תנ"ך מבואר

1 וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃ {ס}

2 וַיַּרְא בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר; אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי׃ 3 וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב־הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 4 וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת־כָּל־סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה;
וּבָלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא׃ 5 וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל־הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹ לִקְרֹא־לוֹ; לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי׃ 6 וְעַתָּה לְכָה־נָּא אָרָה־לִּי אֶת־הָעָם הַזֶּה, כִּי־עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי, אוּלַי אוּכַל נַכֶּה־בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן־הָאָרֶץ; כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר׃
7 וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ אֶל־בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק׃
8 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יהוה אֵלָי;
וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי־מוֹאָב עִם־בִּלְעָם׃
9 וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ׃
10 וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל־הָאֱלֹהִים; בָּלָק בֶּן־צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי׃ 11 הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת־עֵין הָאָרֶץ; עַתָּה, לְכָה קָבָה־לִּי אֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו׃
12 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא׃
13 וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרֵי בָלָק, לְכוּ אֶל־אַרְצְכֶם; כִּי מֵאֵן יהוה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם׃
14 וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב, וַיָּבֹאוּ אֶל־בָּלָק; וַיֹּאמְרוּ, מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ׃
15 וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק; שְׁלֹחַ שָׂרִים, רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה׃ 16 וַיָּבֹאוּ אֶל־בִּלְעָם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר, אַל־נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי׃ 17 כִּי־כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה; וּלְכָה־נָּא קָבָה־לִּי, אֵת הָעָם הַזֶּה׃
18 וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל־עַבְדֵי בָלָק, אִם־יִתֶּן־לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב; לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת־פִּי יהוה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה׃ 19 וְעַתָּה, שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם־אַתֶּם הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה, מַה־יֹּסֵף יהוה דַּבֵּר עִמִּי׃
20 וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ, אִם־לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה׃
21 וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב׃ 22 וַיִּחַר־אַף אֱלֹהִים כִּי־הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהוה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל־אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ׃ 23 וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן־הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת־הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ׃ 24 וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יהוה, בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים; גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה׃ 25 וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יהוה, וַתִּלָּחֵץ אֶל־הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת־רֶגֶל בִּלְעָם אֶל־הַקִּיר; וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ׃ 26 וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ־יהוה עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין־דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול׃ 27 וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יהוה, וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר־אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת־הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל׃ 28 וַיִּפְתַּח יהוה אֶת־פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים׃
29 וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ־חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ׃
30 וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל־בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר־רָכַבְתָּ עָלַי, מֵעוֹדְךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה;
וַיֹּאמֶר לֹא׃
31 וַיְגַל יהוה אֶת־עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת־מַלְאַךְ יהוה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ; וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו׃
32 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה, עַל־מָה, הִכִּיתָ אֶת־אֲתֹנְךָ, זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים; הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, כִּי־יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי׃ 33 וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן, וַתֵּט לְפָנַי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים; אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי, כִּי עַתָּה גַּם־אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי׃
34 וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל־מַלְאַךְ יהוה חָטָאתִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ; וְעַתָּה אִם־רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי׃
35 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל־בִּלְעָם, לֵךְ עִם־הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס, אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר;
וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם־שָׂרֵי בָלָק׃ 36 וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם; וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל־עִיר מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל־גְּבוּל אַרְנֹן, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל׃ 37 וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם, הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא־לָךְ, לָמָּה לֹא־הָלַכְתָּ אֵלָי; הַאֻמְנָם, לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ׃
38 וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל־בָּלָק, הִנֵּה־בָאתִי אֵלֶיךָ, עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה; הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
39 וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם־בָּלָק; וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת׃ 40 וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן; וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם, וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 41 וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּקַּח בָּלָק אֶת־בִּלְעָם, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל; וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם׃

