תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק מד

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ, אֶל כָּל־הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף, וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס לֵאמֹר׃ {ס} 2 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלָיִם, וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה; וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב׃ 3 מִפְּנֵי רָעָתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, לָלֶכֶת לְקַטֵּר, לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים; אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם׃ 4 וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר; אַל־נָא תַעֲשׂוּ, אֵת דְּבַר־הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי׃ 5 וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, לָשׁוּב מֵרָעָתָם; לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים׃ 6 וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי, וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם; וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
7 וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל־נַפְשֹׁתֵכֶם, לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ־וְאִשָּׁה עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה; לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית׃ 8 לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם, לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר־אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם; לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם, וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 9 הַשְׁכַחְתֶּם אֶת־רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת־רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו, וְאֵת רָעֹתֵכֶם, וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם; אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם׃ 10 לֹא דֻכְּאוּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וְלֹא יָרְאוּ, וְלֹא־הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר־נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם׃ {ס} 11 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה; וּלְהַכְרִית אֶת־כָּל־יְהוּדָה׃ 12 וְלָקַחְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית יְהוּדָה, אֲשֶׁר־שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ־מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְתַמּוּ כֹל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ; וְהָיוּ לְאָלָה לְשַׁמָּה, וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה׃ 13 וּפָקַדְתִּי, עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל־יְרוּשָׁלָיִם; בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר׃ 14 וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה, הַבָּאִים לָגוּר־שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלָשׁוּב אֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר־הֵמָּה מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם, כִּי לֹא־יָשׁוּבוּ כִּי אִם־פְּלֵטִים׃ {ס}

15 וַיַּעֲנוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ, כָּל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי־מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְכָל־הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל; וְכָל־הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר׃ 16 הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יהוה; אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ׃ 17 כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יָצָא מִפִּינוּ, לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ־לָהּ נְסָכִים, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ, בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם; וַנִּשְׂבַּע־לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים, וְרָעָה לֹא רָאִינוּ׃ 18 וּמִן־אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ־לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל; וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ׃ 19 וְכִי־אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים; הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ, עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה, וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים׃ {פ}

