תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק לה

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב; עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃ 2 צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם, מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרָשׁ, לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם, תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם׃ 3 וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת; וּמִגְרְשֵׁיהֶם, יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם, וּלְכֹל חַיָּתָם׃ 4 וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם; מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, אֶלֶף אַמָּה סָבִיב׃ 5 וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר, אֶת־פְּאַת־קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת־פְּאַת־יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ; זֶה יִהְיֶה לָהֶם, מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים׃ 6 וְאֵת הֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם, אֵת שֵׁשׁ־עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ, לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ; וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ, אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר׃ 7 כָּל־הֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם, אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר; אֶתְהֶן וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶן׃ 8 וְהֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ, וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ; אִישׁ, כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ, יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם׃ {פ}


9 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 10 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן׃ 11 וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃ 12 וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט׃ 13 וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ; שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם׃ 14 אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה׃ 15 לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ־הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט; לָנוּס שָׁמָּה, כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃
16 וְאִם־בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא; מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 17 וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא; מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 18 אוֹ בִּכְלִי עֵץ־יָד אֲשֶׁר־יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא; מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ׃ 19 גֹּאֵל הַדָּם, הוּא יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ; בְּפִגְעוֹ־בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ׃
20 וְאִם־בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ; אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת׃ 21 אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת, מוֹת־יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא; גֹּאֵל הַדָּם, יָמִית אֶת־הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ־בוֹ׃
22 וְאִם־בְּפֶתַע בְּלֹא־אֵיבָה הֲדָפוֹ; אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל־כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה׃ 23 אוֹ בְכָל־אֶבֶן אֲשֶׁר־יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת; וְהוּא לֹא־אוֹיֵב לוֹ, וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ׃ 24 וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם; עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה׃ 25 וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת־הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר־נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר־מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ׃ 26 וְאִם־יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ; אֶת־גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃ 27 וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם, מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ; וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת־הָרֹצֵחַ, אֵין לוֹ דָּם׃ 28 כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ׃ 29 וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם; בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃
30 כָּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ, לְפִי עֵדִים, יִרְצַח אֶת־הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד, לֹא־יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת׃ 31 וְלֹא־תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר־הוּא רָשָׁע לָמוּת; כִּי־מוֹת יוּמָת׃ 32 וְלֹא־תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ; לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, עַד־מוֹת הַכֹּהֵן׃ 33 וְלֹא־תַחֲנִיפוּ אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת־הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא־יְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ־בָּהּ, כִּי־אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ׃ 34 וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ; כִּי אֲנִי יהוה, שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
ערי הלויים
1 ה' אמר למשה בערבות מואב, על יד הירדן, מול יריחו: 2 "צווה על בני ישראל לתת מהנחלות שלהם בארץ ערים ללויים. תנו ללויים גם את השדות שמסביב להן. 3 הערים ישמשו אותם למגורים ושדות המרעה ישמשו את הבהמות – את העדרים ואת כל בעלי החיים שלהם. 4 שדות המרעה שתיתנו ללויים ישתרעו ארבע מאות וחמישים מטר מעבר לחומת העיר. 5 מחוץ לעיר תמדדו תשע מאות מטר ממזרח, תשע מאות מטר מדרום, תשע מאות מטר ממערב ותשע מאות מטר מצפון (העיר תהיה באמצע). אלה יהיו שדות המרעה השייכים לערים. 6 שש מהערים שתיתנו ללויים ישמשו ערי מקלט שרוצחים יוכלו לברוח אליהן. נוסף עליהן תנו ללויים ארבעים ושתיים ערים. 7 מספר כל הערים שתיתנו ללויים יהיה ארבעים ושמונה – הערים ושדות המרעה שסביבן. 8 מספר הערים שיתן כל שבט ללויים יהיה ביחס לשטח שיקבל. השבט שיקבל נחלה גדולה יתן הרבה ערים, והשבט שיקבל נחלה קטנה יתן מעט ערים. כך תיתנו ללויים ערים מהנחלות של בני ישראל".
ערי מקלט
9 ה' אמר למשה 10 להגיד לבני ישראל: "כאשר תעברו את הירדן לארץ כנען, 11 קִבעו ערים שישמשו לכם ערי מקלט, אליהן יוכל לברוח אדם שהרג מישהו בלי כוונה. 12 הערים ישמשו מקלט מפני הנוקם, כדי שמי שהרג לא ימות עד שיעמוד למשפט בפני שופטים. 13 תנו שש ערים שישמשו מקלט – 14 שלוש ערים מעבר לירדן ושלוש ערים בארץ כנען. ערים אלה ישמשו ערי מקלט. 15 כל אדם מבני ישראל ומהתושבים הזרים שחיים ביניהם, שיהרוג מישהו בלי כוונה, יוכל לברוח לאחת מערי המקלט האלה.
16 "אם היכה אדם מישהו בכלי ברזל וגרם בכך למותו, הוא רוצח. רוצח יש להמית. 17 אם היכה אדם מישהו באבן שעלולה להמית וגרם בכך למותו, הוא רוצח. רוצח יש להמית. 18 גם מי שהיכה מישהו בכלי עץ שעלול להמית וגרם בכך למותו, הוא רוצח. רוצח יש להמית. 19 הנוקם ימית את הרוצח כשיפגוש בו.
20 "אם דחף אדם מישהו מרוב שנאה או זרק עליו משהו בכוונה וגרם בכך למותו, יש להמית אותו. 21 גם את מי שהיכה מישהו מרוב שנאה וגרם בכך למותו יש להמית כי הוא רוצח. הנוקם ימית את הרוצח כשיפגוש בו.
22 "אבל אם דחף אדם מישהו במקרה ולא מרוב שנאה, או זרק על מישהו כלי כלשהו בלי כוונה רעה, 23 או הפיל על מישהו אבן שעלולה להמית וגרם בכך למותו בלי שראה, והוא לא אויב שלו ולא התכוון להרע לו, 24 במקרים אלה ישפטו השופטים בין ההורג לבין הנוקם. 25 השופטים יגנו על ההורג מפני הנוקם ויחזירו אותו לעיר המקלט שברח אליה. הוא ישאר בה עד שימות הכוהן הגדול שנמשח בשמן ההקדשה. 26 אבל אם יצא ההורג מתחומי עיר המקלט שברח אליה 27 והנוקם ימצא אותו מחוץ לעיר המקלט שלו, יהיה הנוקם רשאי להרוג את ההורג ומעשהו לא יחשב לרצח. 28 ההורג ישאר בעיר המקלט שלו עד מות הכוהן הגדול. רק אחרי מות הכוהן הגדול ישוב לנחלתו. 29 אלה יהיו החוקים שיחייבו אתכם בכל הדורות ובכל מקום שתגורו בו.
30 "בכל מקרה שאדם גורם למותו של מישהו, מותר לשפוט אותו למוות רק לפי עדות של יותר מעד אחד. לא די בעד אחד כדי לשפוט אותו למוות. 31 אל תשחררו בכסף את מי שהרג אדם ונשפט למוות. יש להמית אותו. 32 אל תקחו כסף ממי שהרג אדם וברח לעיר מקלט ומבקש לחזור לאדמתו לפני מות הכוהן. 33 כך לא תטמאו את הארץ שאתם חיים בה. הדם מטמא את הארץ, ואי אפשר לשחרר אותה מטומאה שמקורה בדם של ההרוג אלא בדם של מי שהרג אותו. 34 אל תטמאו את הארץ שאתם חיים בה ושאני שוכן בה, כי אני ה', שוכן בין בני ישראל".