תנ"ך מבואר

1 וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אֶל־אֲחֵי אִמּוֹ; וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל־כָּל־מִשְׁפַּחַת בֵּית־אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר׃ 2 דַּבְּרוּ־נָא בְּאָזְנֵי כָל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה־טּוֹב לָכֶם, הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ, כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם־מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם כִּי־עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי׃
3 וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי־אִמּוֹ עָלָיו, בְּאָזְנֵי כָּל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא׃ 4 וַיִּתְּנוּ־לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף, מִבֵּית בַּעַל בְּרִית; וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ, אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃ 5 וַיָּבֹא בֵית־אָבִיו עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת־אֶחָיו בְּנֵי־יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן־יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא׃ {ס} 6 וַיֵּאָסְפוּ כָּל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל־בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ; עִם־אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם׃
7 וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים׃ 8 הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ׃
9 וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
10 וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה; לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ׃
11 וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
12 וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן; לְכִי־אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ׃
13 וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
14 וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד; לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ׃
15 וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃
16 וְעַתָּה, אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ; וְאִם־טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ, וְאִם־כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ׃ 17 אֲשֶׁר־נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם; וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן׃ 18 וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל־בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת־בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת; וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ עַל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם הוּא׃ 19 וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם׃ 20 וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת־בֵּית מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל אֶת־אֲבִימֶלֶךְ׃
21 וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה; וַיֵּשֶׁב שָׁם, מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו׃ {פ}

22 וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים׃ 23 וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי־שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ׃ 24 לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי־יְרֻבָּעַל; וְדָמָם, לָשׂוּם עַל־אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֲשֶׁר־חִזְּקוּ אֶת־יָדָיו לַהֲרֹג אֶת־אֶחָיו׃ 25 וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים, עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ; וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ׃ {פ} 26 וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם; וַיִּבְטְחוּ־בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם׃ 27 וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת־כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ, וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים; וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ׃ 28 וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן־עֶבֶד, מִי־אֲבִימֶלֶךְ וּמִי־שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ, הֲלֹא בֶן־יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ; עִבְדוּ, אֶת־אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ׃ 29 וּמִי יִתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, וְאָסִירָה אֶת־אֲבִימֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ, רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה׃
30 וַיִּשְׁמַע, זְבֻל שַׂר־הָעִיר, אֶת־דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן־עָבֶד; וַיִּחַר אַפּוֹ׃ 31 וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר; הִנֵּה גַעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, וְהִנָּם צָרִים אֶת־הָעִיר עָלֶיךָ׃ 32 וְעַתָּה קוּם לַיְלָה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתָּךְ; וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה׃ 33 וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל־הָעִיר; וְהִנֵּה־הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ׃ {ס} 34 וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ לָיְלָה; וַיֶּאֶרְבוּ עַל־שְׁכֶם, אַרְבָּעָה רָאשִׁים׃ 35 וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ מִן־הַמַּאְרָב׃ 36 וַיַּרְא־גַּעַל אֶת־הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל־זְבֻל, הִנֵּה־עָם יוֹרֵד, מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים׃ {ס}
37 וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עָם יוֹרְדִים, מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ; וְרֹאשׁ־אֶחָד בָּא, מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים׃
38 וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר, מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ; הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ, צֵא־נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ׃ {ס}
39 וַיֵּצֵא גַעַל, לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ׃ 40 וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס מִפָּנָיו; וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד־פֶּתַח הַשָּׁעַר׃ 41 וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה; וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת־גַּעַל וְאֶת־אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם׃ 42 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה; וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ׃ 43 וַיִּקַּח אֶת־הָעָם, וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן־הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם׃ 44 וַאֲבִימֶלֶךְ, וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ, פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר; וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים, פָּשְׁטוּ עַל־כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם׃ 45 וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר, כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת־הָעִיר, וְאֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ אֶת־הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח׃ {פ} 46 וַיִּשְׁמְעוּ, כָּל־בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם; וַיָּבֹאוּ אֶל־צְרִיחַ, בֵּית אֵל בְּרִית׃ 47 וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ; כִּי הִתְקַבְּצוּ, כָּל־בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם׃ 48 וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר־צַלְמוֹן, הוּא וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת־הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים, וַיִּשָּׂאֶהָ, וַיָּשֶׂם עַל־שִׁכְמוֹ;
וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי׃ 49 וַיִּכְרְתוּ גַם־כָּל־הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל־הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת־הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ; וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל־אַנְשֵׁי מִגְדַּל־שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה׃ {פ}
50 וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל־תֵּבֵץ; וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ׃ 51 וּמִגְדַּל־עֹז הָיָה בְתוֹךְ־הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל־הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם; וַיַּעֲלוּ עַל־גַּג הַמִּגְדָּל׃ 52 וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד־הַמִּגְדָּל, וַיִּלָּחֶם בּוֹ; וַיִּגַּשׁ עַד־פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ׃ 53 וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל־רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ אֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ׃ 54 וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל־הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן־יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ;
וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת׃ 55 וַיִּרְאוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ; וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ׃ 56 וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים, אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ; אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, לַהֲרֹג אֶת־שִׁבְעִים אֶחָיו׃ 57 וְאֵת, כָּל־רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם; וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם, קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן־יְרֻבָּעַל׃ {פ}

אבימלך ממליך את עצמו
1 אבימלך בן ירובעל הלך אל האחים של אמו בשכם ואמר להם ולכל בני משפחת אמו: 2 "אִמרו בבקשה למנהיגי שכם, 'מה עדיף בעיניכם – שכל שבעים בני ירובעל ימשלו בכם או שימשול בכם איש אחד? זִכרו שאני קרוב משפחה שלכם' ".
