תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק יז

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 אֱמֹר אֶל־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְיָרֵם אֶת־הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה, וְאֶת־הָאֵשׁ זְרֵה־הָלְאָה; כִּי קָדֵשׁוּ׃ 3 אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ, כִּי־הִקְרִיבֻם לִפְנֵי־יהוה וַיִּקְדָּשׁוּ; וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
4 וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ׃ 5 זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִקְרַב אִישׁ זָר, אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יהוה; וְלֹא־יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה לוֹ׃
6 וַיִּלֹּנוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת, עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן לֵאמֹר; אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת־עַם יהוה׃
7 וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא כְּבוֹד יהוה׃ 8 וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל־פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד׃ {פ} 9 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 10 הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע;
וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם׃ 11 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, קַח אֶת־הַמַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל־הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם; כִּי־יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יהוה הֵחֵל הַנָּגֶף׃
12 וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל־תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם; וַיִּתֵּן אֶת־הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר עַל־הָעָם׃ 13 וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׃ 14 וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת; מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל־דְּבַר־קֹרַח׃ 15 וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל־מֹשֶׁה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה׃ {פ}


16 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 17 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל־נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם, שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת; אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּהוּ׃ 18 וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן, תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּה לֵוִי; כִּי מַטֶּה אֶחָד, לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃ 19 וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד; לִפְנֵי הָעֵדוּת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃ 20 וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר־בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃
21 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל־נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם, שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת; וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם׃ 22 וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמַּטֹּת לִפְנֵי יהוה; בְּאֹהֶל הָעֵדֻת׃ 23 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל־אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה־אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים׃ 24 וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יהוה, אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ׃ {ס}
25 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, הָשֵׁב אֶת־מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת, לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי־מֶרִי; וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ׃ 26 וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה׃ {ס}
27 וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר; הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבַדְנוּ׃ 28 כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל־מִשְׁכַּן יהוה יָמוּת; הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ׃ {ס}
מחלה קשה בעם
1 ה' אמר למשה: "2 אמוֹר לאלעזר בן אהרון הכוהן להוציא את הכפות השטוחות מתוך האפר ולפזר את הגחלים במקום מרוחק, כי הם הוקדשו לה'. 3 קחו את הכפות השטוחות של החוטאים ששילמו בחייהם, ועשו מהן לוחות לציפוי המזבח כי הן הוגשו לה' והוקדשו לו. כך ישמשו תזכורת לבני ישראל".
4 אלעזר הכוהן לקח את הכפות השטוחות העשויות נחושת שהביאו האנשים שנשרפו, והורה לעשות מהן לוחות לציפוי המזבח, 5 כדי שיזכירו לבני ישראל שאסור לשום אדם שאינו מצאצאי אהרון לגשת למזבח ולהעלות קטורת לפני ה'. כך הורה ה' לאלעזר באמצעות משה כדי שלא יקרה מה שקרה לקורח ולאנשיו.
6 למחרת התלוננו כל בני ישראל על משה ועל אהרון. הם אמרו: "הרגתם אנשים מעַם ה'!".
7 כאשר התכנס העם ויצא נגד משה ואהרון, הסתכלו כולם על אוהל מועד וראו לפתע שהענן מכסה אותו וכבוד ה' התגלה. 8 משה ואהרון נעמדו מול אוהל מועד 9 וה' אמר למשה: 10 "התרחקו מהעם הזה ואשמיד אותם מיד!".
משה ואהרון השתחוו ארצה 11 ומשה אמר לאהרון: "קח את הכף השטוחה, שים בה גחלים מהמזבח ופזר עליהן קטורת, ולך אִתה מהר אל בני העם כדי לכפר עליהם" (כי כעסו של ה' התעורר ופרצה מחלה קשה ומדבקת).
12 אהרון עשה מה שאמר משה ורץ בין בני העם. המחלה הקשה והמידבקת כבר פרצה, אבל אהרון הכוהן לקח את הקטורת וכיפר על העם. 14-13 אהרון נעמד בין המתים לבין החיים והמחלה נעצרה. 14,700 איש מתו במחלה הקשה והמידבקת, מלבד האנשים שמתו בגלל מה שעשה קורח. 15 אהרון שב אל משה שעמד בפתח אוהל מועד, והמחלה נעצרה.
מטה אהרון פורח
16 ה' אמר למשה: 17 "אמוֹר לבני ישראל להביא מראשי השבטים שנים עשר מַטות – מַטה מכל שבט. כְּתוֹב את שמו של כל ראש שבט על המטה שלו. 18 על מטה שבט לוי כתוב את שם אהרון, כי לכל ראש שבט יש מטה אחד. 19 הנח את המטות באוהל מועד לפני ארון הברית, בַּמקום שאני פוגש אתכם. 20 המטה של האיש שאבחר בו – יפרח. כך אשקיט את התלונות שבני ישראל מתלוננים עליכם".
21 משה אמר זאת לבני ישראל. כל ראשי השבטים נתנו לו שנים עשר מטות, מטה לכל ראש שבט. גם המטה של אהרון היה ביניהם, 22 ומשה הניח את המטות לפני ה' באוהל מועד. 23 למחרת בא משה לאוהל מועד וראה שמטה אהרון משבט לוי הוציא ניצנים ופרחים והצמיח שקדים. 24 משה לקח את כל המטות מלפני ה' והוציא אותם אל העם. העם ראה את המטות וכל ראש שבט לקח את המטה שלו.
25 ה' אמר למשה: "השב את המטה של אהרון אל מול ארון הברית כדי שישמר כזיכרון למרדנים. כך אשים סוף לתלונותיהם עליי והם לא ימותו". 26 משה עשה את מה שציווה עליו ה' לעשות.
27 בני ישראל אמרו למשה: "אנחנו גוססים, אנחנו מתים. כולנו נמות! 28 כל מי שמתקרב למשכן ה' ימות. האם נמות עד שלא ישאר מאתנו איש?".