תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יח

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃ 2 קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר; וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבָרָי׃ 3 וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר; וְהִנֵּהוּ (וְהִנֵּה־הוּא) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם׃ 4 וְנִשְׁחַת הַכְּלִי, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר; וְשָׁב, וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת׃ {פ}
5 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמוֹר׃ 6 הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יהוה; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ {ס} 7 רֶגַע אֲדַבֵּר, עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה; לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד׃ 8 וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא, מֵרָעָתוֹ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו; וְנִחַמְתִּי עַל־הָרָעָה, אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ׃ {ס} 9 וְרֶגַע אֲדַבֵּר, עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה; לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ׃ 10 וְעָשָׂה הָרָעָה (הָרַע) בְּעֵינַי, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי; וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ׃ {ס} 11 וְעַתָּה אֱמָר־נָא אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה וְעַל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה, וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה; שׁוּבוּ נָא, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם׃ 12 וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ; כִּי־אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע נַעֲשֶׂה׃ {ס}
13 לָכֵן, כֹּה אָמַר יהוה, שַׁאֲלוּ־נָא בַּגּוֹיִם, מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה; שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׃
14 הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן; אִם־יִנָּתְשׁוּ, מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים׃
15 כִּי־שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ; וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם, לָלֶכֶת נְתִיבוֹת, דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה׃

16 לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרוּקַת (שְׁרִיקוֹת) עוֹלָם; כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ׃
17 כְּרוּחַ־קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב; עֹרֶף וְלֹא־פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם׃ {ס}
18 וַיֹּאמְרוּ, לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל־יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת, כִּי לֹא־תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן, וְעֵצָה מֵחָכָם, וְדָבָר מִנָּבִיא; לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן, וְאַל־נַקְשִׁיבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָיו׃
19 הַקְשִׁיבָה יהוה אֵלָי; וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי׃ 20 הַיְשֻׁלַּם תַּחַת־טוֹבָה רָעָה, כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי; זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ, לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה, לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ מֵהֶם׃
21 לָכֵן תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם לָרָעָב, וְהַגִּרֵם עַל־יְדֵי־חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, וְאַנְשֵׁיהֶם, יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי־חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה׃
22 תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם, כִּי־תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם; כִּי־כָרוּ שִׁיחָה (שׁוּחָה) לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי׃
23 וְאַתָּה יהוה יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת, אַל־תְּכַפֵּר עַל־עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תֶּמְחִי; וְהָיוּ (וְיִהְיוּ) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם׃ {ס}
כמו חומר ביד היוצר
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה': 2 "רד לבית היוצר ושם אשמיע לך את דבריי". 3 הלכתי לבית היוצר וראיתי את היוצר עובד על האבניים. 4 כשהתקלקל הכלי שעשה היוצר מחומר [חימר], הוא עשה ממנו כלי אחר שרצה לעשות.
5 ה' אמר לי: 6 "האם איני יכול לעשות לכם, בני ישראל, כמו שעשה היוצר הזה? אתם בידי כמו חומר ביד היוצר, בני ישראל. 7 רגע אחד אאיים לעקור, להרוס ולהשמיד עָם או ממלכה, 8 אבל אם ישוב העם הזה מהרעה שבגללה איימתי להעניש אותו, אתחרט על הרעה שהחלטתי לעשות לו. 9 רגע אחד אבטיח לבנות ולנטוע עם או ממלכה, 10 אבל אם יעשה את הרע בעיניי ולא ישמע בקולי, אתחרט על הטובה שהתכוונתי להיטיב אתו. 11 כעת, אמור לאנשי יהודה ולתושבי ירושלים שכך אמר ה', 'אני מתכוון להביא עליכם אסון וחושב עליכם מחשבות. שובו מדרככם הרעה ותַקנו את התנהגותכם ואת מעשיכם!'. 12 אבל הם יענו, 'בשום אופן לא! ננהג כפי שאנחנו חושבים, כל אחד יפעל על פי לבו הקשה והרע' ".
13 לכן כך אמר ה': "שאלו בין העמים, מי שמע דברים כאלה? מעשים נוראים מאוד עשה ישראל!
14 האם יֵעלם השלג מסלעי הלבנון? האם יפסיקו מים קרים לזרום ממעיינות רחוקים?
15 אבל בני עמי שכחו אותי והם מקריבים קרבנות לאלילים חסרי ערך, המכשילים אותם בדרכים קדומות, הגורמים להם ללכת בדרך לא סלולה.
16 לכן תהפוך ארצם לשממה ותעורר שריקות פליאה, כל מי שיעבור בה ישתומם ויניד ראשו בצער.
17 כמו רוח מזרחית אפזר אותם לפני האויב. אראה את גבם ולא את פניהם ביום צרתם".
18 הם אמרו: "בואו נחשוב על ירמיהו מחשבות כי הכוהן לא יוכל לומר מה לעשות, החכם לא יוכל לייעץ והנביא לא יוכל להדריך. בואו נדבר עליו רעות ולא נקשיב לכל דבריו".
19 הקשב לי, ה', שמע את דברי מתנגדיי. 20 האם ראוי לשלם רעה במקום טובה? אבל הם חפרו בור כדי ללכוד אותי. זכור שעמדתי לפניך כדי לדבר עליהם לטובה, כדי לשכך את כעסך עליהם.
21 לכן, תן שבניהם יסבלו רעב ושדמם ישפך במלחמה, שנשותיהם יהיו שכולות ואלמנות, שהגברים שלהם יֵהרגו והבחורים שלהם ימותו במלחמה!
22 גרום לכך שתישמע זעקה מבתיהם כאשר תביא עליהם פתאום גדוד, כי הם חפרו בור כדי ללכוד אותי, טמנו מלכודות לרגליי.
23 ואתה, ה', יודע על כל תכניותיהם להרוג אותי. אל תסלח להם על פשעם ואל תמחק מלפניך את חטאם. הַפֵּל אותם לפניך, הענש אותם בכעסך.