3 כשאמרו האחים של אמו למנהיגי שכם את כל הדברים האלה, הם העדיפו שהוא ימשול בהם כי חשבו: "הוא קרוב משפחה שלנו". 4 הם נתנו לו שבעים שקלי כסף [שבעים שקלי כסף – בערך שמונה מאות גרם] ממקדש בעל ברית. אבימלך שכר בכסף הזה פרחחים ואנשים קלי דעת, והם הלכו אחריו. 5 הוא בא לבית אביו בעפרה והרג על אבן אחת את כל אחיו, את שבעים בני ירובעל. רק יוֹתָם, הצעיר בבני ירובעל, ניצל כי הסתתר. 6 כל מנהיגי שכם וכל אנשי בית מילוֹא נאספו כדי להמליך את אבימלך ליד אֵלוֹן מוּצָב שבשכם.
7 כשנודע הדבר ליותם הוא עלה לראש הר גְריזים וקרא בקול: "הקשיבו אליי מנהיגי שכם, ואלוהים יקשיב לכם. 8 הלכו העצים למשוחַ עליהם מלך. הם אמרו לזית, 'מלוך עלינו'.
9 "השיב הזית, 'האם אפסיק לתת את השמן שלי, שבו מכבדים את אלוהים ואת בני האדם, כדי למשול על העצים?'.
10 "אמרו העצים לתאנה, 'בואי את ומִלכי עלינו'.
11 "השיבה התאנה, 'האם אפסיק לתת את הפרי המתוק ואת היבול הטוב שלי כדי למשול על העצים?'.
12 "אמרו העצים לגפן, 'בואי את למלוך עלינו'.
13 "השיבה הגפן, 'האם אפסיק לתת את היין שלי המשמח אלוהים ואנשים כדי למשול על העצים?'.
14 "אמרו כל העצים אל האטד [אטד – שיח קוצני נמוך שכמעט אין לו צל], 'בוא אתה ומלוך עלינו'.
15 "אמר האטד לעצים, 'אם אתם באמת רוצים למשוח אותי למלך עליכם, בואו להסתתר בצלי. ואם לא תעשו זאת, תצא אש מהאטד ותשרוף את ארזי הלבנון'.
16 "האם בצדק וביושר המלכתם את אבימלך? האם הייתם הוגנים כלפי ירובעל וכלפי בני משפחתו? האם גמלתם לו על מה שעשה למענכם? 17 הרי אבי נלחם למענכם וסיכן את חייו כדי להציל אתכם ממדיין, 18 אבל אתם יצאתם היום נגד משפחת אבי. הרגתם את שבעים בניו על אבן אחת והמלכתם עליכם את אבימלך בן שפחתו, כי הוא קרוב משפחה שלכם. 19 אם מה שעשיתם היום עם ירובעל ועם בני משפחתו נעשה בצדק וביושר – שִׂמחו באבימלך וישמח הוא בכם, 20 ואם לא, תצא אש מאבימלך ותשרוף את מנהיגי שכם ואת תושבי בית מילוא, ואש תצא ממנהיגי שכם ומתושבי בית מילוא ותשרוף את אבימלך".
21 יותם ברח מפני אבימלך אחיו לבְאֵרָה, ושם נשאר.
