תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יג

1 כֹּה־אָמַר יהוה אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, וְשַׂמְתּוֹ עַל־מָתְנֶיךָ; וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ׃ 2 וָאֶקְנֶה אֶת־הָאֵזוֹר כִּדְבַר יהוה; וָאָשִׂם עַל־מָתְנָי׃ {ס} 3 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר׃ 4 קַח אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל־מָתְנֶיךָ; וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע׃ 5 וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אוֹתִי׃ 6 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים; וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי, קוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְקַח מִשָּׁם אֶת־הָאֵזוֹר, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ־שָׁם׃ 7 וָאֵלֵךְ פְּרָתָה, וָאֶחְפֹּר, וָאֶקַּח אֶת־הָאֵזוֹר, מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּיו שָׁמָּה; וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל׃ {פ} 8 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 9 כֹּה אָמַר יהוה; כָּכָה אַשְׁחִית אֶת־גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלָיִם הָרָב׃ 10 הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, וַיֵּלְכוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם; וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה, אֲשֶׁר לֹא־יִצְלַח לַכֹּל׃ 11 כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל־מָתְנֵי־אִישׁ, כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה נְאֻם־יהוה, לִהְיוֹת לִי לְעָם, וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת; וְלֹא שָׁמֵעוּ׃
12 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, {ס} כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן; וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ, הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע, כִּי כָל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן׃ 13 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יהוה, הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת־הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַנְּבִיאִים, וְאֵת כָּל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם שִׁכָּרוֹן׃ 14 וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל־אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם־יהוה; לֹא־אֶחְמוֹל וְלֹא־אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם׃ {ס}

15 שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל־תִּגְבָּהוּ; כִּי יהוה דִּבֵּר׃
16 תְּנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף; וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת, יָשִׁית (וְשִׁית) לַעֲרָפֶל׃
17 וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה; וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יהוה׃ {ס}

18 אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ; כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם׃ 19 עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ; הָגְלָת יְהוּדָה כֻּלָּהּ הָגְלָת שְׁלוֹמִים׃ {ס}
20 שְׂאִי (שְׂאוּ) עֵינֵיכֶם וּרְאִי (וּרְאוּ), הַבָּאִים מִצָּפוֹן; אַיֵּה, הָעֵדֶר נִתַּן־לָךְ, צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ׃ 21 מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ, וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ; הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ, כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה׃ 22 וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ, מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה; בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ׃
23 הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ, וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו; גַּם־אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב, לִמֻּדֵי הָרֵעַ׃ 24 וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ־עוֹבֵר; לְרוּחַ מִדְבָּר׃
25 זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת־מִדַּיִךְ מֵאִתִּי נְאֻם־יהוה; אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי, וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר׃ 26 וְגַם־אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ; וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ׃ 27 נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ, עַל־גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה, רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ; אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלָיִם, לֹא תִטְהֲרִי, אַחֲרֵי מָתַי עֹד׃ {פ}
חגורת הפשתן
1 כך אמר לי ה': "לך וקנה חגורת פשתן וקשור אותה למותניך. אל תרטיב אותה במים". 2 קניתי את החגורה כפי שאמר לי ה', וקשרתי אותה למותניי. 3 ה' דיבר אליי שנית ואמר: 4 "קח את החגורה שקנית וקשרת למותניך, ולך לפְרָת. טמון אותה שם בחריץ שבסלע". 5 הלכתי וטמנתי אותה בפְרת כפי שציווה עליי ה'. 6 אחרי ימים רבים אמר לי ה': "לך לפרת וקח משם את החגורה שציוויתי עליך לטמון שם". 7 הלכתי לפרת, חפרתי ולקחתי את החגורה מהמקום שבו טמנתי אותה. ראיתי שהחגורה נהרסה ושלא ניתן לעשות בה שימוש כלשהו. 8 ה' אמר לי: 9 "כך אמר ה', 'ככה אהרוס את גאוות יהודה ואת גאוותה הגדולה של ירושלים. 10 בני העם הרע הזה, המסרבים לשמוע את דבריי, הפועלים על פי לבם הקשה והרע, ההולכים אחרי אלוהים אחרים ועובדים ומשתחווים להם, יהיו כמו החגורה הזאת שלא ניתן לעשות בה שימוש. 11 כפי שחגורה צמודה למותני אדם, כך הצמדתי אליי את כל משפחת ישראל ואת כל משפחת יהודה', אמר ה', 'כדי שיהיו לי לעם, יכבדו, יהללו ויפארו אותי. אבל הם לא שמעו'.
12 "אמור להם את הדברים האלה, 'כך אמר ה' אלוהי ישראל: "בכל כלי ממלאים יין" '. הם יאמרו לך, 'האם איננו יודעים שבכל כלי ממלאים יין?!'. 13 אמור להם שכך אמר ה', 'אמלא את כל תושבי הארץ הזאת שיכרון, את המלכים משושלת דוד ואת הכוהנים והנביאים ואת כל תושבי ירושלים. 14 אנפץ אותם זה בזה, אבות בבנים. לא ארחם ולא אסלח ולא אוותר אלא אשמיד אותם' ", אמר ה'. סכנת השבי
15 שִמעו והקשיבו, אל תתגאו, כי ה' דיבר.
16 תנו לה' אלוהיכם כבוד לפני שיחשיך ולפני שיִתָקלו רגליכם בהרים החשוכים. אחרת תקוו לאור וה' יהפוך אותו לאפלה, ישנֶה אותו לערפל.
17 אם לא תקשיבו לנבואתי אבכה בסתר בגלל גאוותכם, אזיל דמעות ועיניי יזלגו דמעות כי העדר של ה' יפול בשבי.
18 "אמור למלך ולאם המלך, 'שבו על הקרקע כי הכתר המפואר שלכם ילָקח מעל ראשיכם. 19 ערי הנגב יהיו סגורות ולא יהיה מי שיפתח אותן. יהודה כולה תוּגלה, תוגלה בשלמות.
20 " 'הביטי וראי את הבאים מצפון. איפה העדר שניתן לך, הצאן שהתפארת בו? 21 מה תאמרי כשיפקיד ה' את ידידייך, את אלה שלימדת, לשלוט עלייך? הרי יתקפו אותך יסורים כמו של אישה יולדת. 22 ואם תאמרי בלבך: "למה כל זה קרה לי?", בגלל חטאייך הורמו שולי בגדך, רגלייך נחשפו באלימות.
23 " 'האם כושי יכול לשנות את צבע עורו או נמר את הכתמים שלו? כך תוכלו גם אתם, הרגילים לרע, לעשות טוב. 24 אפזר אתכם כמו שקש מתפזר ברוח מדבר.
25 " 'זה גורלך, מה שמגיע לך ממני', אמר ה', 'כי שכחת אותי ובטחת בשקר. 26 בתגובה הרמתי על פנייך את שולי בגדך והאברים שלך נחשפו. 27 ראיתי את מעשייך המתועבים, הניאופים שלך, קריאות התאווה שלך ומעשי הזנות הטמאים שלך על הגבעות בשדה. אוי לך, ירושלים! עד מתי לא תיטהרי?!' ".