20 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הָעָם; עַל־הַגְּבָרִים וְעַל־הַנָּשִׁים וְעַל־כָּל־הָעָם, הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר לֵאמֹר׃ 21 הֲלוֹא אֶת־הַקִּטֵּר, אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ; אֹתָם זָכַר יהוה, וַתַּעֲלֶה עַל־לִבּוֹ׃ 22 וְלֹא־יוּכַל יהוה עוֹד לָשֵׂאת, מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃ 23 מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַיהוָה, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יהוה, וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו וּבְעֵדְוֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם; עַל־כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
24 וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הָעָם, וְאֶל כָּל־הַנָּשִׁים; שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה, כָּל־יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ {ס} 25 כֹּה־אָמַר יהוה־צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם לֵאמֹר, עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־נְדָרֵינוּ, אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים; הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת־נִדְרֵיכֶם, וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת־נִדְרֵיכֶם׃ {פ} 26 לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה, כָּל־יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר יהוה, אִם־יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל־אִישׁ יְהוּדָה, אֹמֵר חַי־אֲדֹנָי יְהוִה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 27 הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה; וְתַמּוּ כָל־אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ־מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד־כְּלוֹתָם׃ 28 וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן־אֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרֶץ יְהוּדָה מְתֵי מִסְפָּר; וְיָדְעוּ כָּל־שְׁאֵרִית יְהוּדָה, הַבָּאִים לְאֶרֶץ־מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, דְּבַר־מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶם׃ 29 וְזֹאת־לָכֶם הָאוֹת נְאֻם־יהוה, כִּי־פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה; לְמַעַן תֵּדְעוּ, כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה׃ {ס} 30 כֹּה אָמַר יהוה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת־פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ־מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ; כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ׃ {ס}
אנשי יהודה במצריים
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו עבור כל אנשי יהודה שחיו במצריים, במִגְדוֹל, בתַחְפַּנְחֵס, בנוֹף ובאזור פַּתְרוֹס: 2 "כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'ראיתם את האסון שהבאתי על ירושלים ועל כל ערי יהודה. הן הרוסות היום ואין בהן תושב. 3 עשיתי זאת בגלל מעשיהם הרעים של תושביהן שהכעיסו אותי. הם הקריבו קרבנות ועבדו אלוהים אחרים שלא הכירו, ושגם אתם ואבותיכם לא היכרתם. 4 שלחתי אליכם את כל עבדיי הנביאים שוב ושוב כדי לומר לכם: "אל תעשו את המעשה המתועב הזה שאני שונא", 5 אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו. הם לא שבו ממעשיהם הרעים ולא הפסיקו להקריב קרבנות לאלוהים אחרים. 6 לכן נשפך עליהם כעסי הרב ובער בערי יהודה וברחובות ירושלים והם הפכו לחורבן ולשממה, כפי שהם היום' ".
7 כעת, כך אמר ה' אלוהי צבאות, אלוהי ישראל: "למה אתם מביאים על עצמכם אסון גדול שבגללו יושמדו כל איש ואישה, כל ילד קטן ותינוק מיהודה, עד שלא ישאר מכם איש? 8 אתם מכעיסים אותי במעשיכם, אתם מקריבים קרבנות לאלוהים אחרים במצריים, שבה הלכתם לגור. כתוצאה מכך תושמדו ותהיו לקללה ולבושה בין כל עמי הארץ. 9 האם שכחתם את המעשים הרעים של אבותיכם ואת המעשים הרעים של מלכי יהודה, את המעשים הרעים של נשותיהם ואת המעשים הרעים שלכם ושל נשותיכם, את המעשים הרעים שעשו ביהודה וברחובות ירושלים? 10 הם לא נכנעו עד היום ולא יָראו אותי ולא נהגו על פי תורתי ומצוותיי, שנתתי להם ולאבותיהם. 11 לכן כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'אני אכעס ואביא עליכם אסון, אשמיד את כל יהודה. 12 אאסוף את שארית יהודה שבאו למצריים כדי לגור שם וכולם יושמדו במצריים. הם ימותו במלחמה ויושמדו ברעב, מהצעיר עד המבוגר ימותו במלחמה וברעב. הם יהיו לקללה ולבושה ויעוררו השתוממות. 13 אעניש את היושבים במצריים כפי שהענשתי את ירושלים במלחמה, ברעב ובמגֵפה 14 ולא ישאר פליט ושריד משארית אנשי יהודה שבאו לגור במצריים, ואיש לא ישוב ליהודה כפי שהם רוצים לשוב ולהתיישב שם. לא ישובו אלא פליטים מעטים' ".
15 כל האנשים שיודעים שנשותיהם מקריבות קרבנות לאלוהים אחרים, כל הנשים שהיו חלק מקהל גדול וכל בני העם שהיו במצריים ובפתרוס ענו לירמיהו: 16 "לא נקשיב לדברים שאמרת לנו בשם ה' 17 אלא נמשיך לעשות את כל מה שאמרנו שנעשה, להקריב קרבנות למלכת השמים ולהביא לה קרבנות יין, כפי שעשינו אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו בערי יהודה וברחובות ירושלים. אז היינו שְׂבעים ומאושרים ושום אסון לא בא עלינו. 18 אבל מאז שהפסקנו להקריב קרבנות למלכת השמים ולהביא לה קרבנות יין, הכול חסר לנו ואנחנו מתים במלחמה וברעב. 19 האם אנחנו מקריבות קרבנות למלכת השמים ומביאות לה קרבנות יין בלי הסכמת בעלינו? האם בלי ידיעתם עשינו לכבודה עוגות מעוצבות בדמותה והבאנו לה קרבנות יין?".
20 ירמיהו אמר לכל העם, לגברים, לנשים ולכל העם שענו לו כפי שענו: 21 "הלוא את הקרבנות שהקרבתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים – אתם ואבותיכם, מלכיכם, שריכם ובני העם – זכר ה' וחשב עליהם. 22 הוא לא יכול לשאת עוד את מעשיכם הרעים ואת המעשים המתועבים שעשיתם, לכן הפכה ארצכם לחורבן, לשממה ולקללה ולא נשאר בה תושב, כפי שקורה היום. 23 כיוון שהקרבתם קרבנות וחטאתם לה', לא שמעתם בקול ה' ולא נהגתם בהתאם לתורתו, חוקיו ומצוותיו, קרה לכם כל האסון הזה, וזה המצב היום".
24 ירמיהו אמר לכל העם ולכל הנשים: "שִמעו את דבר ה' כל אנשי יהודה שבמצריים. 25 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, 'נשותיכם דיברו ואתם עשיתם. אמרתם: "נקַיֵים את הנדרים שנדרנו להקריב קרבנות למלכת השמים ולהביא לה קרבנות יין". הנשים שלכם קיימו את הנדרים שלכם ועשו את מה שנדרתם'. 26 לכן שִמעו את דבר ה' כל אנשי יהודה שחיים במצריים: "אני נשבע בשמי הגדול", אמר ה', "שלא ישאר בכל מצריים איש מאנשי יהודה שישָבע בשמי ויאמר, 'אני נשבע בה' '. 27 אמהר להרע להם ולא להיטיב אתם, וכל אנשי יהודה שבמצריים יושמדו במלחמה וברעב עד שלא ישאר מהם איש. 28 פליטי מלחמה מעטים ישובו ממצריים ליהודה וכל שארית אנשי יהודה שבאו למצריים לגור שם, יֵדעו דברו של מי יתקיים, דברִי או דברָם" '. 29 ה' אמר, 'זה האות שאתן לכם לכך שבאמת אעניש אתכם במקום הזה, כדי שתדעו שדבריי יתקיימו ושאסון יבוא עליכם: 30 אתן את פרעה חָפְרַע מלך מצריים בידי אויביו ובידי הרוצים להרוג אותו, כפי שנתתי את צדקיהו מלך יהודה בידי נבוכדראצר מלך בבל אויבו שרצה להרוג אותו' ".