תנ"ך מבואר

1 כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי מֵעִיר עַל־בָּבֶל, וְאֶל־יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי; רוּחַ מַשְׁחִית׃ 2 וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ, וִיבֹקְקוּ אֶת־אַרְצָהּ; כִּי־הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה׃ 3 אֶל־יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ, וְאֶל־יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ; וְאַל־תַּחְמְלוּ אֶל־בַּחֻרֶיהָ, הַחֲרִימוּ כָּל־צְבָאָהּ׃ 4 וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים; וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ׃ 5 כִּי לֹא־אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו, מֵיהוה צְבָאוֹת; כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם, מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃
6 נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ, אַל־תִּדַּמּוּ בַּעֲוֹנָהּ; כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיהוָה, גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ׃ 7 כּוֹס־זָהָב בָּבֶל בְּיַד־יהוה, מְשַׁכֶּרֶת כָּל־הָאָרֶץ; מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם, עַל־כֵּן יִתְהֹלְלוּ גוֹיִם׃ 8 פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר; הֵילִילוּ עָלֶיהָ, קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ, אוּלַי תֵּרָפֵא׃ 9 רפאנו (רִפִּינוּ) אֶת־בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה, עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ; כִּי־נָגַע אֶל־הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ, וְנִשָּׂא עַד־שְׁחָקִים׃ 10 הוֹצִיא יהוה אֶת־צִדְקֹתֵינוּ; בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן, אֶת־מַעֲשֵׂה יהוה אֱלֹהֵינוּ׃

11 הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים, הֵעִיר יהוה, אֶת־רוּחַ מַלְכֵי מָדַי, כִּי־עַל־בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ; כִּי־נִקְמַת יהוה הִיא, נִקְמַת הֵיכָלוֹ׃ 12 אֶל־חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ־נֵס, הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר, הָקִימוּ שֹׁמְרִים, הָכִינוּ הָאֹרְבִים; כִּי גַּם־זָמַם יהוה, גַּם־עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֶל־יֹשְׁבֵי בָבֶל׃
13 שכנתי (שֹׁכַנְתְּ) עַל־מַיִם רַבִּים, רַבַּת אוֹצָרֹת; בָּא קִצֵּךְ אַמַּת בִּצְעֵךְ׃
14 נִשְׁבַּע יהוה צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ; כִּי אִם־מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק, וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד׃ {ס}
15 עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃
16 לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה־אָרֶץ; בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו׃

17 נִבְעַר כָּל־אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל־צֹרֵף מִפָּסֶל; כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא־רוּחַ בָּם׃
18 הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים; בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ׃
19 לֹא־כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב, כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {ס}
20 מַפֵּץ־אַתָּה לִי, כְּלֵי מִלְחָמָה; וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם, וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת׃
21 וְנִפַּצְתִּי בְךָ, סוּס וְרֹכְבוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ, רֶכֶב וְרֹכְבוֹ׃
22 וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר; וְנִפַּצְתִּי בְךָ, בָּחוּר וּבְתוּלָה׃
23 וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ, פַּחוֹת וּסְגָנִים׃
24 וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים, אֵת כָּל־רָעָתָם אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם; נְאֻם יהוה׃ {ס}
25 הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם־יהוה, הַמַּשְׁחִית אֶת־כָּל־הָאָרֶץ; וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ, וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן־הַסְּלָעִים, וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה׃ 26 וְלֹא־יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה, וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת; כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם־יהוה׃
27 שְׂאוּ־נֵס בָּאָרֶץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז; פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר, הַעֲלוּ־סוּס כְּיֶלֶק סָמָר׃

28 קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת־מַלְכֵי מָדַי, אֶת־פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת־כָּל־סְגָנֶיהָ; וְאֵת כָּל־אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ׃
29 וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל; כִּי קָמָה עַל־בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת יהוה, לָשׂוּם אֶת־אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃
30 חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם, יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת, נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים; הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ׃
31 רָץ לִקְרַאת־רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד; לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל, כִּי־נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה׃
32 וְהַמַּעְבָּרוֹת נִתְפָּשׂוּ, וְאֶת־הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ; וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ׃ {ס}
33 כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בַּת־בָּבֶל כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ; עוֹד מְעַט, וּבָאָה עֵת־הַקָּצִיר לָהּ׃
34 אכלנו (אֲכָלַנִי) הממנו (הֲמָמַנִי), נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הציגנו (הִצִּיגַנִי) כְּלִי רִיק, בלענו (בְּלָעַנִי) כַּתַּנִּין, מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי; הדיחנו (הֱדִיחָנִי)׃ 35 חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל־בָּבֶל, תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן; וְדָמִי אֶל־יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים, תֹּאמַר יְרוּשָׁלָיִם׃ {ס}
