תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק מ

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה, אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ, נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה; בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלָיִם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה׃ 2 וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יהוה אֱלֹהֶיךָ, דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת, אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ 3 וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יהוה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; כִּי־חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְהָיָה לָכֶם דבר (הַדָּבָר) הַזֶּה׃ 4 וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם, מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ, אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל, בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל חֲדָל; רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל־טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ׃ 5 וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב, וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ; וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ׃ 6 וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה; וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ׃ {ס}
7 וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בָּאָרֶץ; וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, מֵאֲשֶׁר לֹא־הָגְלוּ בָּבֶלָה׃ 8 וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עופי (עֵיפַי) הַנְּטֹפָתִי, וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם׃ 9 וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם׃ 10 וַאֲנִי, הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה, לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ; וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם׃
11 וְגַם כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ, כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה; וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם, אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן׃ 12 וַיָּשֻׁבוּ כָל־הַיְּהוּדִים, מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ־יְהוּדָה אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה; וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד׃ {פ}

13 וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה; בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה׃ 14 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה, לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ; וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם, גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם׃ 15 וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר, אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדָע; לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל־יְהוּדָה, הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ, וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה׃ 16 וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, אַל־תעש (תַּעֲשֵׂה) אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל־יִשְׁמָעֵאל׃ {ס}
הנשארים בארץ
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה' אחרי ששחרר אותו נבוזראדן מפקד המשמר מרָמָה כאשר לקח אותו, כבול בשרשרות, עם כל הגולים מירושלים ומיהודה שהוגלו לבבל. 2 מפקד המשמר קרא לירמיהו ואמר לו: "ה' אלוהיך דיבר על האסון הזה שבא על המקום הזה. 3 הוא הביא ועשה את מה שאמר. חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו, לכן קרה לכם הדבר הזה. 4 היום אני משחרר אותך מהשרשרות שעל ידיך. אם אתה רוצה לבוא אתי לבבל, בוא ואשגיח עליך. אם אינך רוצה לבוא אתי, אל תבוא. ראה, כל הארץ לפניך. לך לאן שטוב ונכון בעיניך". 5 ירמיהו לא השיב ומפקד המשמר אמר לו: "שוב אל גדליה בן אחיקם בן שפן, שמֶלך בבל הפקיד על ערי יהודה, והישאר אתו בין בני העם, או לך לאן שנכון בעיניך". מפקד המשמר נתן לו מנת מזון ומתנה, ושחרר אותו. 6 ירמיהו הלך למִצְפָּה, אל גדליה בן אחיקם, ונשאר אתו בין בני העם שנשארו בארץ.
7 מפקדי הצבא ואנשיהם שהיו מחוץ לעיר שמעו שמלך בבל הפקיד את גדליהו בן אחיקם בארץ על הגברים, הנשים והילדים ועל עניי הארץ שלא הוגלו לבבל. 8 יִשְׁמָעֵאל בן נְתַנְיָהוּ, יוחנן ויונתן בני קָרֵחַ, שְׂרָיָה בן תַנְחוּמֶת, בני עֵיפַיי מנְטוֹפָה וִיזַנְיָהוּ בן האיש ממַעֲכָה באו עם אנשיהם אל גדליה למצפה, 9 וגדליהו בן אחיקם בן שפן נשבע להם ולאנשיהם: "אל תחששו לעבוד את הבבלים. הישארו בארץ ועִבדו את מלך בבל ויִטב לכם. 10 אני אשאר במצפה כדי לייצג אתכם לפני הבבלים שיבואו לכאן. ואתם, לכו ועשו יין ושמן, אִספו פֵּרות קיץ בכלים שלכם, והישארו בערים שלקחתם לעצמכם".
11 בנוסף עליהם שמעו כל אנשי יהודה שהיו במואב, בין בני עמון, באֱדום ובכל הארצות, שמלך בבל השאיר שארית ליהודה והפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן. 12 כל אנשי יהודה שבו מכל המקומות שהתפזרו בהם ובאו אל ארץ יהודה, אל גדליהו במצפה. הם אספו הרבה מאוד ענבי יין ופרות קיץ. רצח גדליהו
13 יוחנן בן קָרח וכל שאר מפקדי הצבא שהיו בשדה באו אל גדליהו למצפה 14 ואמרו לו: "האם אינך יודע שבַּעֲלִיס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להרוג אותך?", אבל גדליהו בן אחיקם לא האמין להם. 15 יוחנן בן קָרח אמר לגדליהו בסתר במצפה: "הנח לי ללכת להרוג את ישמעאל בן נתניה. איש לא יֵדע. מדוע שיהרוג אותך, וכל אנשי יהודה שנאספו אליך יתפזרו ושארית יהודה תושמד?", 16 אבל גדליהו בן אחיקם השיב ליוחנן בן קָרח: "אל תעשה זאת. אתה אומר דברי שקר על ישמעאל".