תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק טו

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, אִם־יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל־הָעָם הַזֶּה; שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ׃ 2 וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יהוה, אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי׃ 3 וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם־יהוה, אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג, וְאֶת־הַכְּלָבִים לִסְחֹב; וְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית׃ 4 וּנְתַתִּים לִזְוָעָה (לְזַעֲוָה), לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלָיִם׃
5 כִּי מִי־יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם, וּמִי יָנוּד לָךְ; וּמִי יָסוּר, לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ׃
6 אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם־יהוה אָחוֹר תֵּלֵכִי; וָאַט אֶת־יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ, נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם׃
7 וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ; שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת־עַמִּי, מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא־שָׁבוּ׃
8 עָצְמוּ־לִי אַלְמְנֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם; הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם, עִיר וּבֶהָלוֹת׃
9 אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ בָּאָה (בָּא) שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה; וּשְׁאֵרִיתָם, לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם נְאֻם־יהוה׃ {ס}


10 אוֹי־לִי אִמִּי, כִּי יְלִדְתִּנִי, אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל־הָאָרֶץ; לֹא־נָשִׁיתִי וְלֹא־נָשׁוּ־בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַונִי׃ {ס}

11 אָמַר יהוה, אִם־לֹא שָׁרוֹתִךָ (שֵׁרִיתִיךָ) לְטוֹב; אִם־לוֹא הִפְגַּעְתִּי בְךָ, בְּעֵת־רָעָה וּבְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב׃
12 הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת׃
13 חֵילְךָ וְאוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן לֹא בִמְחִיר; וּבְכָל־חַטֹּאותֶיךָ וּבְכָל־גְּבוּלֶיךָ׃
14 וְהַעֲבַרְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ, בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ; כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי עֲלֵיכֶם תּוּקָד׃ {ס}
15 אַתָּה יָדַעְתָּ יהוה, זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי, אַל־לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי; דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה׃
16 נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם, וַיְהִי דְבָרֶיךָ (דְבָרְךָ) לִי, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי; כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת׃ {ס}
17 לֹא־יָשַׁבְתִּי בְסוֹד־מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז; מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי׃ {ס}
18 לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה; מֵאֲנָה הֵרָפֵא, הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ׃ {ס}
19 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה, אִם־תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד, וְאִם־תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה; יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ, וְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם׃ 20 וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה, לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה, וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ; כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם־יהוה׃ 21 וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים; וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים׃ {פ}
ה' משיב לעם
1 ה' אמר לי: "אפילו אם משה ושמואל יעמדו לפניי, לא ארצה בעם הזה! גרש אותם מפניי. 2 ואם יאמרו לך, 'לאן נלך?', אמור להם שכך אמר ה', 'מי שנידון למוות – למוות, מי שנידון למות במלחמה – למות במלחמה, מי שנידון לרעב – לרעב, ומי שנידון ליפול בשבי – לשבי'. 3 אביא עליהם ארבעה סוגי עונשים", אמר ה'. "את המלחמה כדי להרוג, את הכלבים כדי לטרוף, את העופות ואת בעלי החיים כדי לאכול ולהשמיד. 4 אגרום לכך שכל ממלכות הארץ יזדעזעו בגלל מה שמנשה בן יחזקיהו מלך יהודה עשה בירושלים".
5 "מי ירחם עלייך, ירושלים, ומי יניד עליך ראש בצער? מי יתעניין בשלומך?
6 את עזבת אותי", אמר ה', "ופנית לאחור! אעניש ואשמיד אותך. עייפתי מלחזור בי.
7 אפזר אותם מעבר לגבולות הארץ כמו שמפזרים תבואה בקלשון. אמית ואשמיד את בני עמי, שלא שבו מדרכיהם.
8 אלמנותיהם יהיו רבות מחול הים. אביא שודדים באמצע היום על האמהות של הבחורים. אפיל עליהן פתאום כאב ופחד.
9 אומללה האם שתלד שבעה בנים! היא תהיה מיואשת. בעיניה תשקע השמש בשעות היום, היא תימלא בושה וחרפה. את אלה שישָארו אהרוג במלחמה בידי אויביהם", אמר ה'.
מצוקת הנביא
10 אוי לי, אמי, על שהולדת אותי, איש שמתווכח עם כולם ובא בטענות נגד כל תושבי הארץ. איש אינו חייב לי דבר ואני איני חייב דבר לאיש ובכל זאת כולם מקללים אותי!
11 ה' אמר: "האם לא שמרתי עליך לטובתך? האם לא הגנתי עליך כשבא אסון, כשבאה צרה מהאויב?
12 האם אפשר לשבור ברזל – ברזל שבא מהצפון – או אָרָד?
13 את רכושך ואת אוצרותיך אתן שלל, בלי תמורה, בגלל כל חטאיך ברחבי ארצך.
14 אמסור אותך לאויביך בארץ שאינך מכיר כי אש בוערת בי, נגדך היא בוערת".
15 אתה יודע, ה'. זכור אותי לטובה ונקום ברודפיי. אל תתעכב! פעל למעני. זכור שבגללך אני מטרה לעלבונות.
16 מצאתי את דבריך ואכלתי אותם, דברך מילא אותי ששון ואת לבי שמחה, כי אני שייך לך, ה' אלוהי צבאות.
17 לא ישבתי בחברת צוחקים ולא צחקתי אתם. בגלל התפקיד שהטלת עליי ישבתי לבדי כי מילאת את לבי כעס.
18 למה נמשך כאבי לנצח והמחלה שלי כל כך קשה שהיא מסרבת להירפא? אל תהיה לי כמו נחל אכזב, כמו זרם מים שפסק!
19 ה' ענה לי: "אם תשוב, אקבל אותך ותוכל לשרת אותי, ואם תוציא את הטוב מהרע, תדבר בשמי. הם ישובו אליך ואתה לא תשוב אליהם. 20 אגרום לך לעמוד מול העם הזה כמו חומת אָרָד חזקה. הם ילחמו בך ולא יגברו עליך כי אני אתך להושיע ולהציל אותך", אמר ה'. 21 "אציל אותך מידי אנשים רעים ואשחרר אותך מידי אנשים אכזריים".