1 בני ישראל המשיכו בדרכם וחנו בערבות מואב' מעבר לירדן מול יריחו.
בלעם
2 בָּלָק בן צִיפּוֹר ראה את כל מה שעשה ישראל לאמורים. 3 המואבים פחדו מאוד מפני בני ישראל כי הם היו רבּים. המואבים חששו מאוד מפניהם. 4 מלך מואב אמר לזקני מדיין: "עכשיו יאכל העם הזה את כל יבול השדות באזורנו, כמו שור האוכל את הירק בשדה".
באותה תקופה מָלך בלק בן ציפור על מואב. 5 הוא שלח שליחים אל בִּלְעָם בן בְּעוֹר שגר בפְתוֹר, ליד הנהר שבארץ בני עמו, כדי לקרוא ולומר לו: "עם אחד יצא ממצריים. הוא כל כך גדול שהוא מכסה את פני הארץ, וכעת הוא נמצא ליד ארצי. 6 בוא, בבקשה, וקלל למעני את העם הזה כי הוא גדול וחזק ממני, אולי אז אוכל להילחם בו ולגרש אותו מהארץ. אני יודע שמי שאתה מברך – מבורך באמת, ומי שאתה מקלל – מקולל באמת".
7 זקני מואב וזקני מדיין הלכו ובידם שכר הקסמים. הם באו אל בלעם ומסרו מה שאמר בלק.
8 בלעם השיב: "הישארו ללון פה הלילה ואתן לכם תשובה בהתאם למה שידבר אלי ה' ".
שרי מואב נשארו ללון אצל בלעם.
9 אלוהים נגלה לבלעם ושאל: "מי האנשים האלה שאצלך?".
10 בלעם השיב: "בלק בן ציפור מלך מואב הודיע לי, 11 'העם שיצא ממצריים כל כך גדול שהוא מכסה את פני הארץ. בוא לקלל אותו למעני, אולי אז אוכל להילחם בו ולגרש אותו'".
12 "אל תלך אתם!", אמר אלוהים לבלעם. "אל תקלל את העם כי הוא מבורך!".
13 בלעם קם בבוקר ואמר לשרי בלק: "לכו לארצכם כי ה' לא הרשה לי ללכת אתכם".
14 שרי מואב שבו לבלק ואמרו לו: "בלעם סירב לבוא אתנו".
15 בלק שלח עוד שרים, רבים ומכובדים מהקודמים. 16 הם באו אל בלעם ואמרו לו: "כך אמר בלק בן ציפור, 'בבקשה, אל תיתן לשום דבר למנוע ממך לבוא אליי 17 כי אתן לך כבוד רב ואעשה כל מה שתבקש ממני. בוא, בבקשה, לקלל למעני את העם הזה' ".
18 בלעם השיב לעבדי המלך: "אפילו אם יתן לי בלק כמות כזאת של כסף שאפשר למלא בה את ביתו, לא אוכל להפר את מצוות ה' אלוהיי במעשה כלשהו, קטן או גדול. 19 הישארו בבקשה גם הלילה ואשמע מה עוד יאמר לי ה' ".
20 בלילה התגלה אלוהים לבלעם ואמר לו: "אם האנשים האלה באו לקרוא לך, לך אתם. אך עשה רק מה שאומר לך".
21 בלעם קם בבוקר, שם אוכף על האתון שלו והלך עם שרי מואב. 22 כאשר היה בדרכו, התעורר כעסו של אלוהים ומלאך ה' נעמד בדרך כדי להתנגד לו. בלעם רכב על האתון שלו ושני משרתיו היו אתו. 23 כשראתה האתון את מלאך ה' עומד בדרך ובידו חרב שלופה, היא סטתה מהדרך לשדה. בלעם היכה את האתון כדי שתשוב לדרך. 24 אחר כך נעמד מלאך ה' בשביל צר שעבר בין הכרמים והיה מגודר משני צדדיו. 25 האתון ראתה את מלאך ה' ונלחצה אל גדר האבנים. כיוון שמחצה את רגל בלעם אל הגדר, הוא היכה אותה שנית. 26 שוב עבר מלאך ה' ונעמד במקום צר שאי אפשר לסטות ממנו ימינה או שמאלה. 27 האתון ראתה את מלאך ה' ורבצה על הארץ כשבלעם מעליה. בלעם כעס והיכה אותה במקל. 28 ה' גרם לאתון לדבר והיא אמרה לבלעם: "מה עשיתי לך שהיכית אותי שלוש פעמים?".
29 בלעם השיב לאתון: "לעגת לי. אילו הייתה בידי עכשיו חרב, הייתי הורג אותך!".
30 האתון השיבה לו: "הרי אני האתון שלך שרכבת עליה תמיד עד היום. האם נהגתי בעבר כפי שנהגתי היום?".
"לא", אמר.
31 רק אז פקח ה' את עיני בלעם. בלעם ראה את מלאך ה' עומד בדרך וחרב שלופה בידו. מיד השתחווה ארצה לפני המלאך.
32 "למה היכית את האתון שלך שלוש פעמים?", שאל אותו מלאך ה'. "עמדתי בדרכך כי דרכך רעה בעיניי. 33 האתון ראתה אותי וסטתה מפניי שלוש פעמים. לולא סטתה הייתי הורג אותך ומשאיר אותה בחיים".
34 בלעם אמר למלאך ה': "חטאתי כי לא ידעתי שעמדת מולי בדרך. אם רע בעיניך שאלך, אחזור".
35 מלאך ה' אמר לבלעם: "לך עם האנשים, אבל אמוֹר רק מה שאומר לך להגיד".
בלעם הלך עם שרי בלק. 36 כששמע בלק שבלעם בא, הוא יצא לקראתו אל עיר מואב שעל שפת הארנון בגבול ארצו. 37 בלק אמר לבלעם: "האם לא שלחתי לקרוא לך? למה לא באת אליי? האם חשבת שלא אוכל לכבד אותך?".
38 בלעם השיב לבלק: "אמנם באתי אליך, אך לא אוכל לומר דבר אלא רק את מה שיאמר לי אלוהים!".
39 בלעם ובלק המשיכו יחד עד לקִרְיַית חוּצוֹת. 40 בלק שחט בקר וצאן ושלח אותם לבלעם ולשרים שהיו אתו. 41 בבוקר לקח את בלעם והעלה אותו לבָמוֹת בַּעַל, משם ראה את קצה עם ישראל.