תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק נ

1 הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־בָּבֶל אֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים; בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא׃
2 הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ־נֵס, הַשְׁמִיעוּ אַל־תְּכַחֵדוּ; אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ, הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ׃

3 כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן, הוּא־יָשִׁית אֶת־אַרְצָהּ לְשַׁמָּה, וְלֹא־יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ; מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ׃ 4 בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם־יהוה, יָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו; הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ, וְאֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ׃ 5 צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ, דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם; בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל־יהוה, בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ׃ {ס}
6 צֹאן אֹבְדוֹת היה (הָיוּ) עַמִּי, רֹעֵיהֶם הִתְעוּם, הָרִים שובבים (שׁוֹבְבוּם); מֵהַר אֶל־גִּבְעָה הָלָכוּ, שָׁכְחוּ רִבְצָם׃ 7 כָּל־מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם, וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם; תַּחַת, אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה־צֶדֶק, וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יהוה׃ {ס}

8 נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים יצאו (צֵאוּ); וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי־צֹאן׃ 9 כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל־בָּבֶל קְהַל־גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְעָרְכוּ לָהּ, מִשָּׁם תִּלָּכֵד; חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל, לֹא יָשׁוּב רֵיקָם׃ 10 וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל; כָּל־שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־יהוה׃
11 כִּי תשמחי (תִשְׂמְחוּ) כִּי תעלזי (תַעַלְזוּ), שֹׁסֵי נַחֲלָתִי; כִּי תפושי (תָפוּשׁוּ) כְּעֶגְלָה דָשָׁה, ותצהלי (וְתִצְהֲלוּ) כָּאֲבִּרִים׃ 12 בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם; הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם, מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה׃ 13 מִקֶּצֶף יהוה לֹא תֵשֵׁב, וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ; כֹּל עֹבֵר עַל־בָּבֶל, יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶיהָ׃
14 עִרְכוּ עַל־בָּבֶל סָבִיב כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, יְדוּ אֵלֶיהָ, אַל־תַּחְמְלוּ אֶל־חֵץ; כִּי לַיהוָה חָטָאָה׃ 15 הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ, נָפְלוּ אשויתיה (אָשְׁיוֹתֶיהָ), נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ; כִּי נִקְמַת יהוה הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ׃ 16 כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל, וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר; מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה, אִישׁ אֶל־עַמּוֹ יִפְנוּ, וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ׃ {ס}
17 שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ; הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל׃ {ס} 18 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פֹקֵד אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל־אַרְצוֹ; כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃ 19 וְשֹׁבַבְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל אֶל־נָוֵהוּ, וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן; וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ׃ 20 בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם־יהוה, יְבֻקַּשׁ אֶת־עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת־חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה; כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃

21 עַל־הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ, וְאֶל־יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד; חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם־יהוה, וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ׃ {ס}
22 קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל׃
23 אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר, פַּטִּישׁ כָּל־הָאָרֶץ; אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם׃
24 יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ; נִמְצֵאת וְגַם־נִתְפַּשְׂתְּ, כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית׃ 25 פָּתַח יהוה אֶת־אוֹצָרוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת־כְּלֵי זַעְמוֹ; כִּי־מְלָאכָה הִיא, לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים׃ 26 בֹּאוּ־לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ, סָלּוּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ; אַל־תְּהִי־לָהּ שְׁאֵרִית׃ 27 חִרְבוּ כָּל־פָּרֶיהָ, יֵרְדוּ לַטָּבַח; הוֹי עֲלֵיהֶם, כִּי־בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם׃ {ס}
28 קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל; לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן, אֶת־נִקְמַת יהוה אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ׃ 29 הַשְׁמִיעוּ אֶל־בָּבֶל רַבִּים כָּל־דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב, אַל־יְהִי־לָ*ה (לָהּ) פְּלֵטָה, שַׁלְּמוּ־לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ; כִּי אֶל־יהוה זָדָה אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ 30 לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ; וְכָל־אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יהוה׃ {ס}
31 הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן, נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת; כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ׃ 32 וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל, וְאֵין לוֹ מֵקִים; וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה כָּל־סְבִיבֹתָיו׃ {ס}
33 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, עֲשׁוּקִים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו; וְכָל־שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם, מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם׃ 34 גֹּאֲלָם חָזָק, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת־רִיבָם; לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת־הָאָרֶץ, וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל׃ 35 חֶרֶב עַל־כַּשְׂדִּים נְאֻם־יהוה; וְאֶל־יֹשְׁבֵי בָבֶל, וְאֶל־שָׂרֶיהָ וְאֶל־חֲכָמֶיהָ׃ 36 חֶרֶב אֶל־הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ; חֶרֶב אֶל־גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ׃ 37 חֶרֶב אֶל־סוּסָיו וְאֶל־רִכְבּוֹ, וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וְהָיוּ לְנָשִׁים; חֶרֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ׃ 38 חֹרֶב אֶל־מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ; כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ׃ 39 לָכֵן, יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת־אִיִּים, וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה; וְלֹא־תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח, וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד־דּוֹר וָדוֹר׃ 40 כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה וְאֶת־שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם־יהוה; לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם׃ 41 הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן; וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים, יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ׃ 42 קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל־סוּסִים יִרְכָּבוּ; עָרוּךְ, כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, עָלַיִךְ בַּת־בָּבֶל׃ 43 שָׁמַע מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו; צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ, חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃ 44 הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן, כִּי־אַרְגִּעָה ארוצם (אֲרִיצֵם) מֵעָלֶיהָ, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד; כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי, וּמִי־זֶה רֹעֶה, אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי׃



