תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק טז

1 וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃ 2 וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃ 3 וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם, כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יהוה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יהוה׃
4 וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו׃ 5 וַיְדַבֵּר אֶל־קֹרַח וְאֶל־כָּל־עֲדָתוֹ לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יהוה אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו׃ 6 זֹאת עֲשׂוּ; קְחוּ־לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל־עֲדָתוֹ׃ 7 וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יהוה מָחָר, וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַר יהוה הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב־לָכֶם בְּנֵי לֵוִי׃
8 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־קֹרַח; שִׁמְעוּ־נָא בְּנֵי לֵוִי׃ 9 הַמְעַט מִכֶּם, כִּי־הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו; לַעֲבֹד, אֶת־עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יהוה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם׃ 10 וַיַּקְרֵב אֹתְךָ, וְאֶת־כָּל־אַחֶיךָ בְנֵי־לֵוִי אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם־כְּהֻנָּה׃ 11 לָכֵן, אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ, הַנֹּעָדִים עַל־יהוה; וְאַהֲרֹן מַה־הוּא, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו׃
12 וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה׃ 13 הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר; כִּי־תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵר׃ 14 אַף לֹא אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן־לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה׃
15 וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל־יהוה, אַל־תֵּפֶן אֶל־מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת־אַחַד מֵהֶם׃
16 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־קֹרַח, אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ, הֱיוּ לִפְנֵי יהוה; אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר׃ 17 וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יהוה אִישׁ מַחְתָּתוֹ, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת; וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ׃
18 וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת; וַיַּעַמְדוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃ 19 וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת־כָּל־הָעֵדָה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד־יהוה אֶל־כָּל־הָעֵדָה׃ {פ}
20 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 21 הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע׃
22 וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר; הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף׃ {פ}
23 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 24 דַּבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר; הֵעָלוּ מִסָּבִיב, לְמִשְׁכַּן־קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם׃
25 וַיָּקָם מֹשֶׁה, וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּתָן וַאֲבִירָם; וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 26 וַיְדַבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל־תִּגְּעוּ בְּכָל־אֲשֶׁר לָהֶם; פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטֹּאתָם׃
27 וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן־קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם׃
28 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי־יהוה שְׁלָחַנִי, לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה; כִּי־לֹא מִלִּבִּי׃ 29 אִם־כְּמוֹת כָּל־הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם; לֹא יהוה שְׁלָחָנִי׃ 30 וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא יהוה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה; וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת־יהוה׃
31 וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם׃ 32 וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם; וְאֵת כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל־הָרֲכוּשׁ׃ 33 וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל׃ 34 וְכָל־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם; כִּי אָמְרוּ, פֶּן־תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ׃ 35 וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יהוה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת׃ {פ}
סופם של מורדים
1 קוֹרַ‎ח בן יִצהָר בן קְהָת בן לוי, דָתָן ואֲבִירָם בני אֱלִיאָב ואוֹן בן פֶּלֶת משבט ראובן 2 יצאו נגד משה עם עוד מאתיים וחמישים איש מבני ישראל, מנהיגים, נציגים ואנשים ידועים. 3 הם התכנסו והתלוננו בפני משה ואהרון: "די! כל בני ישראל מוקדשים לה' והוא שוכן בתוכם, מדוע אתם מתנשאים על עם ה'?".
4 משה שמע זאת והשתחווה ארצה. 5 הוא אמר לקורח ולאנשים שהיו אתו: "מחר בבוקר יַראה לנו ה' מי שייך לו, את מי שבאמת מוקדש לה', ואותו יקרב אליו. את מי שבחר בו יקרב אליו. 6 עשו כך: קחו מחר כפות שטוחות, 7 שימו בהן גחלים ופזרו עליהן קטורת לפני ה'. האיש שיבחר בו ה', הוא המוקדש. הַפסיקו, בני לוי!".
