תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק ח

1 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם, מָה־הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ, כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן; וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה׃
2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֶה־עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם; הֲלוֹא, טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר׃ 3 בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת־שָׂרֵי מִדְיָן אֶת־עֹרֵב וְאֶת־זְאֵב, וּמַה־יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם; אָז, רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה׃

4 וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה; עֹבֵר הוּא, וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, עֲיֵפִים וְרֹדְפִים׃ 5 וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, תְּנוּ־נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם, לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי; כִּי־עֲיֵפִים הֵם, וְאָנֹכִי, רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן׃
6 וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ; כִּי־נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם׃
7 וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, לָכֵן, בְּתֵת יהוה אֶת־זֶבַח וְאֶת־צַלְמֻנָּע בְּיָדִי; וְדַשְׁתִּי אֶת־בְּשַׂרְכֶם, אֶת־קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת־הַבַּרְקֳנִים׃
8 וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת; וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל, כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת׃ 9 וַיֹּאמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר; בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, אֶתֹּץ אֶת־הַמִּגְדָּל הַזֶּה׃ {פ}
10 וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף, כֹּל הַנּוֹתָרִים, מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי־קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב׃ 11 וַיַּעַל גִּדְעוֹן, דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים, מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה; וַיַּךְ אֶת־הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח׃ 12 וַיָּנוּסוּ, זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם; וַיִּלְכֹּד אֶת־שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן, אֶת־זֶבַח וְאֶת־צַלְמֻנָּע, וְכָל־הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד׃ 13 וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ מִן־הַמִּלְחָמָה; מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס׃ 14 וַיִּלְכָּד־נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ; וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת־שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת־זְקֵנֶיהָ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ׃ 15 וַיָּבֹא אֶל־אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע; אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם׃ 16 וַיִּקַּח אֶת־זִקְנֵי הָעִיר, וְאֶת־קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת־הַבַּרְקֳנִים; וַיֹּדַע בָּהֶם, אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת׃ 17 וְאֶת־מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ; וַיַּהֲרֹג אֶת־אַנְשֵׁי הָעִיר׃

18 וַיֹּאמֶר, אֶל־זֶבַח וְאֶל־צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר;
וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ׃
19 וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי־אִמִּי הֵם; חַי־יהוה, לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם, לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם׃ 20 וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ, קוּם הֲרֹג אוֹתָם; וְלֹא־שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר׃
21 וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, קוּם אַתָּה וּפְגַע־בָּנוּ, כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ; וַיָּקָם גִּדְעוֹן, וַיַּהֲרֹג אֶת־זֶבַח וְאֶת־צַלְמֻנָּע, וַיִּקַּח אֶת־הַשַּׂהֲרֹנִים, אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם׃