36 לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי־רָב אֶת־רִיבֵךְ, וְנִקַּמְתִּי אֶת־נִקְמָתֵךְ; וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ, וְהֹבַשְׁתִּי אֶת־מְקוֹרָהּ׃ 37 וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים מְעוֹן־תַּנִּים שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב׃ 38 יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ; נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת׃ 39 בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶם, וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ; נְאֻם יהוה׃ 40 אוֹרִידֵם כְּכָרִים לִטְבוֹחַ; כְּאֵילִים עִם־עַתּוּדִים׃ 41 אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ, וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל־הָאָרֶץ; אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם׃ 42 עָלָה עַל־בָּבֶל הַיָּם; בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה׃ 43 הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה, אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה; אֶרֶץ, לֹא־יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל־אִישׁ, וְלֹא־יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן־אָדָם׃ 44 וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל, וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוֹ מִפִּיו, וְלֹא־יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם; גַּם־חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה׃ 45 צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי, וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת־נַפְשׁוֹ; מֵחֲרוֹן אַף־יהוה׃ 46 וּפֶן־יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ, בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ; וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה, וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה, וְחָמָס בָּאָרֶץ, וּמֹשֵׁל עַל־מֹשֵׁל׃

47 לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וּפָקַדְתִּי עַל־פְּסִילֵי בָבֶל, וְכָל־אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ; וְכָל־חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ׃ 48 וְרִנְּנוּ עַל־בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם; כִּי מִצָּפוֹן יָבוֹא־לָהּ הַשּׁוֹדְדִים נְאֻם־יהוה׃ 49 גַּם־בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל; גַּם־לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל־הָאָרֶץ׃
50 פְּלֵטִים מֵחֶרֶב, הִלְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ; זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־יהוה, וִירוּשָׁלָיִם תַּעֲלֶה עַל־לְבַבְכֶם׃ 51 בֹּשְׁנוּ כִּי־שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה, כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ; כִּי בָּאוּ זָרִים, עַל־מִקְדְּשֵׁי בֵּית יהוה׃ {ס} 52 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וּפָקַדְתִּי עַל־פְּסִילֶיהָ; וּבְכָל־אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל׃ 53 כִּי־תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם, וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ; מֵאִתִּי, יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}
54 קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים׃ 55 כִּי־שֹׁדֵד יהוה אֶת־בָּבֶל, וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל; וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים, נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם׃ 56 כִּי בָא עָלֶיהָ עַל־בָּבֶל שׁוֹדֵד, וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ, חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם; כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יהוה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃
57 וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ; נְאֻם־הַמֶּלֶךְ, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {ס}
58 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת, חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר, וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ; וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וְיָעֵפוּ׃ {ס}
59 הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶת־שְׂרָיָה בֶן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה, בְּלֶכְתּוֹ אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בָּבֶל, בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ; וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה׃ 60 וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ, אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־תָּבוֹא אֶל־בָּבֶל אֶל־סֵפֶר אֶחָד; אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַכְּתֻבִים אֶל־בָּבֶל׃ 61 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־שְׂרָיָה; כְּבֹאֲךָ בָבֶל, וְרָאִיתָ, וְקָרָאתָ, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ 62 וְאָמַרְתָּ, יהוה אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת־בּוֹ יוֹשֵׁב, לְמֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה; כִּי־שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה׃ 63 וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ, לִקְרֹא אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה; תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן, וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל־תּוֹךְ פְּרָת׃ 64 וְאָמַרְתָּ, כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא־תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ;
עַד־הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ׃ {ס}

נקמת ה' בבבל
1 כך אמר ה': "אביא רוח הרסנית על בבל ועל תושבי לֵב קָמָיי* [קָמָיי – בבל]. 2 אשלח לבבל זרים שיפזרו את תושביה וירוקנו את ארצה, שיקיפו אותה סביב ביום האסון. 3 קַשָתים לא ידרכו את הקשתות ולא ילבשו את השריון שלהם. אל תרחמו על בחורי בבל, השמידו את כל צבאה. 4 רבים יֵהרגו בארץ הבבלים, ידָקרו ברחובותיה 5 כי ישראל ויהודה לא התאלמנו מאלוהיהם, מה' צבאות. תושבי ארץ הבבלים חטאו מאוד נגד האל הקדוש של ישראל".
