תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק ל

1 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה׃ {פ}
2 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יהוה׃ 3 אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ; כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה׃
4 וְאִשָּׁה כִּי־תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה; וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ׃ 5 וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת־נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ; וְקָמוּ כָּל־נְדָרֶיהָ, וְכָל־אִסָּר אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם׃ 6 וְאִם־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל־נְדָרֶיהָ, וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם; וַיהוה יִסְלַח־לָהּ, כִּי־הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ׃ 7 וְאִם־הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ, וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ; אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ, אֲשֶׁר אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ׃ 8 וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ; וְקָמוּ נְדָרֶיהָ, וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ׃ 9 וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ, וְהֵפֵר, אֶת־נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ, וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ, אֲשֶׁר אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ; וַיהוה יִסְלַח־לָהּ׃

10 וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה; כֹּל אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ׃ 11 וְאִם־בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה; אוֹ־אָסְרָה אִסָּר עַל־נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה׃ 12 וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ, לֹא הֵנִיא אֹתָהּ; וְקָמוּ כָּל־נְדָרֶיהָ, וְכָל־אִסָּר אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם׃ 13 וְאִם־הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל־מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם; אִישָׁהּ הֲפֵרָם, וַיהוה יִסְלַח־לָהּ׃ 14 כָּל־נֵדֶר וְכָל־שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ; אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ׃ 15 וְאִם־הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל־יוֹם, וְהֵקִים אֶת־כָּל־נְדָרֶיהָ, אוֹ אֶת־כָּל־אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ; הֵקִים אֹתָם, כִּי־הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ׃ 16 וְאִם־הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ; וְנָשָׂא אֶת־עֲוֹנָהּ׃

17 אֵלֶּה הַחֻקִּים, אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ; בֵּין־אָב לְבִתּוֹ, בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ׃ {פ}
1 משה אמר לבני ישראל את כל מה שציווה עליו ה'.
קיום נדרים
2 משה אמר לראשי השבטים של בני ישראל: "כך ציווה ה', 3 'אם יִדוֹר אדם נדר לה' או ישָבע להטיל על עצמו איסור כלשהו, אסור יהיה לו להפר את דבריו. יהיה עליו לקיים את כל מה שאמר.
4 " 'אם אישה צעירה שעדיין גרה בבית אביה תידור נדר לה' או תטיל על עצמה איסור, 5 ואביה ישמע על הנדר או על האיסור שהטילה על עצמה ולא יאמר דבר, יהיה עליה לקיים את כל הנדרים שנדרה ואת כל האיסורים שהטילה על עצמה. 6 אבל אם יתנגד אביה ביום שישמע את כל הנדרים שנדרה והאיסורים שהטילה על עצמה, אסור יהיה לה לקיים אותם. ה' יסלח לה כי אביה התנגד לנדרים שנדרה. 7 אם תינשא הבת כשהיא מחויבת בנדר או באיסור שהטילה על עצמה" 8 ובעלה ישמע על כך וכשישמע לא יאמר דבר, יהיה עליה לקיים את הנדרים או האיסורים שהטילה על עצמה. 9 אבל אם ישמע על כך בעלה ויתנגד, הוא יהיה רשאי להפר את הנדר שהתחייבה לקיים או את האיסור שהטילה על עצמה, וה' יסלח לה.
10 " 'אלמנה או גרושה שנדרה נדר או הטילה על עצמה איסור, חייבת לקיים אותו. 11 אם נדרה אישה נדר או הטילה על עצמה איסור בשבועה בבית בעלה, 12 והבעל שמע ולא אמר דבר ולא התנגד לנדר, על האישה לקיים את כל הנדרים שנדרה ואת כל האיסורים שהטילה על עצמה. 13 אבל אם הפר אותם הבעל כששמע אותם, אסור לה לקיים את דבריה בקשר לנדר או בקשר לאיסור. בעלה הפר אותם, וה' יסלח לה. 14 על כל נדר או על כל איסור או שבועה להתנזר ממשהו יחליט הבעל אם לקיים או להפר אותם. 15 אם לא יאמר הבעל דבר עד ליום המחרת, הוא בעצם מאשר את כל הנדרים של אשתו או את כל האיסורים שהטילה על עצמה ועליה לקיים אותם. 16 אבל אם יפר אותם זמן מה אחרי שישמע עליהם, הוא יענש' ".
17 אלה החוקים שציווה ה' על משה בעניינים שבין איש לאשתו או בין אב לבתו הצעירה שגרה בביתו.