45 לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־יהוה, אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־בָּבֶל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים; אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה׃ 46 מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל, נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ; וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע׃ {ס}
נבואה על בבל
1 זה הדבר שאמר ה' על בבל, על ארץ הבבלים, באמצעות ירמיהו הנביא:
2 "הַכריזו בעמים, השמיעו והניפו אות מלחמה! השמיעו ואל תסתירו דבר, הודיעו, 'בבל נכבשה והאליל בֵּל הושפל, האליל מְרוֹדַךְ נשבר, פסלי האלילים של בבל הושפלו, נשברו אליליה הבזויים!'.
3 "כי עם יתקוף מצפון. הוא יהפוך את ארצה לשממה. לא יהיה בה תושב, כל בני האדם והבהמות יברחו וילכו. 4 בימים ההם ובזמן ההוא", אמר ה', "יבואו בני ישראל, הם ובני יהודה יחד, ילכו ויבכו ויחפשו את ה' אלוהיהם. 5 הם ישאלו על ציון ויצאו אליה לדרך, הם יבואו להיות עַם ה' בברית עולם שלא תישכח".
6 "בני עמי היו כמו צאן אובדות, הרועים שלהם התעו אותם, הובילו אותם אל הרים. הם הלכו מהַר לגבעה ושכחו את מקום המִרעה שלהם. 7 כל מי שמצא אותם טרף אותם. אויביהם אמרו, 'איננו אשמים, כך קרה להם משום שחטאו לה' – מִרעה הצדק שלהם ותקוות אבותיהם'.
8 "עִזבו את בבל וצאו מארץ הבבלים, לכו כמו תיישים לפני הצאן 9 כי אני עומד לעורר המון עמים גדולים מארץ הצפון לתקוף את בבל. הם יֵערכו להילחם בה ומצפון היא תיכבש. חִציהם כחִצי לוחם מנוסה ומצליח שאינו מחטיא את מטרתו. 10 ארץ הבבלים תהיה לשלל, וכל הלוקחים ממנה שלל יהיו שְׂבעים", אמר ה'.
11 "כיוון ששמחתם והייתם עליזים, שודדי עמי, כיוון שקפצתם כמו עֶגלה שדשה תבואה וצהלתם כמו סוסים, 12 אִמכם תתבייש מאוד, מי שילדה אתכם תושפל. זה סוף ארצות העמים: מדבר, שממה וארץ יבשה. 13 בגלל כעס ה' לא תהיה בבל מיושבת אלא תהיה כולה לשממה, כל מי שיעבור בה ישתומם וישרוק בפליאה בגלל כל אסונותיה.
14 "היערכו סביב בבל, כל הקַשָתים! יְרו עליה! אל תחסכו בחצים, כי היא חטאה לה'. 15 הקיפו אותה בתרועות מלחמה כי היא תיכנע, יסודות חומותיה יפלו, חומותיה יהרסו, כי זו נקמת ה'. התנקמו בה, עשו לה את מה שהיא עשתה! 16 השמידו מבבל את הזורעים ואת המחזיקים במגל בזמן הקציר. כל איש יפנה לעמו, כל איש יברח לארצו בגלל החרב הרצחנית".
17 ישראל דומה לעדר מפוזר שאֲריות הבריחו אותו. הראשון שטרף אותו היה מלך אשור והאחרון ששבר את עצמותיו היה נבוכדראצר מלך בבל. 18 לכן כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "אעניש את מלך בבל ואת ארצו כפי שהענשתי את מלך אשור. 19 אשיב את ישראל אל המִרעה שלו והוא ירעה בכרמל ובבשן, ובהרי אפרים ובגלעד יהנה משפע. 20 בימים ההם ובזמן ההוא", אמר ה', "יחפשו את חטא ישראל ולא ימצאו אותו, ואת חטאי יהודה יחפשו ולא ימצאו כי אסלח לאלה שאשאיר מהעם".
