תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יא

1 וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא בֶּן־אִשָּׁה זוֹנָה; וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת־יִפְתָּח׃ 2 וַתֵּלֶד אֵשֶׁת־גִּלְעָד לוֹ בָּנִים; וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי־הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת־יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־תִנְחַל בְּבֵית־אָבִינוּ, כִּי בֶּן־אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה׃ 3 וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל־יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ׃ {פ}
4 וַיְהִי מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי־עַמּוֹן עִם־יִשְׂרָאֵל׃ 5 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמוּ בְנֵי־עַמּוֹן עִם־יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת־יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב׃ 6 וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח, לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן׃
7 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה, כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם׃
8 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד׃
9 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל־זִקְנֵי גִלְעָד, אִם־מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יהוה אוֹתָם לְפָנָי; אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ׃
10 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי־גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח; יהוה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ, אִם־לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה׃
11 וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם־זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין; וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת־כָּל־דְּבָרָיו לִפְנֵי יהוה בַּמִּצְפָּה׃ {פ}

12 וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן לֵאמֹר; מַה־לִּי וָלָךְ, כִּי־בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי׃
13 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן אֶל־מַלְאֲכֵי יִפְתָּח, כִּי־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק וְעַד־הַיַּרְדֵּן; וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם׃
14 וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח; וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן׃ 15 וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח; לֹא־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אֶרֶץ מוֹאָב, וְאֶת־אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן׃ 16 כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד־יַם־סוּף, וַיָּבֹא קָדֵשָׁה׃ 17 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצֶךָ, וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה; וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ׃ 18 וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַיָּסָב אֶת־אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת־אֶרֶץ מוֹאָב, וַיָּבֹא מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן; וְלֹא־בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב׃ 19 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן; וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל, נַעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצְךָ עַד־מְקוֹמִי׃
20 וְלֹא־הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה; וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל׃ 21 וַיִּתֵּן יהוה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־סִיחוֹן וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם; וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא׃ 22 וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל־גְּבוּל הָאֱמֹרִי; מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק, וּמִן־הַמִּדְבָּר וְעַד־הַיַּרְדֵּן׃ 23 וְעַתָּה יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹרִישׁ אֶת־הָאֱמֹרִי, מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל; וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ׃ 24 הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יהוה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ׃ 25 וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה, מִבָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב; הֲרוֹב רָב עִם־יִשְׂרָאֵל, אִם־נִלְחֹם נִלְחַם בָּם׃ 26 בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אַרְנוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וּמַדּוּעַ לֹא־הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא׃ 27 וְאָנֹכִי לֹא־חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי; יִשְׁפֹּט יהוה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן׃ 28 וְלֹא שָׁמַע, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן; אֶל־דִּבְרֵי יִפְתָּח, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו׃ {פ}