8 משה גם אמר לקורח: "שִמעו, בני לוי. 9 האם לא די לכם בכך שאלוהי ישראל הבדיל אתכם מכל עם ישראל וקירב אתכם אליו כדי לטפל במשכן ה' וכדי לשרת את כל העם? 10 הוא קירב אליו אותך ואת בני השבט שלך, בני לוי, אבל אתם מבקשים לכם גם את הכהונה. 11 אתה וכל אנשיך יוצאים בעצם נגד אלוהים. מי הוא אהרון שאתם מתלוננים עליו?".
12 משה שלח לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב, אך הם אמרו: "לא נבוא! 13 האם לא די בכך שהעלית אותנו מארץ שופעת חלב ודבש כדי להמית אותנו במדבר? עכשיו אתה גם מנסה לשלוט בנו? 14 לא הבאת אותנו לארץ שופעת חלב ודבש, לא נתת לנו נחלות של שדות וכרמים ועכשיו אתה רוצה להטעות את האנשים האלה? לא נבוא!".
15 משה כעס מאוד ואמר לה': "אל תקבל את הקרבן שלהם. אפילו חמור אחד לא לקחתי מאיש מהם ולא פגעתי באחד מהם".
16 משה אמר לקורח: "עמוֹד מחר עם אנשיך לפני ה' – אתה, אנשיך ואהרון. 17 כל אחד יקח את הכף השטוחה שלו, ישים בה קטורת ויגיש אותה לפני ה' – בסך הכול מאתיים וחמישים כפות שטוחות. גם אתה ואהרון תביאו כל אחד את הכף השטוחה שלו".
18 הם לקחו את הכפות השטוחות שלהם, שמו בהן גחלים, פיזרו עליהן קטורת ונעמדו בפתח אוהל מועד. גם משה ואהרון היו אתם. 19 קורח כינס את כל העם אל פתח אוהל מועד, וכבוד ה' נראה לכל העם.
20 ה' אמר למשה ולאהרון: 21 "התרחקו מהעם הזה ואשמיד אותם מיד".
22 אבל הם השתחוו ארצה ואמרו: "האל היודע מה קורה בלבו של כל אדם, האם תכעס על כל העם משום שאיש אחד חטא?".
23 ה' אמר למשה: 24 "אמוֹר לעם להתרחק מהאוהלים של קורח, דתן ואבירם".
25 משה הלך אל דתן ואבירם, וזקני ישראל הלכו אחריו. 26 הוא אמר לעם: "התרחקו מאוהלי הרשעים האלה! אל תגעו בשום דבר ששייך להם, כדי שלא תושמדו בגלל חטאיהם".
27 העם התרחק מאוהלי קורח, דתן ואבירם ומהאזור שמסביבם. דתן ואבירם עמדו בפתח אוהליהם עם הנשים, הבנים והילדים הקטנים שלהם.
28 משה אמר: "כך תדעו שה' שלח אותי לעשות את כל המעשים האלה, ושהם אינם נעשים מרצוני: 29 אם האנשים האלה ימותו כמו כל בני האדם, אם ימותו מוות טבעי, סימן שה' לא שלח אותי. 30 אבל אם יעשה ה' דבר חדש שלא היה כמוהו, אם תפתח האדמה את פיה ותבלע את כל רכושם והם יֵרדו חיים לַשְׁאוֹל [מקום המתים], תדעו שהאנשים האלה פגעו בכבודו של ה' ".
31 מיד כשסיים לומר את כל הדברים האלה נבקעה האדמה שלרגלי קורח, דתן ואבירם. 32 האדמה פתחה את פיה ובלעה אותם, את האוהלים שלהם, את כל בני משפחת קורח ואנשיו ואת כל הרכוש שלהם. 33 הם ירדו חיים לַשְׁאוֹל עם כל מה שהיה להם. האדמה כיסתה אותם והם מתו. 34 כל בני ישראל שעמדו סביב ברחו כששמעו את קול הנבלעים כי אמרו: "האדמה עלולה לבלוע גם אותנו". 35 אש יצאה מאת ה' ושרפה את מאתיים וחמישים האנשים שהקריבו את הקטורת.