תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק יד

1 וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא׃ 2 וַיִּלֹּנוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל־הָעֵדָה, לוּ־מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ־מָתְנוּ׃ 3 וְלָמָה יהוה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה׃ 4 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו; נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה׃
5 וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פְּנֵיהֶם; לִפְנֵי כָּל־קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 6 וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה, מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ; קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃ 7 וַיֹּאמְרוּ, אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃ 8 אִם־חָפֵץ בָּנוּ יהוה, וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ 9 אַךְ בַּיהוה אַל־תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם, אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃
10 וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יהוה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ} 11 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, עַד־אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד־אָנָה לֹא־יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ׃ 12 אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ, לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃
13 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יהוה; וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי־הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת־הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ׃ 14 וְאָמְרוּ, אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה יהוה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה; אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יהוה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן, אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה׃ 15 וְהֵמַתָּה אֶת־הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר׃ 16 מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יהוה, לְהָבִיא אֶת־הָעָם הַזֶּה, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר׃ 17 וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי; כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃ 18 יהוה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע; וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל־בָּנִים, עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים׃ 19 סְלַח־נָא, לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד־הֵנָּה׃
20 וַיֹּאמֶר יהוה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃ 21 וְאוּלָם חַי־אָנִי; וְיִמָּלֵא כְבוֹד־יהוה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ׃ 22 כִּי כָל־הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת־כְּבֹדִי וְאֶת־אֹתֹתַי, אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי׃ 23 אִם־יִרְאוּ אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם; וְכָל־מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ׃ 24 וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא אַחֲרָי; וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה׃ 25 וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק; מָחָר, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם־סוּף׃ {פ}
26 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 27 עַד־מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי; אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי׃ 28 אֱמֹר אֲלֵהֶם, חַי־אָנִי נְאֻם־יהוה, אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי; כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃ 29 בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל־פְּקֻדֵיכֶם לְכָל־מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה; אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי׃ 30 אִם־אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ; כִּי אִם־כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן׃ 31 וְטַפְּכֶם, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה; וְהֵבֵיאתִי אֹתָם, וְיָדְעוּ אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ׃ 32 וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם; יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׃ 33 וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ אֶת־זְנוּתֵיכֶם; עַד־תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר׃ 34 בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת־עֲוֹנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם אֶת־תְּנוּאָתִי׃ 35 אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי, אִם־לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה, לְכָל־הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, הַנּוֹעָדִים עָלָי; בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ׃
36 וְהָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ; וַיָּשֻׁבוּ, וילונו (וַיַּלִּינוּ) עָלָיו אֶת־כָּל־הָעֵדָה, לְהוֹצִיא דִבָּה עַל־הָאָרֶץ׃ 37 וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה; בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יהוה׃ 38 וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה; חָיוּ מִן־הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ׃ 39 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד׃ 40 וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָר לֵאמֹר; הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יהוה כִּי חָטָאנוּ׃
41 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־פִּי יהוה; וְהִוא לֹא תִצְלָח׃ 42 אַל־תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יהוה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם׃ 43 כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב; כִּי־עַל־כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יהוה, וְלֹא־יִהְיֶה יהוה עִמָּכֶם׃ 44 וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל־רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית־יהוה וּמֹשֶׁה, לֹא־מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה׃ 45 וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד־הַחָרְמָה׃ {פ}
לא תבואו אל הארץ
1 בלילה ההוא החל העם לזעוק ולבכות.2 כל בני ישראל התלוננו על משה ועל אהרון ואמרו: "מוטב היה לנו למות במצריים או במדבר הזה! 3 לשם מה מביא אותנו ה' אל הארץ הזאת כדי שנמות במלחמה? הנשים והילדים שלנו יפלו בשבי. מוטב לנו לשוב למצריים". 4 הם אמרו זה לזה: "בואו נבחר מנהיג ונשוב למצריים".
5 משה ואהרון השתחוו ארצה לעיני כל בני ישראל. 6 יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שהיו בין האנשים שסיירו בארץ, קרעו את בגדיהם 7 ואמרו לכל בני ישראל: "הארץ שסיירנו בה טובה מאוד! 8 אם ירצה ה' בטובתנו, הוא יביא אותנו אל הארץ הזאת, השופעת חלב ודבש, ויתן לנו אותה. 9 אבל אל תמרדו בה' ואל תפחדו מהעמים שחיים בארץ – נשמיד אותם בקלות. ה' לא מגן עליהם אך הוא אתנו – אל תפחדו מפניהם".
