תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יט

1 וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר־אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח־לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה׃ 2 וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל־בֵּית אָבִיהָ, אֶל־בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וַתְּהִי־שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים׃ 3 וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל־לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ), וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים; וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ׃ 4 וַיֶּחֱזַק־בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיָּלִינוּ שָׁם׃ 5 וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת־לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ׃ 6 וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ;

וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־הָאִישׁ, הוֹאֶל־נָא וְלִין וְיִטַב לִבֶּךָ׃
7 וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת; וַיִּפְצַר־בּוֹ חֹתְנוֹ, וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם׃ 8 וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, סְעָד־נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד־נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם׃ 9 וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, לִינוּ־נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ, וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ׃ 10 וְלֹא־אָבָה הָאִישׁ לָלוּן, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד־נֹכַח יְבוּס, הִיא יְרוּשָׁלָיִם; וְעִמּוֹ, צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים, וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ׃

11 הֵם עִם־יְבוּס, וְהַיּוֹם רַד מְאֹד; וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל־אֲדֹנָיו, לְכָה־נָּא וְנָסוּרָה אֶל־עִיר־הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ׃
12 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל־עִיר נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא־מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה; וְעָבַרְנוּ עַד־גִּבְעָה׃ 13 וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, לֳך וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת; וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה׃
14 וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ; וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ, אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן׃ 15 וַיָּסֻרוּ שָׁם, לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה; וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף־אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן׃ 16 וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן, בָּא מִן־מַעֲשֵׂהוּ מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם, וְהוּא־גָר בַּגִּבְעָה; וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי׃ 17 וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת־הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר; וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא׃
18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית־לֶחֶם יְהוּדָה עַד־יַרְכְּתֵי הַר־אֶפְרַיִם, מִשָּׁם אָנֹכִי, וָאֵלֵךְ עַד־בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וְאֶת־בֵּית יהוה אֲנִי הֹלֵךְ, וְאֵין אִישׁ, מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה׃ 19 וְגַם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ, וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ־לִי וְלַאֲמָתֶךָ, וְלַנַּעַר עִם־עֲבָדֶיךָ; אֵין מַחְסוֹר כָּל־דָּבָר׃
20 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ, רַק כָּל־מַחְסוֹרְךָ עָלָי; רַק בָּרְחוֹב אַל־תָּלַן׃
21 וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ, ויבול (וַיָּבָל) לַחֲמוֹרִים; וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃ 22 הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת־לִבָּם, וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי־בְלִיַּעַל, נָסַבּוּ אֶת־הַבַּיִת, מִתְדַּפְּקִים עַל־הַדָּלֶת; וַיֹּאמְרוּ, אֶל־הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא, אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר־בָּא אֶל־בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ׃
23 וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם, הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל־אַחַי אַל־תָּרֵעוּ נָא; אַחֲרֵי אֲשֶׁר־בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל־בֵּיתִי, אַל־תַּעֲשׂוּ אֶת־הַנְּבָלָה הַזֹּאת׃ 24 הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה־נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ, דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת׃
