תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק לא

1 בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־יהוה, אֶהְיֶה לֵאלֹהִים, לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ {ס}

2 כֹּה אָמַר יהוה, מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר, עַם שְׂרִידֵי חָרֶב; הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל׃
3 מֵרָחוֹק יהוה נִרְאָה לִי;
וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל־כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד׃ 4 עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים׃ 5 עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ׃ 6 כִּי יֶשׁ־יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל־יהוה אֱלֹהֵינוּ׃ {פ}
7 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם; הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ, הוֹשַׁע יהוה אֶת־עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃ 8 הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו; קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה׃ 9 בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם, אוֹלִיכֵם אֶל־נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ; כִּי־הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא׃ {ס}
10 שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ׃ 11 כִּי־פָדָה יהוה אֶת־יַעֲקֹב; וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ׃ 12 וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ אֶל־טוּב יהוה, עַל־דָּגָן וְעַל־תִּירֹשׁ וְעַל־יִצְהָר, וְעַל־בְּנֵי־צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא־יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד׃ 13 אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים, וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃ 14 וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן; וְעַמִּי אֶת־טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}

15 כֹּה אָמַר יהוה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ׃ {ס}
16 כֹּה אָמַר יהוה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה; כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־יהוה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב׃ 17 וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־יהוה; וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׃ {ס}
18 שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי, אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד; הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה יהוה אֱלֹהָי׃ 19 כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ; בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי׃ 20 הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל־כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}
21 הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, שִׁתִי לִבֵּךְ, לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתִּי (הָלָכְתְּ); שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל־עָרַיִךְ אֵלֶּה׃ 22 עַד־מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה; כִּי־בָרָא יהוה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר׃ {ס}
23 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתָם; יְבָרֶכְךָ יהוה נְוֵה־צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ׃ 24 וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל־עָרָיו יַחְדָּו; אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר׃ 25 כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל־נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי׃ 26 עַל־זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה; וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי׃ {ס}
27 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְזָרַעְתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה, זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה׃ 28 וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ; כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם־יהוה׃ 29 בַּיָּמִים הָהֵם, לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה׃ 30 כִּי אִם־אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת; כָּל־הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו׃ {ס}
31 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ 32 לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יהוה׃ 33 כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יהוה, נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ 34 וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת־יהוה; כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יהוה, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃ {ס}
35 כֹּה אָמַר יהוה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ 36 אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־יהוה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים׃ {ס}
