תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק ה

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן־הַמַּחֲנֶה, כָּל־צָרוּעַ וְכָל־זָב; וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ׃ 3 מִזָּכָר עַד־נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם; וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם׃ 4 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}


5 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 6 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה, כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוה; וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא׃ 7 וְהִתְוַדּוּ, אֶת־חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת־אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ׃ 8 וְאִם־אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן; מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ עָלָיו׃
9 וְכָל־תְּרוּמָה לְכָל־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃ 10 וְאִישׁ אֶת־קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ; אִישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃ {פ}

11 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 12 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; אִישׁ אִישׁ כִּי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל׃ 13 וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת־זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה׃ 14 וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׃ 15 וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ אֶל־הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא־יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא־יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה, כִּי־מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן׃ 16 וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן; וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יהוה׃ 17 וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי־חָרֶשׂ; וּמִן־הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל־הַמָּיִם׃ 18 וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יהוה, וּפָרַע אֶת־רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל־כַּפֶּיהָ, אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן, מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים׃ 19 וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל־הָאִשָּׁה אִם־לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם־לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ; הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה׃ 20 וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת־שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ׃ 21 וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יהוה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ; בְּתֵת יהוה אֶת־יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת־בִּטְנֵךְ צָבָה׃ 22 וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן׃
23 וְכָתַב אֶת־הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר; וּמָחָה אֶל־מֵי הַמָּרִים׃ 24 וְהִשְׁקָה אֶת־הָאִשָּׁה, אֶת־מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים׃ 25 וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת־הַמִּנְחָה לִפְנֵי יהוה, וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃ 26 וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת־הָאִשָּׁה אֶת־הַמָּיִם׃ 27 וְהִשְׁקָהּ אֶת־הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם־נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ, וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ, וְנָפְלָה יְרֵכָהּ; וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ׃ 28 וְאִם־לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא; וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׃ 29 זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת; אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה׃ 30 אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ; וְהֶעֱמִיד אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי יהוה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, אֵת כָּל־הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃ 31 וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת־עֲוֹנָהּ׃ {פ}
טיהור המחנה
1 ה' אמר למשה: 2 "צווה על בני ישראל להוציא מהמחנה כל אדם – זכר או נקבה – שיש לו צרעת [צרעת – משמעות המונח צרעת אינה ברורה. אין ספק שלא מדובר במחלה שנקראת בימינו צרעת אלא בתופעות שונות שמופיעות על עורו של אדם] או הפרשות מאבר המין, וכל אדם שנטמא כשבא במגע עם גופת מת. 3 עליהם להוציא אל מחוץ למחנה את האנשים האלה כדי שלא יטמאו את המחנה שלהם, שאני שוכן בו בתוכם". 4 בני ישראל עשו את מה שאמר ה' למשה, והוציאו את הטמאים אל מחוץ למחנה.
5 ה' אמר למשה 6 להגיד לבני ישראל: "אם איש או אישה יחטאו באחד החטאים שאדם עלול לחטוא בהם ויבגדו בה', הם יהיו אשמים. 7 החוטא יתוודה על החטא שעשה, יְפצה את הנפגע על הנזק ויוסיף חמישית מערכו. 8 אם לא יהיה את מי לפצות, יתן לה' באמצעות הכוהן את מה שהיה עליו להשיב לנפגע. זאת נוסף על האיל שיביא לכוהן כקרבן כפרה כדי שיכפר עליו.
10-9 "כל תרומה שיקדישו בני ישראל לה' ממה ששייך להם וימסרו לכוהן, תהיה שייכת לכוהן. כל דבר שאדם מקדיש לה' יהיה שייך לכוהן".
אישה החשודה בבגידה
11 ה' אמר למשה 12 להגיד לבני ישראל: "אם אישה תסטה ותבגוד בבעלה, 14-13 ובעלה יחשוד בה ויקנא, והיא באמת נטמאה כי שכבה עם גבר אחר בסתר ובעלה לא יָדע על כך, לא היו עדים למעשה והיא לא נתפסה, או אם בעל יקנא באשתו אבל היא לא נטמאה – 15 יביא הבעל את אשתו אל הכוהן ויקח גם קרבן עבורה – שני ליטרים קמח שעורה. אסור יהיה לו לצקת על הקמח שמן או לשים עליו לבונה כי זאת מנחת קנאה, מתנה מהתבואה שנועדה להזכיר את חטאה של האישה. 16 הכוהן יביא את האישה ויעמיד אותה לפני ה'. 17 הוא יקח בכלי חרס מים המוקדשים לה' ויוסיף להם מעט עפר מקרקע המשכן. 18 אחר כך יעמיד הכוהן את האישה לפני ה', יפרע את שערה וישים בידיה את מנחת התזכורת שהיא מנחת קנאה. הכוהן יחזיק את המים המרים שמביאים קללה, 19 ישביע את האישה ויאמר לה: 'אם לא שכב אתך איש ולא סטית ולא נטמאת מאז שנישאת לבעלך, לא יזיקו לך המים המרים האלה שמביאים קללה. 20 אבל אם סטית מאז שנישאת לבעלך ונטמאת בכך שגבר שאינו בעלך שכב אתך...' 21 הכוהן ישביע את האישה בשבועת קללה ויאמר לה: 'ה' יגרום לך להיות לקללה ולשבועה בין בני עמך כשיתן לך להיות עקרה ולבטן שלך להיות נפוחה. 22 המים האלה, המביאים קללה, יגרמו לאברים הפנימיים שלך להתנפח ואת תהיי עקרה'. והאישה תאמר, 'אמן, אמן'.
23 "הכוהן יכתוב את השבועות האלה על מגילה וימחק אותן באמצעות המים המרים. 24 אחר כך ישקה את האישה במים המרים המביאים קללה, והמים יביאו עליה סבל מר. 25 הכוהן יקח מהאישה את מנחת הקנאה, יניף את המנחה לפני ה' ויביא אותה אל המזבח. 26 הוא יקח חופן מן המנחה כסמל למנחה כולה, וישרוף אותה על המזבח. אחר כך ישקה את האישה במים. 27 אם אכן נטמאה האישה בכך שבגדה בבעלה, המים שתשתה, המביאים קללה, יגרמו לה סבל מר. הבטן שלה תתנפח והיא תהיה עקרה. היא תהיה לקללה בתוך עמה. 28 אבל אם לא נטמאה האישה, אם היא טהורה, לא יזיקו לה המים. היא תוכל להרות וללדת. 29 אלה ההוראות בקשר לקנאה במקרה שאישה נשואה תסטה ותיטמא 30 או במקרה שבעל יחשוד באשתו ויקנא. הכוהן יביא אותה לפני ה' ויפעל בהתאם להוראות אלה. 31 איש שינהג כך יהיה נקי מכל אשמה. האישה, אם באמת חטאה, תיענש".