלע שבלֶחי ויצאו ממנו מים, ושמשון שתה והתחזק. לכן נקרא המעיין שבלֶחי עין הקוֹרֵא עד היום.
20 שמשון שפט את ישראל עשרים שנה בתקופה שהפלשתים שלטו בה.