תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יד

1 וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה; וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים׃ 2 וַיַּעַל, וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר, אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים; וְעַתָּה קְחוּ־אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה׃
3 וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל־עַמִּי אִשָּׁה, כִּי־אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה, מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים;
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל־אָבִיו אוֹתָהּ קַח־לִי, כִּי־הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי׃
4 וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיהוה הִיא, כִּי־תֹאֲנָה הוּא־מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים; וּבָעֵת הַהִיא, פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל׃ {פ}
5 וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ עַד־כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ׃ 6 וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יהוה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ; וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה׃ 7 וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה; וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן׃
8 וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת, אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ׃ 9 וַיִּרְדֵּהוּ אֶל־כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, וַיֵּלֶךְ אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ; וְלֹא־הִגִּיד לָהֶם, כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ׃ 10 וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל־הָאִשָּׁה; וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים׃ 11 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ; וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים, וַיִּהְיוּ אִתּוֹ׃ 12 וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה־נָּא לָכֶם חִידָה; אִם־הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים׃ 13 וְאִם־לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי, וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים;

וַיֹּאמְרוּ לוֹ, חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה׃
14 וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק;
וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃ 15 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת־שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ, וְיַגֶּד־לָנוּ אֶת־הַחִידָה, פֶּן־נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת־בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ; הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא׃
16 וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק־שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי, הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה;
וַיֹּאמֶר לָהּ, הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד׃
17 וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲשֶׁר־הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּגֶּד־לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ, וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ׃
18 וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, מַה־מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי;
וַיֹּאמֶר לָהֶם, לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי׃
19 וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יהוה, וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ, וַיִּקַּח אֶת־חֲלִיצוֹתָם, וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת, לְמַגִּידֵי הַחִידָה; וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ׃ {פ} 20 וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן; לְמֵרֵעֵהוּ, אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ׃
מעַז יצא מתוק
1 שמשון ירד לתִמְנָה וראה שם אישה פלשתית. 2 הוא חזר לביתו ואמר לאביו ולאמו: "ראיתי בתמנה אישה פלשתית. הביאו לי אותה לאישה".
3 אביו ואמו השיבו: "האם אין בין בנות השבט שלך ובכל עמנו נשים, שאתה רוצה לקחת אישה מהפלשתים הערלים?".
אבל שמשון אמר לאביו: "הביאו לי אותה כי היא מוצאת חן בעיניי".
4 אביו ואמו לא ידעו שה' גרם לכל זה – ה' חיפש סיבה להתגרות בפלשתים. באותה תקופה שלטו הפלשתים על ישראל.
5 שמשון ירד עם אביו ואמו לתִמנה. כשהגיעו לכַרְמֵי תמנה, בא אריה צעיר לקראת שמשון ושאג. 6 רוח ה' ירדה על שמשון והוא קרע את האריה כאילו קרע גדי, אף על פי שלא היה בידו כלי נשק. הוא לא סיפר לאביו ולאמו מה עשה. 7 לאחר מכן הלך לדבר עם האישה והיא מצאה חן בעיניו.
8 כעבור זמן מה ירד לתמנה כדי לשאת את האישה. בדרך פנה לראות את גוויית האריה וגילה שלהקת דבורים הפכה את הגווייה לכוורת דבש. 9 שמשון לקח בידיו דבש ואכל תוך כדי הליכה. הוא ניגש אל אביו ואל אמו ונתן להם מהדבש, וגם הם אכלו (הוא לא סיפר להם שלקח את הדבש מגוויית האריה). 10 אביו הלך אל האישה. שמשון ערך שם סעודה חגיגית כי כך נהגו הבחורים לעשות. 11 כאשר ראו אותו בני משפחת הכלה, הם צירפו אליו שלושים בחורים כדי שיהיו אתו. 12 שמשון אמר להם: "אשאל אתכם חידה. אם תפתרו אותה במשך שבעת ימי המסיבה, אתן לכם שלושים כיסויים ושלושים חליפות בגדים, 13 ואם לא תוכלו לפתור אותה, תתנו לי אתם שלושים כיסויים ושלושים חליפות בגדים".
"שאל את החידה ונשמע", השיבו.
14 שמשון אמר להם: "מהאוכל יצא מאכל, ומעַז יצא מתוק".
במשך שלושה ימים לא מצאו את פתרון החידה. 15 ביום השביעי אמרו לאשת שמשון: "שכנעי את בעלך לגלות לנו את פתרון החידה, אחרת נשרוף אותך ואת בית אביך. האם הזמנת אותנו למסיבה כדי להפוך אותנו לעניים?".
16 אשת שמשון בכתה ואמרה לבעלה: "אתה שונא אותי! אינך אוהב אותי! שאלת את בני עמי חידה ולי לא גילית את פתרונה".
שמשון השיב: "אפילו לאבי ולאמי לא גיליתי, ולך אגלה?".
17 היא בכתה במשך שבעה ימים, כל ימי מסיבת החתונה. ביום השביעי גילה לה שמשון את פתרון החידה כי הציקה לו, והאישה גילתה את הפתרון לבני עמה.
18 ביום השביעי, לפני שקיעת השמש, אמרו לו אנשי העיר: "מה מתוק מדבש, ומה עז מאריה?".
שמשון השיב: "אם לא הייתם לוחצים על אשתי, לא הייתם מוצאים את הפתרון לחידתי".
19 רוח ה' ירדה על שמשון. הוא הלך לאשקלון, הרג שם שלושים איש, לקח את בגדיהם ונתן אותם לפותרי החידה. הוא כעס מאוד, ולכן חזר לבדו לבית אביו, 20 ואשת שמשון התחתנה עם אחד הבחורים שהיו עם שמשון במסיבת החתונה שלו.