תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק לב

1 וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי־גָד עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת־אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת־אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה׃ 2 וַיָּבֹאוּ בְנֵי־גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר׃ 3 עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה; וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן׃ 4 הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יהוה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה׃ {ס} 5 וַיֹּאמְרוּ, אִם־מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה; אַל־תַּעֲבִרֵנוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן׃
6 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי־גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן; הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה׃ 7 וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת־לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; מֵעֲבֹר אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם יהוה׃ 8 כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם; בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת־הָאָרֶץ׃ 9 וַיַּעֲלוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת־הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ אֶת־לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לְבִלְתִּי־בֹא אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם יהוה׃ 10 וַיִּחַר־אַף יהוה בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר׃ 11 אִם־יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, אֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; כִּי לֹא־מִלְאוּ אַחֲרָי׃ 12 בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן; כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יהוה׃ 13 וַיִּחַר־אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה; עַד־תֹּם כָּל־הַדּוֹר, הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יהוה׃ 14 וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם, תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים; לִסְפּוֹת עוֹד, עַל חֲרוֹן אַף־יהוה אֶל־יִשְׂרָאֵל׃ 15 כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו, וְיָסַף עוֹד, לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם לְכָל־הָעָם הַזֶּה׃ {ס}
16 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה; וְעָרִים לְטַפֵּנוּ׃ 17 וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם־הֲבִיאֹנֻם אֶל־מְקוֹמָם; וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ 18 לֹא נָשׁוּב אֶל־בָּתֵּינוּ; עַד, הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ נַחֲלָתוֹ׃ 19 כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה; כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה׃ {פ}
20 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם־תַּעֲשׂוּן אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; אִם־תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יהוה לַמִּלְחָמָה׃ 21 וְעָבַר לָכֶם כָּל־חָלוּץ אֶת־הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יהוה; עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת־אֹיְבָיו מִפָּנָיו׃ 22 וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יהוה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ, וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיהוה וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יהוה׃ 23 וְאִם־לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה; וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם, אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם׃ 24 בְּנוּ־לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ׃
25 וַיֹּאמֶר בְּנֵי־גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר; עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה׃ 26 טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל־בְּהֶמְתֵּנוּ; יִהְיוּ־שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד׃ 27 וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל־חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יהוה לַמִּלְחָמָה; כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר׃
28 וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה, אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן; וְאֶת־רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 29 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם־יַעַבְרוּ בְנֵי־גָד וּבְנֵי־רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן כָּל־חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יהוה, וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם; וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת־אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה׃ 30 וְאִם־לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם; וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃
31 וַיַּעֲנוּ בְנֵי־גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר; אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה׃ 32 נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יהוה אֶרֶץ כְּנָעַן; וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן׃
33 וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי־גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן־יוֹסֵף, אֶת־מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְאֶת־מַמְלֶכֶת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן; הָאָרֶץ, לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת, עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב׃
34 וַיִּבְנוּ בְנֵי־גָד, אֶת־דִּיבֹן וְאֶת־עֲטָרֹת; וְאֵת עֲרֹעֵר׃ 35 וְאֶת־עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת־יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה׃ 36 וְאֶת־בֵּית נִמְרָה וְאֶת־בֵּית הָרָן; עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן׃
37 וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ, אֶת־חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־אֶלְעָלֵא; וְאֵת קִרְיָתָיִם׃ 38 וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת־שִׂבְמָה; וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת, אֶת־שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ׃
39 וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ; וַיּוֹרֶשׁ אֶת־הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־בָּהּ׃
40 וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת־הַגִּלְעָד, לְמָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה; וַיֵּשֶׁב בָּהּ׃ 41 וְיָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת־חַוֹּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר׃ 42 וְנֹבַח הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת־קְנָת וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ; וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ׃ {פ}
חלק מהעם מבקש להתיישב ממזרח לירדן
1 לבני השבטים ראובן וגד היו עדרים רבים מאוד. כשראו שאזור יַעְזֵר ואזור גִלעָד טובים לעדריהם, 2 באו אל משה, אל אלעזר הכוהן ואל מנהיגי העם ואמרו: 3 "עֲטָרוֹת, דִיבוֹן, יַעזֵר, נִמְרָה, חֶשְׁבּוֹן, אֶלְעָלֵה, שְׂבָם, נְבוֹ ובְעוֹן – 4 האזור שהכניע ה' לפני עם ישראל טוב לעדרים, ולנו, עבדיך, יש עדרים. 5 בבקשה, תן לנו להתיישב באזור הזה. אל תעביר אותנו את הירדן".
