תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ב

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃ 3 קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם־יהוה׃ {פ}
4 שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה בֵּית יַעֲקֹב; וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 5 כֹּה אָמַר יהוה, מַה־מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל, כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי; וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ׃ 6 וְלֹא אָמְרוּ, אַיֵּה יהוה, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, בְּאֶרֶץ, לֹא־עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא־יָשַׁב אָדָם שָׁם׃ 7 וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ; וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת־אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה׃ 8 הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יהוה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא־יוֹעִלוּ הָלָכוּ׃ 9 לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם־יהוה; וְאֶת־בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב׃
10 כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד; וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת׃ 11 הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים; וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל׃ 12 שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל־זֹאת; וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם־יהוה׃ 13 כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי; אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם׃
14 הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, אִם־יְלִיד בַּיִת הוּא; מַדּוּעַ הָיָה לָבַז׃ 15 עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, נָתְנוּ קוֹלָם; וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה, עָרָיו נִצְּתָה (נִצְּתוּ) מִבְּלִי יֹשֵׁב׃ 16 גַּם־בְּנֵי־נֹף וְתַחְפְּנֵס (וְתַחְפַּנְחֵס); יִרְעוּךְ קָדְקֹד׃ 17 הֲלוֹא־זֹאת תַּעֲשֶׂה־לָּךְ; עָזְבֵךְ אֶת־יהוה אֱלֹהַיִךְ, בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ׃ 18 וְעַתָּה, מַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר; וּמַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר, לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר׃ 19 תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ, וּדְעִי וּרְאִי כִּי־רַע וָמָר, עָזְבֵךְ אֶת־יהוה אֱלֹהָיִךְ; וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ, נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת׃
20 כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבֹד (אֶעֱבוֹר); כִּי עַל־כָּל־גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ צֹעָה זֹנָה׃ 21 וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת; וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׃ 22 כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית; נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 23 אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי, רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא, דְּעִי מֶה עָשִׂית; בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ׃ 24 פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר, בְּאַוַּת נַפשׁוֹ (נַפְשָׁהּ) שָׁאֲפָה רוּחַ, תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה; כָּל־מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ׃ 25 מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף, וּגוֹרֹנֵךְ (וּגְרוֹנֵךְ) מִצִּמְאָה; וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ, לוֹא כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ׃ 26 כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא, כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם, וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם׃ 27 אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתִּני (יְלִדְתָּנוּ), כִּי־פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים; וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ׃ 28 וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ, יָקוּמוּ אִם־יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ; כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ, הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה׃ {ס} 29 לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי; כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם־יהוה׃ 30 לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת־בְּנֵיכֶם, מוּסָר לֹא לָקָחוּ; אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית׃ 31 הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר־יהוה, הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה; מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ, לוֹא־נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ׃ 32 הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ, כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ; וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי, יָמִים אֵין מִסְפָּר׃ 33 מַה־תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה; לָכֵן גַּם אֶת־הָרָעוֹת, לִמַּדְתִּי (לִמַּדְתְּ) אֶת־דְּרָכָיִךְ׃ 34 גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ, דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים; לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה׃ 35 וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי, אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי; הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל־אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי׃ 36 מַה־תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת־דַּרְכֵּךְ; גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי, כַּאֲשֶׁר־בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר׃ 37 גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי, וְיָדַיִךְ עַל־רֹאשֵׁךְ; כִּי־מָאַס יְהוָֹה בְּמִבְטַחַיִךְ, וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם׃
העם עזב מקור מים חיים
1 ה' אמר לי: 2 "לך ואמור לתושבי ירושלים שכך אמר ה', 'ירושלים, אני זוכר את אהבתך בימי נעורייך, את האהבה שלך כאשר נישאת לי, כשהלכת אחריי במדבר, בארץ שוממה. 3 אז היה ישראל מוקדש לה', התבואה הראשונה מהשדה שלו. כל מי שאכל ממנה נענש, צרה באה עליו', אמר ה' ".
4 שִמעו את דבר ה', משפחת יעקב וכל שבטי ישראל, 5 כך אמר ה': "איזה פגם מצאו בי אבותיכם שבגללו התרחקו ממני, עבדו אלילים עלובים ובעצמם נהיו עלובים? 6 הם לא שאלו, 'איפה ה' שהעלה אותנו מארץ מצריים, שהוביל אותנו במדבר, בארץ שוממה שדרכיה משובשות, בארץ יבשה ומסוכנת, בארץ שלא עבר בה איש ואדם לא גר שם?'. 7 הבאתי אתכם לארץ פורייה כדי שתאכלו מהפרי והיבול הטוב שלה אבל אתם באתם וטימאתם את ארצי ואת נחלתי הפכתם למתועבת. 8 הכוהנים לא שאלו, 'איפה ה'?', המלמדים את התורה לא הכירו אותי, המנהיגים מרדו בי והנביאים ניבאו בשם הבעל והלכו אחרי אלילים שאינם יכולים להועיל. 9 לכן עוד אטען נגדכם וגם נגד בני בניכם", אמר ה'.