6 בִּרחו מבבל! הצילו את עצמכם! אל תישמדו אִתה בגלל חטאה, כי זה זמן הנקמה של ה', הוא יגמול לה על מעשיה. 7 בבל הייתה כוס זהב ביד ה', תושבי הארץ השְׁתכרו ממנה, העמים שתו מהיין שלה ולכן השתוללו. 8 פתאום נפלה בבל ונשברה. יללו עליה, הביאו תרופה לכאבה, אולי היא תירפא. 9 ניסינו לרפא את בבל אך היא לא נרפאה, בואו נעזוב אותה וכל אחד מאתנו ילך לארצו, כי אשמתה הגיעה לשמים והתרוממה עד לעננים. 10 ה' הוציא לאור את צדקתנו, בואו נספר בציון את מה שעשה ה' אלוהינו.
11 חדדו את החצים ומלאו את נרתיק החצים! ה' עורר את רוח מלכי מָדַיי כי הוא זומם להשמיד את בבל, זו נקמת ה', נקמה על חורבן מקדשו. 12 הרימו אות מלחמה מול חומות בבל! הגבירו את השמירה! הציבו שומרים! הכינו מארבים כי ה' גם תכנן וגם יבצע את מה שאמר לתושבי בבל.
13 "את, השוכנת על נהר עשיר במים ויש לך אוצרות רבים, בא הסוף שלך, הגמול על אהבתך לכסף!
14 ה' צבאות נשבע בעצמו שבני אדם ימלאו אותך כמו ארבה וישמחו בגלל המפלה שלך".
15 ה' עשה את הארץ בכוחו, תכנן את העולם בחכמתו ובתבונתו פרש את השמים.
16 הוא משמיע קול והמים בשמים הומים, הוא מעלֶה עננים מקצות הארץ, הוא יוצר ברקים המלווים את הגשם ומוציא את הרוח ממחסניו.
17 כל בני האדם בּוּרים, כל הצורפים יתביישו בפסלים שעשו כי הפסלים היצוקים שלהם הם שקר, אין בהם חיים.
18 הם חסרי ערך, מעשי מִרמה, כשיבוא עליהם העונש יושמדו.
19 לא כזה הוא אלוהי יעקב. הוא יוצר הכול והעם שייך לו, ה' צבאות שמו.
20 "אתה המנפץ שלי, כלי הנשק שלי. אנפץ באמצעותך את העמים, אשמיד באמצעותך ממלכות.
21 אנפץ באמצעותך סוסים ומרכבותיהם. אנפץ באמצעותך מרכבות ורוכביהן.
22 אנפץ באמצעותך גברים ונשים. אנפץ באמצעותך זקנים ונערים. אנפץ באמצעותך בחורים ובחורות.
23 אנפץ באמצעותך רועים ועדריהם. אנפץ באמצעותך איכרים ואת זוגות בהמות העבודה שלהם. אנפץ באמצעותך מושלים ושרים.
24 אעניש לעיניכם את בבל ואת כל תושבי בבל על כל המעשים הרעים שעשו בציון", אמר ה'.
25 "אני יוצא נגדךָ, ההר ההרסני ההורס את כל הארץ", אמר ה', אושיט את ידי אליך, אגלגל אותך מהסלעים ואהפוך אותך להר שרוף. 26 לא יקחו ממך אבנים שישמשו לאבן פינה או לאבני יסוד אלא תהפוך לשממה לעולם", אמר ה'.
27 הרימו אות מלחמה בארץ, תִקעו בשופר בין העמים, הזמינו עמים להילחם בה, קִראו לממלכות אֲרָרַט, מִינִי ואַשְׁכְּנָז, מַנו עליה מפקד צבא, העלו אליה סוסים כמו ארבה מפחיד.
28 הזמינו עמים להילחם בה, את מלכי מָדַיי, את מושליה ואת כל שריה ואת כל תושבי הארצות שבשליטתה.
29 הארץ תרעד כי מחשבות ה' על בבל יתקיימו: להפוך אותה לשממה שלא נשאר בה תושב.
30 לוחמי בבל יפסיקו להילחם, הם ישארו במצודות, כוחם יעלם. הם יהיו כמו נשים. האויבים הציתו את בתיה, שברו את בריחי שעריה!
31 שליח ירוץ לקראת שליח אחר, מודיע לקראת מודיע, כדי להודיע למלך בבל שעירו נכבשה כולה,
32 שהגשרים נכבשו, האגמים נשרפו והלוחמים נבהלו.
33 כי כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "בבל דומה לגורן המוכנה לדריכה, בקרוב יגיע זמן הקציר".
35-34 ציון תאמר: "נבוכדראצר מלך בבל השמיד אותי וזעזע אותי, השאיר אותי כמו כלי ריק, בלע אותי כמו תנין, מילא את בטנו ברכוש היקר שלי והקיא אותי. בבל תיענש על העוול שנעשה לי". ירושלים תאמר: "תושבי בבל אחראים להרג שנעשה בי".