21 "עֲלֵה להילחם בארץ מְרָתַיִים ובתושבי פְּקוֹד. הרוג אותם והחרם את מה שישאר אחריהם", אמר ה', "ועשה כל מה שציוויתי עליך".
22 קולות מלחמה נשמעים בארץ, קול חורבן גדול.
23 איך נגדע ונשבר הפטיש שהלם בכל הארץ! איך עוררה בבל השתוממות בין העמים!
24 "טמנתי לך מלכודת וגם נלכדת, בבל, ולא ידעת זאת. מצאו אותך ותפסו אותך כי התגרית בה'. 25 ה' פתח את מחסנו והוציא את כלי נשק הזעם שלו כי זוהי מלאכתו של אדוני ה' צבאות בארץ הבבלים. 26 בואו אליה מקצה הארץ! פִּתחו את מחסני התבואה! רִמסו אותה כמו שרומסים ערימות תבואה והשמידו אותה, אל תשאירו בה דבר. 27 הִרגו את כל מנהיגיה החזקים – שיֵרדו לשחיטה! אוי להם כי הגיע יומם, הזמן שבו יענשו.
28 "קול הבורחים והפליטים מבבל נשמע! הם הולכים לספר בציון על נקמת ה' אלוהינו, הנקמה על חורבן מקדשו. 29 אִספו את כל הקַשָתים אל בבל, חנו סביבה. שאיש לא יברח ממנה. התנקמו בה בהתאם למעשיה. עשו לה את כל מה שהיא עשתה, כי היא התנשאה ברשעות על האל הקדוש של ישראל. 30 לכן יֵהרגו בניה הצעירים בכיכרות שלה וכל לוחמיה יושמדו ביום ההוא", אמר ה'.
31 "אני עומד לבוא אליך, עם מרושע", אמר אדוני ה' צבאות, "כי הגיע יומך, הזמן שבו אעניש אותך, 32 והעם המרושע יכשל ויפול ולא יהיה מי שיקים אותו. אצית אש בעריו שתשרוף את כל סביבותיו".
33 כך אמר ה' צבאות: "כל בני ישראל ובני יהודה מנוצלים, האויבים שלקחו אותם בשבי מחזיקים בהם ומסרבים לשחרר אותם. 34 הגואל שלהם חזק, ה' צבאות שמו. הוא ילחם את מלחמתם כדי להרגיע את הארץ ולזעזע את תושבי בבל! 35 חרב תבוא על הבבלים", אמר ה', "ועל תושבי בבל, על שריה ועל חכמיה! 36 חרב תבוא על המכשפים והם יתגלו בטיפשותם! חרב תבוא על לוחמיה המנוסים והם ישָברו! 37 חרב תבוא על סוסיה, על מרכבותיה ועל כל העמים שבבבל! הם יהיו כמו נשים. חרב תבוא על אוצרותיה והם ילָקחו שלל! 38 מֵי בבל יתייבשו כי היא ארץ של פסלי אלילים ותושביה משתוללים כשהם עובדים את האלילים המפחידים. 39 לכן יחיו בה צִיִים*, [ציים – חיות מדבר] אִיִים ובנות יענה* [איים ובנות יענה – עופות טורפים] והיא לא תהיה מיושבת עוד לעולם ולא ישכנו בה לדורי דורות. 40 כמו שקרה כשאלוהים הרס את סדום ועמורה ושכנותיה", אמר ה', "כך לא יחיה בבבל איש ואף אדם לא יגור בה. 41 עם יבוא מצפון, עם גדול ומלכים רבים יופיעו מקצה הארץ. 42 לוחמיו ישאו קשתות וחרבות. הם יהיו אכזרים ולא ירחמו. הם ישָמעו כמו ים סוער ועל סוסים ירכבו, ערוכים למלחמה נגדך, בבל. 43 מלך בבל ישמע עליהם ויפחד, צירים יאחזו בו, כאבים כמו של יולדת. 44 כמו שאריה עולה מהצמחייה הסבוכה שלאורך הירדן אל מִרעה בטוח, כך יעלה האויב וברגע יבריח את בבל מארצה. במי אבחר להעניש אותה? מי כמוני ומי יקבע לי מתי לפעול ומי הרועה שיכול להתנגד לי?".
45 לכן שִמעו את תכנית ה', את התכנית שהכין לבבל ואת המחשבות שחשב על ארץ הבבלים. אני נשבע שהחלשים יטָרפו, אני נשבע שהמִרעה שלהם יהיה לשממה. 46 מהקריאה 'בבל נכבשה' תרעד הארץ, זעקה תישָמע בין העמים.