10 העם רצה לרגום את יהושע וכלב באבנים. לפתע נראה כבוד ה' באוהל מועד לעיני כל בני ישראל. 11 ה' אמר למשה: "עד מתי ידבר עליי העם הזה רעות? עד מתי לא יאמינו בי למרות כל האותות שעשיתי ביניהם? 12 אביא עליהם מחלה קשה ומידבקת ואשמיד אותם, וממך אקים עם גדול וחזק מהם".
13 משה השיב לה': "המצרים שמארצם הוצאת בכוחך את העם, ישמעו 14 ויספרו על כך לתושבי הארץ הזאת. הם כבר שמעו שאתה, ה', עִם העם הזה. אתה, ה', נראה לעמך פנים מול פנים. הענן שלך מכסה עליהם, ואתה הולך לפניהם ביום בעמוד ענן ובלילה בעמוד אש. 15 אם תשמיד אותם, יאמרו העמים ששמעו על מעשיך, 16 'ה' לא יכול להביא את העם הזה לארץ שהבטיח להם, לכן הרג אותם במדבר'. 17 הראֵה עכשיו בבקשה את כוחך הגדול ועשה, אדונָי, כפי שאמרת, 18 'ה', אל סבלני ומלא חסד, סולח חטאים אך אינו פּוֹטֵר מעונש את האשמים, אלא מעניש בנים ובני בנים עד דור שלישי ורביעי'. 19 בהתאם לחסדך הגדול סלח בבקשה לעם הזה כפי שסלחת לו מאז שיצא ממצריים ועד היום".
20 ה' השיב: "אני סולח כפי שביקשת. 21 אבל אני, שכבודי ממלא את כל הארץ, נשבע בי 22 שכל האנשים שראו את כבודי ואת האותות שעשיתי במצריים ובמדבר, ושלמרות זאת ניסו אותי פעמים רבות ולא שמעו בקולי, 23 לא יִראו את הארץ שהבטחתי לאבותיהם בשבועה. אלה שדיברו עליי רעות לא יִראו אותה, 24 אבל את עבדי כלב אביא אל הארץ שסייר בה, וילדיו יִרשו אותה כי התייחסותו הייתה אחרת והוא היה נאמן לי. 25 העמלקים והכנענים חיים כעת בעמק, לכן מחר עליכם לשנות כיוון ולפנות למדבר, לכיוון ים סוף".
26 ה' אמר למשה ולאהרון: 27 "עד מתי אסבול את העם הרע הזה שמתלונן עליי? שמעתי את תלונות בני ישראל. 28 אמוֹר להם: 'אני, ה', נשבע ואומר שאעשה בדיוק מה ששמעתי אתכם אומרים. 29 אתם תמותו במדבר הזה – כל הגברים מבני עשרים ומעלה שנמניתם במִפקד והתלוננתם עליי. 30 מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון לא יבוא איש מכם אל הארץ שנשבעתי לתת לכם לחיות בה. 31 את ילדיכם שאמרתם עליהם שיפלו בשבי אביא אל הארץ, ורק הם יזכו להכיר את הארץ שאתם לא רציתם. 32 אבל אתם תמותו במדבר הזה. 33 בניכם יהיו רועים במדבר במשך ארבעים שנה. הם יסבלו בגלל בגידתכם בה' עד שכולכם תמותו במדבר. 34 כמספר הימים שסיירתם בארץ – ארבעים יום – יהיה מספר השנים שתישאו בעונש על חטאיכם – ארבעים שנה, שנה על כל יום. כך תדעו את גודל כעסי. 35 אני ה' אמרתי, ואני אעשה את הרעה הזאת לעם שיָצא נגדי. במדבר הזה ימצאו את סופם, שם ימותו!' ".
36 האנשים ששלח משה לסייר בארץ שאמרו לעם דברים רעים על הארץ, 37 מתו לפני ה' ממחלה קשה ומידבקת. 38 מבין כל האנשים שיצאו לסייר בארץ, רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה נשארו בחיים. 39 משה סיפר את כל הדברים האלה לכל בני ישראל, והם התאבלו מאוד. 40 השכם בבוקר קמו בני ישראל כדי לעלות אל ראש ההר, כי אמרו: "חטאנו. אנחנו מוכנים לצאת להילחם על המקום שהבטיח ה' ".
41 "למה אתם מפרים את פקודת ה'?", שאל אותם משה. "לא תצליחו. 42 אל תצאו למלחמה כי ה' לא אִתכם ואויביכם ינצחו אתכם. 43 העמלקים והכנענים עומדים שם לפניכם, ואתם תמותו במלחמה כיוון שעזבתם את ה' והוא לא יהיה אתכם". 44 העם העז לעלות לראש ההר, אבל ארון ברית ה' ומשה לא זזו מהמחנה. 45 העמלקים והכנענים שהיו בהר ירדו אליהם, תקפו אותם והכניעו אותם כל הדרך עד לחָרְמָה.