תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק טו

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; כִּי תָבֹאוּ, אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם׃ 3 וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה אוֹ־זֶבַח, לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה, אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם; לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, מִן־הַבָּקָר אוֹ מִן־הַצֹּאן׃ 4 וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיהוָה; מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן, בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן׃ 5 וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, תַּעֲשֶׂה עַל־הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח; לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד׃ 6 אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים; בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין׃ 7 וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין; תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 8 וְכִי־תַעֲשֶׂה בֶן־בָּקָר עֹלָה אוֹ־זָבַח; לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ־שְׁלָמִים לַיהוָה׃ 9 וְהִקְרִיב עַל־בֶּן־הַבָּקָר מִנְחָה, סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים; בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין׃ 10 וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין; אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 11 כָּכָה יֵעָשֶׂה, לַשּׁוֹר הָאֶחָד, אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד; אוֹ־לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים׃ 12 כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ; כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם׃ 13 כָּל־הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה־כָּכָה אֶת־אֵלֶּה; לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 14 וְכִי־יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר־בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחֹחַ לַיהוָה; כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה׃ 15 הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר; חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יהוה׃ 16 תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם; וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם׃ {פ}

17 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 18 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; בְּבֹאֲכֶם אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה׃ 19 וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ; תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהוָה׃ 20 רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה; כִּתְרוּמַת גֹּרֶן, כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ׃ 21 מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה תְּרוּמָה; לְדֹרֹתֵיכֶם׃ {ס}

22 וְכִי תִשְׁגּוּ, וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל־הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה; אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה׃ 23 אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה; מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יהוה וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃ 24 וְהָיָה, אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה, וְעָשׂוּ כָל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט; וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת׃ 25 וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם; כִּי־שְׁגָגָה הִוא, וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה, וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יהוה עַל־שִׁגְגָתָם׃ 26 וְנִסְלַח, לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם; כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה׃ {ס} 27 וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה; וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת׃ 28 וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יהוה; לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ׃ 29 הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם; תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה׃ 30 וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, מִן־הָאֶזְרָח וּמִן־הַגֵּר, אֶת־יהוה הוּא מְגַדֵּף; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃ 31 כִּי דְבַר־יהוה בָּזָה, וְאֶת־מִצְוָתוֹ הֵפַר; הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ׃ {פ}


32 וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ 33 וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים; אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, וְאֶל כָּל־הָעֵדָה׃ 34 וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר; כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ {ס} 35 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל־הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ 36 וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה, אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה׃ {פ}