36 לכן כך אמר ה': "אלחם את מלחמתך ואנקום על מה שנעשה לך. אייבש את הים ואת מקורות המים של בבל. 37 היא תהיה לגלי אבנים, משכן לתנים ולשממה שלא נשאר בה תושב. היא תעורר שריקות פליאה. 38 תושביה ישאגו כמו אריות צעירים, ינהמו כמו גורי אריות. 39 בהתרגשותם אכין להם סעודה חגיגית, אגרום להם להשתכר כדי שיהיו עליזים וישנו לעולם ולא יתעוררו", אמר ה'. 40 "אוציא אותם לשחיטה כמו כבשים שמנים, כמו אילים ותיישים. 41 איך שֵׁשַׁךְ* [שֵׁשַׁךְ – בבל] תיכבש, הממלכה המהוללת בכל הארץ תיתפס ובבל תעורר השתוממות בין העמים! 42 הים יעלה על בבל, יכסה אותה בהמון גליו. 43 עריה יהיו לשממה, לארץ יבשה שאין בה תושב, שאדם אינו עובר בה. 44 אעניש בבבל את האליל בֵּל ואוציא מפיו את מה שבלע. עמים לא יבואו אליו עוד בהמוניהם וגם חומת בבל תיפול. 45 צאו מתוכה, בני עמי! הצילו את עצמכם מכעס ה'! 46 אל תיבהלו ותפחדו מהשמועה שתישָמע בארץ, כאשר תבוא בשנה אחת שמועה ובשנה שאחריה עוד שמועה על רֶשע בארץ ועל כך שמושל נלחם במושל.
47 "יבואו ימים שאעניש את בבל בגלל כל פסלי האלילים שלה, כל ארצה תושפל וכל תושביה יֵהרגו. 48 השמים, הארץ וכל אשר בהם ישמחו על בבל כי מצפון יבואו עליה שודדים", אמר ה'. 49 "גם בבל תיפול בגלל הרוגי ישראל, בגלל אלה שהרגה בבל בכל הארץ.
50 "פליטי המלחמה, לכו! אל תתעכבו! זִכרו את ה' בארץ רחוקה, חִשבו על ירושלים. 51 אִמרו, 'התביישנו כי שמענו דברים נוראים. מבוכה כיסתה את פנינו כי זרים נכנסו אל המקומות הקדושים בבית ה' '. 52 לכן יבואו ימים", אמר ה', "שאעניש את בבל בגלל פסלי האלילים שלה ובכל ארצה יֵאנחו ההרוגים. 53 גם אם היא תעלה לשמים ותחזק את מבצריה הגבוהים, אשלח אליה שודדים", אמר ה'.
54 קול זעקה ישמע מבבל, קול חורבן גדול מארץ הבבלים, 55 כי ה' ישדוד את בבל וישתיק את קול תושביה. אבל גלי האויב יסערו כמו הים, רעש קולם ישמע למרחוק 56 כי יבוא על בבל שודד ולוחמיה ילקחו בשבי, הקשתות שלהם ישברו כי ה' הוא אל נוקם, הוא יגמול לה על מעשיה.
57 "אגרום לשריה ולחכמיה, למושליה וללוחמיה להשתכר, הם יִשנו לעולם ולא יתעוררו", אמר המלך ששמו ה' צבאות.
58 כך אמר ה' צבאות: "חומות בבל הרחבות יתערערו עד היסוד ושעריה הגבוהים יעלו באש. העמים התאמצו בשביל לא כלום ולאומים התעייפו בשביל מה שישרף".
59 אלה הדברים שציווה ירמיהו הנביא על שְׂרָיָה בן נֵרִיָה בן מַחְסֵיָה כשהלך עם צדקיהו מלך יהודה לבבל בשנה הרביעית למלכותו. שְׁרָיָה היה השר האחראי למצוא מקום מנוחה למלך. 60 ירמיהו כתב על מגילה תיאור מלא של האסון שיבוא על בבל, את כל הדברים האלה שנכתבו על בבל. 61 ירמיהו אמר לשריָה: "כאשר תבוא לבבל ותראה אותה, קְרא את כל הדברים האלה 62 ואמור, 'ה', אתה אמרת שתשמיד את המקום הזה עד שלא ישאר בו תושב, אדם או בהמה, כי הוא יהיה שומם לעולם'. 63 כאשר תסיים לקרוא את המגילה הזאת, קשור אליה אבן והשלך אותה לנהר פְּרת. 64 אמור, 'ככה תשקע בבל ולא תקום בגלל האסון שאני מביא עליה, ותושביה ימותו".
עד כאן דברי ירמיהו.