תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יח

1 בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ־לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת, כִּי לֹא־נָפְלָה לּוֹ עַד־הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה׃ {ס} 2 וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי־חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, לְכוּ חִקְרוּ אֶת־הָאָרֶץ;
וַיָּבֹאוּ הַר־אֶפְרַיִם עַד־בֵּית מִיכָה, וַיָּלִינוּ שָׁם׃ 3 הֵמָּה עִם־בֵּית מִיכָה, וְהֵמָּה הִכִּירוּ, אֶת־קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי; וַיָּסוּרוּ שָׁם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי־הֱבִיאֲךָ הֲלֹם, וּמָה־אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה־לְּךָ פֹה׃
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, כָּזֹה וְכָזֶה, עָשָׂה לִי מִיכָה; וַיִּשְׂכְּרֵנִי וָאֱהִי־לוֹ לְכֹהֵן׃
5 וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל־נָא בֵאלֹהִים; וְנֵדְעָה, הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ׃
6 וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם; נֹכַח יהוה, דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ׃ {פ}
7 וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת־לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְאֵין־מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים, וְדָבָר אֵין־לָהֶם עִם־אָדָם׃ 8 וַיָּבֹאוּ אֶל־אֲחֵיהֶם, צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל;
וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם מָה אַתֶּם׃
9 וַיֹּאמְרוּ, קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, כִּי רָאִינוּ אֶת־הָאָרֶץ, וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד; וְאַתֶּם מַחְשִׁים, אַל־תֵּעָצְלוּ, לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ׃ 10 כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל־עַם בֹּטֵחַ, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם, כִּי־נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם; מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מַחְסוֹר, כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃
11 וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל; שֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ, חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה׃ 12 וַיַּעֲלוּ, וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה; עַל־כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה־דָן, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים׃ 13 וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר־אֶפְרָיִם; וַיָּבֹאוּ עַד־בֵּית מִיכָה׃ 14 וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ לַיִשׁ, וַיֹּאמְרוּ אֶל־אֲחֵיהֶם, הַיְדַעְתֶּם, כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים, וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה; וְעַתָּה דְּעוּ מַה־תַּעֲשׂוּ׃
15 וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה, וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה; וַיִּשְׁאֲלוּ־לוֹ לְשָׁלוֹם׃ 16 וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ, חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם, נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר; אֲשֶׁר מִבְּנֵי־דָן׃ 17 וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ, בָּאוּ שָׁמָּה, לָקְחוּ, אֶת־הַפֶּסֶל וְאֶת־הָאֵפוֹד, וְאֶת־הַתְּרָפִים וְאֶת־הַמַּסֵּכָה; וְהַכֹּהֵן, נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר, וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ, הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה׃
18 וְאֵלֶּה, בָּאוּ בֵּית מִיכָה, וַיִּקְחוּ אֶת־פֶּסֶל הָאֵפוֹד, וְאֶת־הַתְּרָפִים וְאֶת־הַמַּסֵּכָה; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן, מָה אַתֶּם עֹשִׂים׃
19 וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים־יָדְךָ עַל־פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ, וֶהְיֵה־לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן; הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן, לְבֵית אִישׁ אֶחָד, אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן, לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל׃
20 וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן, וַיִּקַּח אֶת־הָאֵפוֹד, וְאֶת־הַתְּרָפִים וְאֶת־הַפָּסֶל; וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם׃ 21 וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת־הַטַּף וְאֶת־הַמִּקְנֶה וְאֶת־הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם׃ 22 הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה; וְהָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם־בֵּית מִיכָה, נִזְעֲקוּ, וַיַּדְבִּיקוּ אֶת־בְּנֵי־דָן׃ 23 וַיִּקְרְאוּ אֶל־בְּנֵי־דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה, מַה־לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ׃
24 וַיֹּאמֶר אֶת־אֱלֹהַי אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת־הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה־לִּי עוֹד; וּמַה־זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה־לָּךְ׃
25 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי־דָן, אַל־תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ; פֶּן־יִפְגְּעוּ בָכֶם, אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ, וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ׃ 26 וַיֵּלְכוּ בְנֵי־דָן לְדַרְכָּם; וַיַּרְא מִיכָה, כִּי־חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ, וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל־בֵּיתוֹ׃
27 וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה מִיכָה, וְאֶת־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה־לוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל־לַיִשׁ, עַל־עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי־חָרֶב; וְאֶת־הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ׃ 28 וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה־הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין־לָהֶם עִם־אָדָם, וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית־רְחוֹב; וַיִּבְנוּ אֶת־הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ׃ 29 וַיִּקְרְאוּ שֵׁם־הָעִיר דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה׃ 30 וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי־דָן אֶת־הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד־יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ׃ 31 וַיָּשִׂימוּ לָהֶם, אֶת־פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה; כָּל־יְמֵי הֱיוֹת בֵּית־הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה׃ {פ}
הפסל מוצב בדן
1 באותם ימים לא היה מלך בישראל. שבט דן חיפש נחלה להתיישב בה כי עד אז לא הצליח לכבוש את הנחלה שקיבל בין שבטי ישראל. 2 בני דן שלחו חמישה נציגים מהשבט – לוחמים מנוסים מצָרעָה ומאֶשתָאול – כדי לרגל באזור ולבדוק אותו. "לכו ובִדקו את האזור", אמרו להם בני דן.