37 כֹּה אָמַר יהוה, אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי־אֶרֶץ לְמָטָּה; גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם־יהוה׃ {ס}
38 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה, מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה׃ 39 וְיָצָא עוֹד קוה (קָו) הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ, עַל גִּבְעַת גָּרֵב; וְנָסַב גֹּעָתָה׃ 40 וְכָל־הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל־השרמות (הַשְּׁדֵמוֹת) עַד־נַחַל קִדְרוֹן עַד־פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה, קֹדֶשׁ לַיהוָה; לֹא־יִנָּתֵשׁ וְלֹא־יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם׃ {ס}
1 בעת ההיא", אמר ה', "אהיה אלוהי כל שבטי ישראל והם יהיו עמי".
ברית חדשה
2 כך אמר ה': "העם שניצל מהמלחמה מצא חסד במדבר. אבוא ואתן לישראל מנוחה".
3 "ה' התגלה אליי בעבר הרחוק".
"אהבתי אותךְ אהבת עולם, לכן משכתי אותך אליי בחסד. 4 עוד אבנה אותך ותיבָּני, ישראל, עוד תתקשטי בתופים שלך ותצאי בריקודי שמחה. 5 עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, הנוטעים יטעו ויהנו מהפֵּרות. 6 יבוא יום שהשומרים יקראו בהרי אפרים, 'בואו נעלה לציון אל ה' אלוהינו!' ".
7 כך אמר ה': "השמיעו ליעקב קול שמחה, שִמחו בין מנהיגי העמים, קִראו בקול, הללו ואִמרו, 'הושע ה' את עמך, את שארית ישראל'. 8 אביא אותם מארץ הצפון ואאסוף אותם מקצה העולם, גם את העיוורים, את הנכים ברגליהם, את ההרות ואת היולדות – כולם יחד. המונים ישובו לכאן. 9 הם יבואו בבכי ואוביל אותם בעדינות, אוליך אותם אל נחלי מים, בדרך ישרה שלא יכשלו בה. כי אני אב לישראל, אפרים הוא בני הבכור".
10 "שִמעו את דבר ה', עמים, וסַפרו בארצות רחוקות, 'מי שפיזר את ישראל יאסוף אותו וישמור עליו כמו שרועה שומר על עדרו'. 11 כי ה' יפדה את יעקב, יגאל אותו מידי חזק ממנו. 12 בניו יבואו וישמיעו קול שמחה בראש הר ציון, יזרמו בהמוניהם אל טוּב ה', אל הדגן ואל היין ואל השמן ואל הצאן והבקר הצעירים. נפשם תהיה כמו גן שופע מים והם לא יתעצבו עוד. 13 אז ישמחו הבחורות וירקדו ואִתן בחורים וזקנים. אהפוך את האבל שלהם לשמחה, אנַחם אותם בצערם ואשַׂמח אותם. 14 אשְׂביע את הכוהנים בשומן קרבנות, ועמי ישְׂבע מהטוּב שלי", אמר ה'.
15 כך אמר ה': "קול נשמע בְּרמה, שיר אבל ובכי מר. רחל בוכה על בניה, מסרבת להתנחם כי הם אינם".
16 כך אמר ה': "הפסיקי לבכות ולהזיל דמעות כי יש שכר למעשייך", אמר ה', "הבנים ישובו מארץ האויב. 17 יש תקווה לעתיד שלך, הם ישובו לארצם", אמר ה'.
18 "שמעתי את אפרים מתאבל, 'הענשת אותי ונענשתי, הייתי כמו עגל לא מאולף. השב אותי אליך ואשוב, כי אתה ה' אלוהיי. 19 אחרי ששבתי התחרטתי, אחרי שהבנתי היכיתי על הירך שלי מרוב צער. התביישתי והייתי נבוך בגלל חטאי נעוריי'. 20 הלוא אפרים הוא בני היקר, ילד נחמד ואהוב, בכל פעם שאני מדבר עליו אני נזכר בו. אני נרגש בגללו, חש רחמים כלפיו", אמר ה'.
21 הציבי לך ציוני דרך! שימי לך סימנים! שימי לב לדרך הסלולה! לדרך שהלכת בה! שובי ישראל, שובי אל הערים שלך. 22 עד מתי תתחמקי, בת מורדת? ה' בורא מנהג חדש בארץ, אישה תחזר אחרי גבר.
23 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריה אחרי שאשיב את השבויים שלה, 'יברך אותך ה', מִרעה הצדק, ההר הקדוש'. 24 ביהודה ובכל עריה יתיישבו כולם, עובדי אדמה והיוצאים עם העדרים. 25 אשקה לרוויה את הצמא, ואת כל הרעבים אשביע". 26 אחר כך התעוררתי והבנתי שנעם לי מה שראיתי בשנתי.
27 "יבואו ימים", אמר ה', "שארבה במשפחת ישראל ובמשפחת יהודה את בני האדם ואת הבהמות. 28 כמו שמיהרתי לעקור ולשבור, להרוס, להשמיד ולפגוע, כך אמהר לבנות ולנטוע אותם", אמר ה'. 29 "בימים ההם לא יאמרו עוד, 'האבות אכלו פֵּרות לא בשלים והבנים חשים בחמיצוּת'. 30 כל איש ימות בגלל החטא שלו. כל מי שיאכל פרי לא בשל יחוש בחמיצוּת".
31 "יבואו ימים", אמר ה', "שאכרות עם משפחת ישראל ועם משפחת יהודה ברית חדשה, 32 לא כמו הברית שכרתי עם אבותיהם כאשר החזקתי את ידם והוצאתי אותם מארץ מצריים, ברית שהם הפרו ולמרות זאת המשכתי להיות אדונם", אמר ה'. 33 "אלא זאת הברית שאכרות עִם עַם ישראל אחרי הימים ההם", אמר ה'. "אשים את תורתי בתוכם ואכתוב אותה על לבם, ואהיה אלוהיהם והם יהיו עמי. 34 הם לא ילַמדו עוד זה את זה ואיש את חברו ויאמרו, 'הַכירו את ה' ', כי כולם יכירו אותי, מהצעיר עד המבוגר", אמר ה', "כי אסלח להם על הפשעים שלהם ולא אזכור עוד את חטאיהם".
35 כך אמר ה', שנותן את השמש כדי שתאיר ביום וקובע שהירח והכוכבים יאירו בלילה, שמסעיר את הים וגליו סוערים, ה' צבאות שמו: 36 "אם יפסיקו החוקים האלה להתקיים", אמר ה', "גם צאצאי ישראל לעולם לא יהיו עוד עמי".
37 כך אמר ה': "אם אפשר למדוד את השמים מלמעלה ולבדוק את יסודות הארץ למטה, אפשר גם שאדחה מעליי את כל צאצאי ישראל בגלל כל מה שעשו", אמר ה'.
38 "יבואו ימים", אמר ה', "שעיר ה' תיבָּנה לכבוד ה' ממגדל חֲנַנְאֵל עד שער הפינה. 39 משם יֵצא קו ישר עד גבעת גָרֵב ויפנה לגוֹעָה. 40 כל עמק הגופות והאפר וכל השדות עד נחל קִדְרוֹן, עד פינת שער הסוסים ממזרח יהיו מוקדשים לה'. האזור הזה לא יֵעקר ולא יהרס עוד לעולם".