6 משה השיב לבני השבטים גד וראובן: "האם אחיכם יֵצאו למלחמה ואתם תישארו כאן? 7 למה אתם מעוררים התנגדות בין בני ישראל לעבור לארץ שנתן להם ה'? 8 כך עשו אבותיכם כאשר שלחתי אותם מקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ לבדוק את הארץ. 9 הם הגיעו עד נחל אשכול ובדקו את הארץ, אחר כך עוררו בבני ישראל התנגדות לבוא אל הארץ שנתן להם ה'. 10 ה' כעס אז ונשבע: 11 'האנשים שעלו ממצריים – כל בני העשרים ומעלה – לא יִראו את הארץ שהבטחתי בשבועה לאברהם, ליצחק וליעקב, כי הם לא עשו את רצוני'. 12 רק כָּלֵב בן יְפוּנֶה הקְנִזִי ויהושע בִּן נוּן עשו את רצון ה'. 13 ה' כעס על ישראל וגרם להם לנדוד במדבר ארבעים שנה – עד שמת כל הדור ההוא שעשה את הרע בעיני ה'. 14 עכשיו אתם מתנהגים כמו אבותיכם. למדתם לחטוא כמוהם, ואתם מבקשים להגביר את כעסו של ה' כלפי ישראל. 15 אם לא תהיו נאמנים לה', הוא ימשיך להוביל את העם במדבר עד שיושמד כולו".
16 הם פנו אל משה ואמרו: "נבנה לעדרים שלנו כאן שטחים מגודרים. נבנה גם ערים לילדינו ולנשותינו, 17 ואנחנו נמהר לצאת בראש בני ישראל למלחמה עד שנביא אותם למקום שמיועד להם. ילדינו ונשותינו ישארו בינתיים בערים הבצורות, מוגנים מפני תושבי האזור. 18 לא נשוב לבתינו עד שכל אחד מבני ישראל יתיישב בנחלתו. 19 לא נתיישב אתם בעבר הירדן המערבי כי קיבלנו את הנחלה שלנו בעבר הירדן המזרחי".
20 משה אמר להם: "אם תעשו זאת, אם תצאו למלחמה בראש בני ישראל, 22-21 ואם הלוחמים שלכם יעברו את הירדן וילחמו עד שה' יגרש מפניו את אויביו ויכבוש את הארץ, ואם רק אז ישובו הלוחמים שלכם אל עבר הירדן המזרחי – לא יהיה בכם חטא כלפי ה' או כלפי ישראל, וה' יתן לכם את הארץ הזאת לנחלה. 23 אבל אם לא תעשו זאת, תחטאו לה' ודעו שתיענשו. 24 בְּנוּ ערים לילדיכם ולנשותיכם ושטחים מגודרים לצאן שלכם, ועשו מה שהבטחתם לעשות".
25 בני השבטים גד וראובן אמרו למשה: "אנחנו עבדיך. נעשה מה שאתה מצווה. 26 ילדינו, נשותינו, עדרינו וכל בהמותינו ישארו כאן, בערי גלעד, 27 ואנחנו, עבדיך, נצא לפני ה' למלחמה בראש הלוחמים, כפי שאמרת".
28 משה ציווה על אלעזר הכוהן, על יהושע בן נון ועל ראשי השבטים של בני ישראל: 29 "אם יעברו אתכם בני השבטים גד וראובן את הירדן ויֵצאו למלחמה לפני ה' עד שתכבשו את הארץ, תנו להם להתיישב באזור הגלעד. 30 אבל אם לא יעברו להילחם לצדכם, יהיה עליהם להתיישב אתכם בכנען".
31 בני השבטים גד וראובן השיבו: "נעשה מה שאמר לנו ה'. 32 נעבור לכנען בראש העם לפני ה', אבל הנחלות שלנו יהיו בעבר הירדן המזרחי".
33 משה נתן לבני השבטים גד וראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורים, את ממלכת עוג מלך הבשן ואת האדמות והערים סביב.
34 בני גד בנו את דִיבוֹן, את עֲטָרוֹת, את עֲרוֹעֵר, 35 את עֲטְרוֹת שׁוֹפָן, את יַעְזֵר, את יָגְבְּהָה, 36 את בית נִמְרָה ואת בית הָרָן – הם בנו ערים מבוצרות ושטחים מגודרים לצאן.
37 בני שבט ראובן בנו את חשבון, את אֶלְעָלֵא ואת קִרְיָיתָיִים, 38 את נְבוֹ, ואת בַּעַל מְעוֹן שאת שמותיהן שינו, ואת שִׂבְמָה, ונתנו שמות אחרים לערים שבנו.
39 בני מָכיר בן מנשה הלכו לגלעד, כבשו אותה וגירשו את האמורים שישבו בה.
40 משה נתן את גלעד לצאצאי מכיר בן מנשה והם התיישבו שם. 41 יאיר משבט מנשה כבש את חווֹת האמורים וקרא להן חוות יאיר. 42 נוֹבַח הלך וכבש את קְנָת ואת הישובים שמסביבה וקרא לה על שמו, נובח.