37 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 38 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ 39 וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יהוה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ 40 לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ 41 אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ {פ}
קרבנות ותרומות
1 ה' אמר למשה 2 להגיד לבני ישראל: "כאשר תבואו אל הארץ שתתיישבו בה – לארץ שאתן לכם – 3 ותקריבו לה' קרבנות הנשרפים באש (עולות או זבחים מהבקר או מהצאן כדי למלא נדר, כתרומה או לכבוד החגים, כדי שיפיצו ריח נעים לה'), 4 המקריב את קרבנו לה' יגיש מנחה של שני ליטרים קמח חיטה משובח מעורבב בליטר שמן 5 וליטר יין כקרבן יין, עם כל כבש שיוקרב כעולה או כזבח. 6 עם איִל תגיש ארבעה ליטר וחצי קמח חיטה משובח מעורבב בליטר וחמישית שמן, 7 וליטר וחמישית יין כקרבן יין, כריח נעים לה'. 8 אם תקריב פר צעיר לעולה או לזבח כדי למלא נדר או כזבח שלום לה', 9 הגש עם הפר הצעיר מנחה של שישה ליטרים וחצי קמח חיטה משובח מעורבב בשני ליטרים שמן, 10 ושני ליטרים יין כקרבן יין. זהו קרבן שנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה'. 11 כך יש להגיש כל שור, כל איל, כל שה וכל גדי. 12 כך תגישו כל אחד ואחד מהקרבנות, בהתאם למספר הקרבנות שתקריבו. 13 כל בן ישראל יעשה זאת כאשר יקריב קרבן הנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה'. 14 אם יגור אצלכם תושב זר או אדם אחר למשך זמן רב ויקריב קרבן הנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה', יעשה כמוכם. 15 לכולכם יהיו חוקים שווים – לכם ולתושבים הזרים שחיים ביניכם. זהו חוק קבוע לעולם, לכל הדורות. התושב הזר יהיה כמוכם לפני ה'. 16 אותן הוראות ואותם חוקים יחייבו אתכם ואת התושבים הזרים שחיים ביניכם ".
17 ה' אמר למשה 18 להגיד לבני ישראל: "כאשר תבואו אל הארץ שאני מביא אתכם אליה 19 ותאכלו מתבואת הארץ, תנו תרומה לה'. 20 מכל בצק שתלושו ראשון תנו כמות שתספיק ללחם עגול. תנו תרומה זו כפי שנותנים תרומה מהתבואה. 21 תנו לה' בכל הדורות תרומה מהבצק הראשון שתלושו.
במקרה של טעות
22 "כך תעשו אם תטעו ולא תקיימו אחת מהמצוות האלה שמסר ה' למשה – 23 את כל מה שציווה עליכם ה' באמצעות משה – מהיום והלאה לכל הדורות: 24 אם יחטא העם בלי כוונה, יקריב כל העם פר צעיר אחד לעולה שתפיץ ריח נעים לה'. הַקריבו אותו עם המנחה וקרבן היין שלו לפי ההוראות, ועם תיש כקרבן על חטא. 25 הכוהן יכפר על כל בני ישראל וה' יסלח להם כי חטאו בלי כוונה. הם יביאו את קורבנותיהם לפני ה': את הקרבן הנשרף באש ומוקדש לה' ואת הקרבן שלהם על חטא, כי חטאו בלי כוונה. 26 אז יסלח ה' לכל בני ישראל ולתושבים הזרים שחיים ביניהם, כי לכל העם היה חלק בחטא הזה שנעשה בלי כוונה. 27 ואם יחטא אדם אחד בלי כוונה, יקריב עז בת שנה כקרבן על חטא. 28 הכוהן יכפר לפני ה' על האדם שחטא בלי כוונה, וה' יסלח לו. 29 אותם חוקים יחייבו את כל מי שחוטא בלי כוונה, בין שהוא בן ישראל ובין שהוא תושב זר שחי בין בני ישראל. 30 אבל אדם – בן ישראל או תושב זר – שחוטא בכוונה ובגלוי, מזלזל בה' ולכן יִכָּרת מתוך עמו. 31 הוא זִלזל בדבר ה' והפר את מצוותו, לכן יכרת האדם הזה. הוא אשם במותו ".
עונשו של האיש שעבד בשבת
32 בזמן שהיו בני ישראל במדבר, מצאו איש שאסף עצים ביום שבת. 33 האנשים שמצאו אותו אוסף עצים הביאו אותו אל משה, אל אהרון ואל נציגי העם. 34 האיש נלקח למעצר כי לא ידעו מה לעשות אתו. 35 ה' אמר למשה: "יש להמית את האיש הזה! העם ירגום אותו באבנים מחוץ למחנה". 36 נציגי העם הוציאו את האיש אל מחוץ למחנה ורגמו אותו באבנים עד שמת, כפי שציווה ה' על משה.
ציצית
37 ה' אמר למשה 38 להגיד לבני ישראל: "עשו לעצמכם ציצית [ציצית – קבוצת חוטים] בקצות הבגדים שלכם בכל הדורות. חַבּרו לציצית חוט כחול. 39 החוט הכחול יהיה מחובר לציצית וכאשר תראו אותו תיזָכרו בכל מצוות ה' ותקיימו אותן. אל תחפשו את מה שהעין רואה והלב רוצה, את מה שעלול לגרום לכם לבגוד בה'. 40 הציצית נועדה לעזור לכם לזכור ולקיים את כל מצוותיי – הַקדישו את עצמכם לאלוהיכם. 41 אני ה' אלוהיכם שהוצאתי אתכם ממצריים כדי להיות לכם לאלוהים. אני ה' אלוהיכם".