אבימלך נלחם באנשי שכם
22 אבימלך משל בישראל שלוש שנים. 23 אלוהים עורר שנאה ומריבה בין אבימלך לבין מנהיגי שכם, והם בגדו באבימלך. 24 הוא עשה זאת כדי לגמול לאבימלך על המעשה הרע שעשה כשהרג את אֶחיו, את שבעים בני ירובעל, וכדי לגמול למנהיגי שכם, שעזרו לו להרוג את אֶחיו. 25 מנהיגי שכם שלחו אנשים לארוב לאבימלך על ראשי ההרים ולשדוד את כל מי שעבר שם בדרך, והדבר נודע לאבימלך. 26 גַעַל בן עֶבֶד ואֶחיו עברו לשכם, ומנהיגי שכם בטחו בו. 27 הם יצאו לשדותיהם, בצרו ענבים ועשו מהם יין, ואחר כך ערכו סעודה חגיגית בבית אלוהיהם, אכלו, שתו וקיללו את אבימלך. 28 געל בן עבד אמר: "מי הוא אבימלך? מדוע שאנחנו, אנשי שכם, נשרת אותו? הוא הרי בן ירובעל, וזְבוּל הוא רק נציג שלו. שרתו את אנשי חמור אבי שכם! מדוע שנציית לאבימלך? 29 הלוואי שצבא שכם היה בשליטתי. אז הייתי מסלק את אבימלך מהשלטון". ולאבימלך אמר: "אסוף לך צבא גדול וצא להילחם בי".
30 זבול מושל העיר שמע את דברי געל בן עבד וכעס מאוד. 31 הוא שלח שליחים לאבימלך בתָרְמָה והודיע לו: "געל בן עבד ואֶחיו באו לשכם והם ממרידים נגדך את העיר. 32 צא בלילה עם אנשיך והסתתר בשדה. 33 השכם בבוקר, מיד כשתזרח השמש, צא לתקוף את העיר, וכשיֵצאו געל ואנשיו נגדך, עשה להם כל מה שתוכל". 34 אבימלך וכל האנשים שהיו אתו יצאו בלילה וארבו בארבעה גדודים בסביבות שכם. 35 כשיצא געל בן עבד ועמד בכניסה לשער העיר, יצאו אבימלך ואנשיו מהמארב. 36 געל ראה אותם ואמר לזבול: "ראה, אנשים יורדים מראשי ההרים".
"צל ההרים נראה לך כמו אנשים", אמר זבול.
37 געל הוסיף ואמר: "הנה אנשים יורדים ממרכז הארץ. גדוד אחד בא מכיוון אֵלוֹן מְעוֹנְנִים".
38 זבול אמר לו: "מה תאמר עכשיו, אתה שאמרת, 'מי הוא אבימלך? מדוע שנשרת אותו?'. הרי אלו האנשים שלעגת להם. ועכשיו צא להילחם בהם".
39 געל יצא בראש מנהיגי שכם ונלחם באבימלך. 40 אבימלך רדף אחריו וגעל ברח מפניו. במהלך המנוסה אל הכניסה לשער העיר נהרגו רבים. 41 אבימלך נשאר באֲרוּמָה, אבל זבול גירש את געל ואת אֶחיו משכם. 42 למחרת יצאו תושבי שכם לשדה. אבימלך שמע על כך, 43 לקח את אנשיו, חילק אותם לשלושה גדודים וארב בשדה. כאשר ראה את התושבים יוצאים מהעיר, התנפל עליהם והרג אותם. 44 אבימלך והגדוד שהיה אתו הסתערו על הכניסה לשער העיר. שני הגדודים האחרים התקיפו את התושבים שהיו בשדה והרגו אותם. 45 אבימלך נלחם בתושבי העיר כל היום ההוא, עד שכבש את העיר והרג את תושביה. אחר כך הרס את העיר ופיזר עליה מלח. 46 כל מנהיגי מבצר שכם שמעו על כך ונאספו אל המבצר שבמקדש האליל ברית. 47 אבימלך שמע שכל מנהיגי מבצר שכם נאספו שם, 48 ועלה להר צַלְמוֹן עם כל אנשיו. הוא לקח גרזן, כרת ענפים ונשא אותם על כתפיו.
"ראיתם מה עשיתי? מהרו לעשות כמוני", אמר לאנשים שהיו אתו. 49 כל אחד מהם כרת ענפים והלך אחרי אבימלך. הם הניחו את הענפים מסביב למבצר והציתו אותו. כל תושבי מבצר שכם – בערך אלף נשים וגברים – מתו גם הם.
50 אבימלך הלך לתֵבֵץ, שם עליה מצור וכבש אותה. 51 בתוך העיר היה מבצר. כל הגברים והנשים וכל מנהיגי העיר ברחו אליו, הסתגרו בו ועלו על גג המבצר. 52 אבימלך הגיע למבצר והסתער עליו. הוא ניגש לפתח המבצר כדי לשרוף אותו. 53 לפתע השליכה אישה אחת שבר רֶכֶב [רכב – האבן העליונה של אבני ריחיים שטוחנות תבואה] וניפצה את ראשו. 54 אבימלך קרא מיד למשרתו ואמר לו: "שלוף את חרבך והרוג אותי כדי שלא יאמרו עליי, 'אישה הרגה אותו' ".
המשרת דקר את אבימלך והוא מת. 55 כשראו אנשי ישראל שאבימלך מת, הם שבו איש לביתו. 56 כך העניש אלוהים את אבימלך על המעשה הרע שעשה לאביו כשהרג את שבעים אֶחיו. 57 גם את אנשי שכם העניש על הרעה שעשו, וכך התקיימה קללת יותם בן ירובעל.