25 וְלֹא־אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ, וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ; וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ־בָהּ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר, וַיְשַׁלְּחוּהָ בעלות (כַּעֲלוֹת) הַשָּׁחַר׃ 26 וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר; וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד־הָאוֹר׃ 27 וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת, וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ; וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ, נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת, וְיָדֶיהָ עַל־הַסַּף׃
28 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה; וַיִּקָּחֶהָ עַל־הַחֲמוֹר, וַיָּקָם הָאִישׁ, וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ׃ 29 וַיָּבֹא אֶל־בֵּיתוֹ, וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ, לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים; וַיְשַׁלְּחֶהָ, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל׃ 30 וְהָיָה כָל־הָרֹאֶה, וְאָמַר לֹא־נִהְיְתָה וְלֹא־נִרְאֲתָה כָּזֹאת, לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂימוּ־לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ׃ {פ}
פילגש בגבעה
1 בימים ההם לא היה מלך בישראל. בקצה הרי אפרים גר איש משבט לוי, שלקח לפילגש אישה מבית לחם שביהודה. 2 הפילגש בגדה בו, עזבה אותו והלכה לבית אביה שבבית לחם שביהודה, שם נשארה במשך ארבעה חודשים ["ימים ארבעה חודשים" – יש אומרים שנה וארבעה חודשים]. 3 האיש הלך אחריה ואתו משרתו וזוג חמורים, כדי לשכנע אותה לחזור. הפילגש הביאה את האיש לבית אביה, וכשראה אותו האב שמח. 4 החותן, אבי הנערה, הפציר באיש שישאר, והאיש נשאר אצלו שלושה ימים לאכול, לשתות וללון. 5 ביום הרביעי הם קמו מוקדם בבוקר והאיש התכוון ללכת. אבי הנערה אמר לחתנו: "אכול משהו ורק אחר כך תלכו". 6 שני הגברים ישבו יחד לאכול ולשתות.
"הישאר בבקשה ללון, לנוח וליהנות" , אמר אבי הנערה לאיש.
7 האיש עמד ללכת, אבל אחרי שחותנו ביקש שוב ושוב, הוא נשאר ללון שם. 8 בבוקר היום החמישי קם האיש מוקדם והתכונן ללכת אבל אבי הנערה ביקש: "הישאר בבקשה לאכול". הם התעכבו עד אחר הצהריים והשניים אכלו יחד. 9 כשקם האיש ללכת עם פילגשו ומשרתו, אמר החותן, אבי הנערה: "בקרוב יחשיך וירד הערב, הישארו בבקשה ללון. השמש עומדת לשקוע, הישאר ללון פה, לנוח וליהנות. מחר מוקדם בבוקר תצאו לדרככם ותלכו לביתך". 10 האיש לא הסכים. הוא יצא לדרך עם זוג החמורים העמוסים ועם פילגשו לכיוון יבוס (ירושלים).
11 כשהגיעו ליבוס היה מאוחר מאוד. המשרת אמר לאדונו: "בוא בבקשה וניכנס ללון בעיר היבוסית הזאת".
12 אדונו השיב: "לא ניכנס לעיר של זרים, שאינם מבני ישראל! נלך עד גבעה. 13 בוא ננסה להגיע לְגבעה או לְרמה ונלון באחד המקומות האלה".
14 הם המשיכו בדרכם. השמש שקעה כשהגיעו לגבעה שבנחלת בנימין. 15 הם נכנסו ללון בגבעה. האיש התיישב בכיכר העיר, אך איש לא הזמין אותם ללון בביתו. 16 ואז הגיע איש זקן שחזר מעבודתו בשדה בשעת ערב. האיש היה משבט אפרים אך גר בגבעה, ואנשי המקום היו משבט בנימין. 17 כשראה הזקן את האורח בכיכר העיר, שאל: "לאן אתה הולך? מאין באת?".
18 "אנחנו הולכים מבית לחם שביהודה לקצה הרי אפרים, שם אני גר. הייתי בבית לחם שביהודה ואני בדרכי לבית ה'. איש לא הזמין אותי הביתה. 19 יש לנו מזון לחמורינו, ומזון ויין לי, לאישה שאתי ולמשרת שהולך אתנו. לא חסר לנו דבר".
20 האיש הזקן אמר: "ברוך הבא לביתי. אני אספק את כל צרכיך, רק אל תלון בכיכר".
21 הזקן הביא אותו לביתו והאכיל את החמורים. האורחים רחצו את רגליהם, אכלו ושתו. 22 בעוד הם נחים ונהנים, באו לפתע אנשים רעים מהעיר, הקיפו את הבית ודפקו על הדלת. הם אמרו לבעל הבית הזקן: "הוצא את האיש שבא לביתך כדי שנשכב אתו".
23 בעל הבית יצא אליהם ואמר: "בבקשה אחיי, אל תעשו רעה. האיש הזה הוא אורח שלי, אל תעשו לו מעשה כל כך נורא. 24 הנה בתי הבתולה ופילגשו, אוציא אותן אליכם. אִנסו אותן ועשו בהן מה שאתם רוצים, רק אל תעשו לאיש הזה מעשה כל כך נורא".
25 הם לא רצו לשמוע לו. הלוי אחז בפילגשו והוציא אותה אליהם החוצה. הם שכבו אתה והתעללו בה כל הלילה עד הבוקר, והשכם בבוקר שיחררו אותה. 26 האישה באה מוקדם בבוקר ונפלה בפתח בית האיש שבו התארח אדונה. היא שכבה שם עד שעלה האור. 27 בבוקר קם אדונה ופתח את דלתות הבית כדי לצאת לדרכו. לפתע ראה את פילגשו שוכבת בפתח הבית וידיה על מפתן הבית.
28 "קומי ונלך!'', אמר לה, אבל היא לא ענתה. הוא הניח אותה על החמור ופנה ללכת אל ביתו. 29 כשהגיע לקח סכין גדולה וחתך את פילגשו אברים אברים, לשנים עשר נתחים. את הנתחים שלח לכל שבטי ישראל. 30 כל מי שראה אמר: "דבר כזה לא היה ולא נראה מהיום שעלו בני ישראל ממצריים ועד היום. שימו לב למעשה הנורא. התייעצו ואִמרו לי מה צריך לעשות".