22 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּדְעוֹן, מְשָׁל־בָּנוּ גַּם־אַתָּה, גַּם־בִּנְךָ גַּם בֶּן־בְּנֶךָ; כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן׃ 23 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, לֹא־אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא־יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם; יהוה יִמְשֹׁל בָּכֶם׃ 24 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ־לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ; כִּי־נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם׃
25 וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן; וַיִּפְרְשׂוּ אֶת־הַשִּׂמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה, אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ׃ 26 וַיְהִי, מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת זָהָב; לְבַד מִן־הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן, שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן־הָעֲנָקוֹת, אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם׃ 27 וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם; וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ׃ 28 וַיִּכָּנַע מִדְיָן, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם;
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן׃ {פ}
29 וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן־יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ׃ 30 וּלְגִדְעוֹן, הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ; כִּי־נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ׃ 31 וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם, יָלְדָה־לּוֹ גַם־הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת־שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ׃ 32 וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה; וַיִּקָּבֵר, בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו, בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי׃ {פ} 33 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן, וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים; וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים׃ 34 וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם; הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל־אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב׃ 35 וְלֹא־עָשׂוּ חֶסֶד, עִם־בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן; כְּכָל־הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר עָשָׂה עִם־יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
המרדף אחרי מלכי מדיין
1 אנשי שבט אפרים אמרו לגדעון: "מה עשית? מדוע לא קראת לנו כאשר הלכת להילחם במדיינים?". הם אמרו לו דברים קשים.
2 גדעון השיב להם: "מה הם מעשיי אני לעומת מעשיכם? האם המעט שעשיתם אינו שווה יותר מכל מה שעשתה משפחת אביעזר? 3 הרי אלוהים נתן בידיכם את עורב וזאב מנהיגי מדיין! מה יכולתי אני לעשות לעומת מה שעשיתם אתם?". לאחר שאמר זאת הם לא כעסו עוד.
4 גדעון הגיע לירדן ועבר אותו עם שלוש מאות האנשים שהיו אתו. הם נחלשו בגלל המרדף אך המשיכו בו. 5 גדעון פנה לתושבי סוכות: "תנו בבקשה מזון לאנשים ההולכים אחריי כי הם חלשים ואני עדיין רודף אחרי זֶבַח וצַלְמוּנָע מלכי מדיין".
6 מנהיגי סוכות אמרו: "האם כבר תפסת את זבח וצלמונע? מדוע שניתן לצבא שלך מזון?".
7 גדעון השיב: "כיוון שכך אמרתם, אפצע את בשרכם בקוצים אחרי שה' יתן בידי את זבח וצלמונע".
8 גדעון עלה משם לפְנוּאֵל וביקש מתושבי המקום את אותו הדבר. הם ענו לו כפי שענו תושבי סוכות, 9 והוא אמר גם להם: "כשאחזור בשלום, אהרוס את המגדל הזה".
10 זבח וצלמונע היו בקַרְקוֹר עם החיילים שנשארו מכל צבא השבטים הנודדים מהמזרח, בערך חמישה עשר אלף איש. מספר החיילים שנהרגו במלחמה היה מאה ועשרים אלף. 11 גדעון עלה מכיוון ארצם של השבטים הנודדים, ממזרח לנוֹבַח וליָגְבְּהָה. הוא תקף את הצבא, שלא היה מוכן. 12 זבח וצלמונע ברחו וגדעון רדף אחריהם. הוא תפס את שני מלכי מדיין, זבח וצלמונע, וכל צבא מדיין נבהל. 13 גדעון בן יואש חזר מהמלחמה דרך מַעֲלֶה חֶרֶס. 14 הוא תפס נער מסוכות וחקר אותו. הנער כתב עבורו את שמות מנהיגי סוכות וזקניה, שבעים ושבעה איש. 15 גדעון בא אל תושבי סוכות ואמר: "הנה זבח וצלמונע, שבגללם לעגתם לי ואמרתם, 'האם כבר תפסת את זבח וצלמונע? מדוע שניתן לאנשיך החלשים מזון?' ". 16 הוא תפס את זקני העיר והיכה אותם בקוצים. כך לימד לקח את תושבי סוכות. 17 הוא גם הרס את מגדל פנואל והרג את תושבי העיר.
18 גדעון שאל את זבח וצלמונע: "איך נראו האנשים שהרגתם בתבור?".
"הם נראו כמוך", השיבו. "דומים לבני מלך".
19 "אלה אחיי, בני אמי", אמר גדעון. "אני נשבע בה' שאם הייתם משאירים אותם בחיים, לא הייתי הורג אתכם". 20 הוא אמר ליֶתֶר בנו הבכור: "הרוֹג אותם!", אבל הנער הצעיר פחד ולא שלף את חרבו.
21 "הרוג אותנו אתה", אמרו זבח וצלמונע, "כי כוחו של אדם הוא לפי גילו". גדעון הרג את זבח וצלמונע ולקח את התכשיטים בצורת חצי ירח שהיו על צווארי הגמלים שלהם.
גדעון מסרב למלוך
22 אנשי ישראל אמרו לגדעון: "הֱיה אתה המושל שלנו – אתה ובנך ובן בנך, כי הצלת אותנו מהמדיינים". 23 אבל גדעון השיב: "לא אני אמשול בכם וגם בני לא ימשול בכם. ה' ימשול בכם!". 24 גדעון המשיך: "אבקש מכם בקשה. כל איש יתן לי את עגילי הזהב שלקח מהאויב" (הישמעאלים ענדו עגילי זהב).
25 "ניתן לך ברצון", אמרו. הם פרשו שמיכה וכל איש השליך עליה את עגילי הזהב שלקח שלל. 26 משקל עגילי הזהב הגיע לכעשרים קילוגרם. מלבד זאת נתנו את התכשיטים בצורת חצי ירח ובצורת טיפה ואת הבגדים הסגולים שלבשו מלכי מדיין, ואת התליונים שהיו על צווארי הגמלים. 27 גדעון עשה מהזהב פסל והציב אותו בעירו עפרה, וכל ישראל בגדו בה' ועבדו שם את הפסל. הפסל היה מכשול לגדעון ולבני משפחתו. 28 המדיינים נכנעו לבני ישראל ולא העזו להתקומם.
בימי גדעון שקטה הארץ במשך ארבעים שנה.
29 ירובעל בן יואש (גדעון) חזר לגור בביתו. 30 היו לו שבעים בנים משלו, כי היו לו נשים רבות. 31 גם הפילגש שלו בשכם ילדה לו בן, והוא קרא לו אבימלך. 32 גדעון בן יואש מת כשהיה זקן מאוד. הוא נקבר בקבר יואש אביו שבעפרה, בנחלת משפחת אביעזר, 33 וכאשר מת, שבו בני ישראל לבגוד בה' וללכת אחרי אלילי הבעל – הם התייחסו לבעל ברית כאילו הוא האלוהים שלהם. 34 בני ישראל לא זכרו את ה' אלוהיהם שהציל אותם מהאויבים שהיו סביב. 35 הם גם לא היטיבו עם משפחת ירובעל (גדעון) כפי שהוא היטיב עם ישראל.