החמישה הגיעו לביתו של מיכה בהרי אפרים ונשארו ללון שם. 3 כאשר היו בבית מיכה, הכירו את קולו של הנער משבט לוי. הם נכנסו ושאלו אותו: "איך הגעת הנה? מה אתה עושה כאן ומה יש לך פה?".
4 הנער סיפר להם מה עשה מיכה למענו ואמר: "הוא שכר אותי ואני משמש לו ככוהן".
5 "ברר בבקשה מהו רצון אלוהים, כדי שנדע אם נצליח במשימה שאנחנו יוצאים אליה", ביקשו אנשי דן.
6 הנער, ששימש ככוהן, אמר להם: "לכו לשלום. ה' ישגיח עליכם כשתמלאו את המשימה הזאת".
7 חמשת האנשים הלכו עד לַיִש. הם ראו שתושביה חיים בביטחון כמו הצידונים. הם חיו בשלווה ובביטחון ואיש לא הפריע להם. הם גם היו רחוקים מהצידונים ולא היו להם בני ברית. 8 החמישה חזרו אל בני שבטם בצרעה ובאשתאול.
"מה יש לכם לספר?", שאלו בני דן.
9 החמישה השיבו: "בואו נתקוף את תושבי האזור. ראינו שארצם מאוד טובה. למה אתם יושבים בשקט? אל תהססו לצאת למלחמה ולכבוש את האזור. 10 כשתבואו לשם, תִראו שהתושבים חיים שם בביטחון, שהאזור גדול ושאלוהים יתן אותו בידיכם. זהו אזור שלא חסר בו דבר".
11 שש מאות אנשים חמושים משבט דן יצאו מצרעה ומאשתאול 12 וחנו בקריית יערים שביהודה. לכן נקרא המקום שמֵעבר לקריית יערים מחנה דן עד היום. 13 משם עברו להרי אפרים והגיעו עד לביתו של מיכה. 14 חמשת האנשים שריגלו באזור לַיִש אמרו לבני דן האחרים: "האם ידעתם שבאחד הבתים האלה יש אפוד, אלילי בית ופסל יצוק? הַחליטו מה לעשות".
15 החמישה נכנסו לביתו של מיכה, שהנער משבט לוי היה בו, ושאלו לשלומו. 16 שש מאות האנשים החמושים מבני דן נעמדו בפתח. 17 החמישה נכנסו לבית ולקחו את הפסל היצוק, את האפוד ואת אלילי הבית. בפתח עמדו הכוהן ושש מאות האנשים החמושים.

18 כאשר נכנסו החמישה לבית מיכה ולקחו את הפסל היצוק, את האפוד ואת אלילי הבית, שאל אותם הכוהן: "מה אתם עושים?".
19 "שתוק, אל תוציא מילה, בוא אתנו והֱיה לנו ליועץ ולכוהן. מה עדיף בעיניך, להיות כוהן לבית של איש אחד או להיות כוהן לשבט שלם בישראל?".
20 הכוהן הסכים. הוא לקח את האפוד, את אלילי הבית ואת הפסל היצוק, והצטרף אל בני דן. 21 הם פנו ללכת. את הילדים והעדרים ואת הרכוש העמידו לפניהם. 22 כאשר התרחקו מבית מיכה, נאספו תושבי האזור ורדפו אחרי בני דן. 23 הם קראו לעברם. בני דן פנו אליהם ושאלו את מיכה: "מה קרה שנאספתם לרדוף אחרינו?".
24 מיכה השיב: "לקחתם את אלוהיי שעשיתי ואת הכוהן והלכתם, ומה נשאר לי? ואתם עוד שואלים, 'מה קרה לך'?".
25 "אל תאמר מילה כדי שלא יפגעו בך האנשים הממורמרים שבינינו ואתה ובני משפחתך תומתו!", השיבו לו בני דן 26 והלכו לדרכם. מיכה ראה שהם חזקים ממנו וחזר לביתו.
27 בני דן לקחו את כל מה שעשה מיכה ואת הכוהן ששירת אותו, ובאו ללַיִש. הם הרגו את העם שחי בה בשלווה ובביטחון ושרפו את העיר. 28 לא היה מי שיציל את העיר, שהייתה רחוקה מצידון ולא היו לה בני ברית. העיר הייתה בעמק שליד בית רחוב. בני דן בנו מחדש את העיר והתיישבו בה. 29 הם קראו לה דן, על שם דן אביהם שנולד לישראל, אבל קודם לכן נקראה העיר לַיִש. 30 בני דן הציבו בַּמקום את הפסל. יהונתן בן גרשום בן משה ובניו שימשו ככוהנים לשבט דן עד ליום שגלו בו מהארץ. 31 בני דן עבדו את הפסל שעשה מיכה כל זמן שהיה המשכן בשילה.