תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק ו

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר, לְהַזִּיר לַיהוָה׃ 3 מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל׃ 4 כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ; מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד־זָג לֹא יֹאכֵל׃ 5 כָּל־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא־יַעֲבֹר עַל־רֹאשׁוֹ; עַד־מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר־יַזִּיר לַיהוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׃ 6 כָּל־יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה; עַל־נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא׃ 7 לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ, לֹא־יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם; כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל־רֹאשׁוֹ׃ 8 כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ; קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה׃ 9 וְכִי־יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ; וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ׃ 10 וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה; אֶל־הַכֹּהֵן, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 11 וְעָשָׂה הַכֹּהֵן, אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו, מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ; וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׃ 12 וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת־יְמֵי נִזְרוֹ, וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם; וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ, כִּי טָמֵא נִזְרוֹ׃




13 וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר; בְּיוֹם, מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 14 וְהִקְרִיב אֶת־קָרְבָּנוֹ לַיהוָה כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת־שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת; וְאַיִל־אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים׃ 15 וְסַל מַצּוֹת, סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם׃ 16 וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יהוה; וְעָשָׂה אֶת־חַטָּאתוֹ וְאֶת־עֹלָתוֹ׃ 17 וְאֶת־הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה, עַל סַל הַמַּצּוֹת; וְעָשָׂה הַכֹּהֵן, אֶת־מִנְחָתוֹ וְאֶת־נִסְכּוֹ׃ 18 וְגִלַּח הַנָּזִיר, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת־רֹאשׁ נִזְרוֹ; וְלָקַח, אֶת־שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְנָתַן עַל־הָאֵשׁ, אֲשֶׁר־תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים׃ 19 וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת־הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן־הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן־הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד; וְנָתַן עַל־כַּפֵּי הַנָּזִיר, אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת־נִזְרוֹ׃ 20 וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה, קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן, עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה, וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה; וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן׃ 21 זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לַיהוָה עַל־נִזְרוֹ, מִלְּבַד אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג יָדוֹ; כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר, כֵּן יַעֲשֶׂה, עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ׃ {פ}




22 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 23 דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אָמוֹר לָהֶם׃ {ס}
24 יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ׃ {ס}
25 יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ {ס}
26 יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ {ס}
27 וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׃ {פ}
הנזיר
1 ה' אמר למשה 2 להגיד לבני ישראל: "אם אדם – איש או אישה – נודר נדר להתנזר ולהקדיש את עצמו לה', 3 אסור לו לשתות יין או שום משקה משכר, חומץ שנעשה מיין, משקה משכר אחר או כל משקה שהושרו בו ענבים. אסור לו לאכול ענבים או צימוקים. 4 כל זמן שהוא נזיר, אסור לו לאכול שום דבר שעשוי מפרי הגפן, אפילו לא את החרצנים או את קליפות הענבים. 5 במשך כל התקופה שנדר להתנזר, אסור לו לגלח את ראשו או להסתפר. הוא מוקדש לה' עד שתסתיים התקופה שנדר להיות נזיר. עליו לתת לשערו לצמוח ואסור לו לטפח אותו. 6 במשך כל התקופה שנדר להתנזר ולהקדיש את עצמו לה', אסור לו להתקרב לגופת מת. 7 גם אם אביו או אמו, אחיו או אחותו ימותו, אסור יהיה לו לטמא את עצמו בגופתם, כי שערו הוא כמו כתר שהוא נושא על ראשו לכבוד אלוהיו, 8 וכל זמן שהוא נזיר, הוא מוקדש לה'. 9 אם ימות פתאום מישהו בקרבתו, ושערו המסמל את הקדשתו לנזירות יטָמא, יהיה עליו לגלח את ראשו ביום השביעי, ביום שיִטהר מטומאת המת. 10 ביום השמיני יביא אל הכוהן, אל פתח אוהל מועד, שני תורים או שני גוזלי יונה. 11 הכוהן יקריב את האחד לקרבן על חטא ואת השני לקרבן עולה [עולה – קרבן שנשרף כולו על המזבח] וכך יכפר על הנזיר שחטא בכך שהתקרב למת. ביום ההוא יקדיש שוב את עצמו, יגדל שוב את שערו, 12 יתחיל מחדש את תקופת הנזירות ויביא כבש בן שנה כקרבן על אשמה. תקופת הנזירות הקודמת לא תיחשב לו כי הוא נטמא בה.
14-13 "אלה ההוראות לנזיר: בתום תקופת הנזירות יביא הכוהן לפתח אוהל מועד אותו ואת הקרבנות שיביא לה'. יהיה עליו להביא לעולה כבש בן שנה שאין בו פגם, כבשה ללא פגם בת שנה לקרבן על חטא, אַיִל ללא פגם לזבח שלום, 15 סל עם דברי מאפה מבצק ללא שמרים – לחמים עגולים מקמח חיטה משובח מעורבב בשמן, ועוגיות דקיקות מרוחות בשמן – מנחה וקרבן יין לעולה ולזבח. 16 הכוהן יביא אותו לפני ה' ויקריב את הקרבן על חטא ואת העולה. 17 את האיל יקריב כזבח שלום לה' ויגיש אותו עם סל דברי המאפה, עם המנחה ועם קרבן היין שלו. 18 אחר כך יגלח הנזיר בפתח אוהל מועד את שער ראשו שגדל בתקופת הנזירות. הוא יקח את השער וישים אותו על האש שמתחת לזבח השלום. 19 הכוהן יקח זרוע מבושלת של האיל, לחם עגול אחד ועוגייה דקיקה אחת מהסל עם דברי המאפה ללא השמרים, וישים בכפות ידיו של הנזיר לאחר שגילח את שערו שגדל בתקופת הנזירות. 20 הכוהן יניף אותם כקרבן תנופה לפני ה'. הם יהיו מוקדשים לכוהן, נוסף על החזה שנועד לקרבן תנופה ולשוק שנועדה לתרומה. רק אז יוּתר לאיש לשתות יין. 21 אלה ההוראות בקשר לקרבנות שחייב הנזיר להביא לה' מלבד הקרבנות שהוא מביא בהתאם ליכולתו. עליו להקריב מה שנדר להקריב לפי ההוראות המחייבות אותו כנזיר".
ברכת הכוהנים
22 ה' אמר למשה 23 להגיד לאהרון ולבניו: "כך תברכו את בני ישראל:
24 'יברך אותך ה' וישמור אותך,
25 יקבל אותך ה' ברצון ויגלה כלפיך אהבה וחסד.
26 ישגיח עליך ה' ויתן לך שלום'.
27 הם יברכו את בני ישראל בשמי, ואני אברך אותם".