29 וַתְּהִי עַל־יִפְתָּח רוּחַ יהוה, וַיַּעֲבֹר אֶת־הַגִּלְעָד וְאֶת־מְנַשֶּׁה; וַיַּעֲבֹר אֶת־מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד, עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן׃ 30 וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר; אִם־נָתוֹן תִּתֵּן אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי׃ 31 וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן; וְהָיָה לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה׃ {פ}
32 וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיָדוֹ׃ 33 וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד־בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר, וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
34 וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל־בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת; וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין־לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ־בַת׃ 35 וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי, פָּצִיתִי־פִי אֶל־יהוה, וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב׃
36 וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת־פִּיךָ אֶל־יהוה, עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ; אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יהוה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן׃ 37 וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה; הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל־הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל־בְּתוּלַי, אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי)׃
38 וַיֹּאמֶר לֵכִי, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ, וַתֵּבְךְּ עַל־בְּתוּלֶיהָ עַל־הֶהָרִים׃ 39 וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל־אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת־נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא־יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי־חֹק בְּיִשְׂרָאֵל׃ 40 מִיָּמִים יָמִימָה, תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת לְבַת־יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי; אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה׃ {ס}
יפתח
1 יפתח הגלעדי היה לוחם מנוסה. הוא נולד לגלעד מאישה שלא היה נשוי לה. 2 גם אשתו של גלעד ילדה לו בנים וכשגדלו, הם גירשו את יפתח. "לא יהיה לך חלק בנחלת אבינו כי אתה בן לאישה שלא נישאה לאבינו", אמרו לו. 3 יפתח ברח מפני אֶחיו והתיישב בארץ טוֹב, וחבורת פרחחים הצטרפה אל יפתח.
4 לאחר זמן מה נלחמו בני עמון בישראל. 5 זקני גלעד הלכו להביא את יפתח מארץ טוב. 6 "בוא ועמוֹד בראש הצבא שלנו ונילחם בבני עמון", אמרו לו.
7 יפתח השיב לזקני גלעד: "הלא אתם שנאתם אותי וגירשתם אותי מבית אבי! מדוע אתם באים אליי עכשיו, כשאתם בצרה?".
8 "לכן חזרנו אליך עכשיו, כדי שתצא אתנו להילחם בבני עמון ותנהיג את כל תושבי גלעד", אמרו זקני גלעד ליפתח.
9 יפתח אמר להם: "אם אתם רוצים שאחזור ואלחם בבני עמון, אנהיג אתכם גם אחרי שה' יכניע אותם לפניי".
10 "ה' עֵד בינינו שנעשה כדבריך", נשבעו זקני גלעד.
11 יפתח הלך עם זקני גלעד. העם מינה אותו להנהיג אותם ולעמוד בראש הצבא. יפתח חזר על דבריו לפני ה' במִצפָּה.
הניצחון על העמונים
12 יפתח שלח הודעה למלך בני עמון באמצעות שליחים: "מה יש לך נגדי, שבאת להילחם בארצי?".
13 מלך בני עמון השיב לשליחי יפתח: "כשעלו בני ישראל ממצריים, הם לקחו חלקים מארצי – מנחל ארנון עד לנחל היַבּוֹק ועד לירדן. השב לי את השטחים האלה בדרכי שלום".
14 יפתח שלח הודעה נוספת למלך בני עמון: 15 "כך אמר יפתח, 'בני ישראל לא כבשו את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון! 16 כאשר עלו ממצריים, הלכו בני ישראל במדבר עד ים סוף והגיעו לקָדֵשׁ, 17 ואז שלחו שליחים למלך אדום וביקשו: "תן לנו בבקשה לעבור בארצך". אבל מלך אדום לא הסכים. גם למלך מואב שלחו בקשה וגם הוא לא הסכים, ובני ישראל נשארו בקָדש. 18 הם עקפו את ארץ אדום ואת ארץ מואב במדבר, ממזרח למואב, וחנו על גדת נחל ארנון אך לא עברו בתחומי מואב (הארנון הוא הגבול של מואב). 19 בני ישראל שלחו שליחים אל סיחון מלך האמורים מלך חשבון וביקשו: "תן לנו בבקשה לעבור בארצך בדרך לארצנו".
20 "סיחון לא סמך על בני ישראל ולכן לא הרשה להם לעבור בתחומו. הוא אסף את עמו, והם חנו ביַהַץ ונלחמו בבני ישראל. 21 ה' אלוהי ישראל נתן את סיחון ואת כל עמו בידי ישראל, ובני ישראל הרגו אותם. כך כבשו בני ישראל את כל הארץ שהאמורים גרו בה. 22 בני ישראל כבשו את כל אזור האמורים, מהארנון עד ליבוק, ומהמדבר ועד לירדן. 23 ה' אלוהי ישראל גירש את האמורים מהארץ מפני עמו ישראל, ועכשיו אתה רוצה לרשת את הארץ במקומו? 24 אתה תירש את מה שיתן לך כְּמוֹשׁ אלוהיך, ואנחנו נירש את כל מה שיתן לנו ה' אלוהינו. 25 האם אתה טוב מבָּלָק בן ציפור מלך מואב? האם הוא רב עם בני ישראל או נלחם בהם? 26 במשך שלוש מאות שנה ישבו בני ישראל בחשבון ובעיירות שסביבה, בעַרְעוֹר ובעיירות שסביבה ובכל הערים שליד הארנון. מדוע לא ניסיתם לקחת אותן בחזרה במשך כל אותו זמן? 27 אני לא חטאתי לך, ואתה פוגע בי בכך שאתה יוצא להילחם בי. ה' השופט ישפוט היום בין בני ישראל ובין בני עמון' ". 28 מלך עמון לא הסכים לתוכן ההודעה שיפתח שלח אליו.
בת יפתח
29 רוח ה' הייתה על יפתח. יפתח עבר את הגלעד, את נחלת מנשה ואת מצפה גלעד, ומשם עבר את גבול בני עמון. 30 הוא נדר נֶדר לה': "אם באמת תיתן את בני עמון בידי, 31 אַעלה לפניך לעולה את הראשון שיֵצא מדלת ביתי ויבוא לקראתי כשאחזור בשלום מהמלחמה בבני עמון".
32 יפתח עבר את גבול בני עמון ונלחם בהם, וה' נתן אותם בידו. 33 יפתח הרג רבים מהם וכבש עשרים ערים בדרך שמערוער עד גבול מִינִית ועד אָבֵל כְּרָמִים. לכן נכנעו בני עמון לבני ישראל.
34 כשבא יפתח לביתו שבמִצפָּה יצאה לקראתו בתו בתופים ובריקודים. היא הייתה בתו היחידה. חוץ ממנה לא היו לו בן או בת. 35 כאשר ראה אותה, קרע את בגדיו ואמר: "אוי לי, בתי. שברת את לבי והבאת עליי צרה גדולה. נדרתי לה' נדר ולא אוכל לחזור בי ממנו".
36 הבת אמרה לו: "אבי, נדרת לה'. עשה לי כפי שנדרת, כי ה' עזר לך לנקום באויביך, בבני עמון". 37 אחר כך ביקשה: "אני מבקשת שכך תעשה לי: הנח לי לחודשיים כדי שאתגורר בהרים עם חברותיי ואתאבל על נעוריי".
38 "לכי", אמר לה יפתח, והניח לה לחודשיים. הבת הלכה עם חברותיה ובכתה בהרים על נעוריה. 39 כעבור חודשיים היא חזרה אל אביה, והוא קיים את הנדר שנדר. היא עדיין הייתה בתולה. מאז קיים נוהג קבוע בישראל: 40 מדי שנה יוצאות בנות ישראל להתאבל על בת יפתח הגלעדי במשך ארבעה ימים.