10 "עִברו בחופי קפריסין וראו, שִלחו לבדוק היטב בקֵדָר ובררו, האם קרה דבר כזה? 11 האם החליף עַם כלשהו את אלוהיו באלה שאינם אלוהים? אבל עמי החליף את כבודו באליל שאינו יכול להועיל! 12 השתוממו על כך, שמים, סערו והֱיו לשממה גדולה", אמר ה'. 13 "כי שתי רעות עשה עמי: אותי הם עזבו – את מקור המים החיים – וחצבו להם בּוֹרוֹת, בורות סדוקים שאינם יכולים להכיל מים.
14 "האם ישראל הוא עֶבד? האם נולד לשִפחה בבית אדונה? למה נפל העם בשבי? 15 אריות צעירים שאגו עליו, הרימו עליו את קולם והפכו את ארצו לשממה, עריו נשרפו ולא נשאר בהן תושב. 16 גם תושבי נוֹף ותַחְפַּנְחֵס ירסקו את ראשךְ. 17 הלוא כל זאת יֵעשה לך כי עזבת את ה' אלוהייך כאשר הוליך אותך בדרך. 18 ועכשיו, למה פנית לדרך מצריים כדי לשתות את מי הנילוּס? למה פנית לדרך אשור כדי לשתות את מי נהר פְּרָת? 19 הרשעות שלך תגרום לך סבל והמעשים הרעים שלך יוכיחו אותך. ראי והביני שרע ומר גורלך, כי עזבת את ה' אלוהייך ולא פחדת ממני", אמר אדוני ה' צבאות.
20 "מזמן שברתְ את העול שלך, ניתקת את רצועות העול שעלייך, ואמרת, 'לא אעבוד'. על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל עץ רענן את נשכבת כמו זונה. 21 כשנטעתי אותך היית גפן משובחת, כולך מזֶרע טוב. איך הפכת לגפן זרה שהפרי שלה רע? 22 גם אם תכבסי בנֶתֶר*, אם תשתמשי בהרבה בּוֹרִית*, [נתר ובורית – חומרי ניקוי] אֶראה את כתמי החטא שלך", אמר אדוני ה'. 23 "איך את אומרת, 'לא נטמאתי, לא הלכתי אחרי אלילי הבעל'? ראי את מעשייך בעמק, הביני מה עשית, בִּכְרָה* [בכרה – נקבת גמל צעירה] טיפשה ההולכת בדרכים מפותלות, 24 אתון פרא הרגילה לחיי מדבר, המתנשפת בתשוקה. מי יכול לספק את התאווה שלה?! המחפשים אותה אינם צריכים להתאמץ, הם ימצאו אותה בזמן שהיא מיוחמת. 25 אל תתהלכי יחפה וצמאה. אבל אמרת, 'בשום אופן לא! לא, אני אוהבת אלילים זרים ואחריהם אלך'. 26 כשם שגנב מתבייש כשהוא נתפס, כך יתביישו בני ישראל – הם, המלכים, השרים, הכוהנים והנביאים שלהם. 27 הם אומרים לעץ 'אתה אבי', ולאבן 'את ילדת אותי' כי הם הִפנו לי את הגב ולא את הפנים. כשהם בצרה הם אומרים, 'בוא והושע אותנו!'. 28 יהודה, איפה האלוהים שעשית לךָ? שיבואו הם ויושיעו אותך בעת צרה, כי מִספר אלוהיך שווה למספר עריך!
29 "למה אתם באים אליי בטענות? כולכם מרדתם בי", אמר ה'. 30 "לשווא הענשתי את בניכם, הם לא למדו לקח. הרגתם את נביאיכם כמו אריה טורף. 31 אתם, הדור שלכם, שִמעו את דבר ה': האם הייתי לישראל מִדבר או ארץ חשוכה? מדוע אמרו בני עמי, 'עזבנו, לא נבוא עוד אליך'? 32 האם בחורה שוכחת את תכשיטיה וכלה את קישוטיה? אבל עמי שכחו אותי ימים רבים ללא מספר. 33 את מכוונת היטב את דרכייך כדי למצוא אהבה! אפילו את הנשים הרעות ביותר לימדת את דרכייך. 34 אפילו על בגדייך יש כתמי דם של עניים חפים מפשע. רצחת אותם על אף שלא גנבו. למרות כל זאת 35 אמרת, 'אני חפה מפשע, ה' אינו כועס עליי עוד'. אשפוט אותך על כך שאמרת 'לא חטאתי'. 36 את עלובה מאוד כשאת משנה את כיוון דרכך: גם ממצריים תתאכזבי כפי שהתאכזבת מאשור, 37 גם משם תצאי כשידייך על ראשך כי ה' מתעב את אלה שאת בוטחת בהם. לא תצליחי בעזרתם".