תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק ז

1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃ 2 עֲמֹד, בְּשַׁעַר בֵּית יהוה, וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה, כָּל־יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיהוָה׃ {ס} 3 כֹּה־אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם; וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 4 אַל־תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל־דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר; הֵיכַל יהוה הֵיכַל יהוה, הֵיכַל יהוה הֵמָּה׃ 5 כִּי אִם־הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶם; אִם־עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ׃ 6 גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם׃ 7 וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם; לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם׃ 8 הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל־דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר; לְבִלְתִּי הוֹעִיל׃ 9 הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם׃ 10 וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ; לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה׃ 11 הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם; גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם־יהוה׃ {ס}
12 כִּי לְכוּ־נָא, אֶל־מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ, אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה; וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ, מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 13 וְעַתָּה, יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם־יהוה; וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם׃ 14 וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו, אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם, אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם; כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ׃ 15 וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי; כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל־זֶרַע אֶפְרָיִם׃ {ס}
16 וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה, וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּי; כִּי־אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ׃ 17 הַאֵינְךָ רֹאֶה, מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה; וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם׃ 18 הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק; לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִסֵנִי׃ 19 הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם־יהוה; הֲלוֹא אֹתָם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם׃ {ס}

20 לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, וְעַל־עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל־פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה׃ {ס}
21 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר׃ 22 כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח׃ 23 כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם׃ 24 וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים׃ 25 לְמִן־הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ׃ 26 וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם, הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם׃
27 וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה׃ 28 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא־שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר; אָבְדָה הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם׃ {ס}
29 גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי, וּשְׂאִי עַל־שְׁפָיִם קִינָה; כִּי מָאַס יהוה, וַיִּטֹּשׁ אֶת־דּוֹר עֶבְרָתוֹ׃ 30 כִּי־עָשׂוּ בְנֵי־יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום־יהוה; שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ׃ 31 וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ; אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי׃ {ס}

32 לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן־הִנֹּם, כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה; וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם׃ 33 וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין מַחֲרִיד׃ 34 וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה, וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ׃
קריאה לעם
1 זה הדבר שנמסר לירמיהו מה': 2 "עמוֹד בשער בית ה' והכרז את הדבר הזה, 'שִמעו את דבר ה' כל אנשי יהודה הנכנסים בשערים האלה כדי להשתחוות לה'. 3 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "תַקנו את דרכיכם ומעשיכם, ואתן לכם לשכון במקום הזה. 4 אל תבטחו בדברי השקר, 'היכל ה', היכל ה', זהו היכל ה'!'. 5 אם תתקנו את דרכיכם ואת מעשיכם, תשפטו בצדק בין אנשים, 6 לא תנצלו תושבים זרים, יתומים ואלמנות, לא תהרגו חפים מפשע במקום הזה ולא תלכו אחרי אלוהים אחרים שמביאים עליכם אסונות, 7 אתן לכם לשכון עד סוף הימים במקום הזה, בארץ שנתתי לאבותיכם מימי קדם. 8 אתם בוטחים בדברי שקר שאינם מועילים. 9 איך אתם מעזים לגנוב, לרצוח, לנאוף, להישבע שבועות שקר, להקריב קרבנות לבעל וללכת אחרי אלוהים אחרים שלא הכרתם, 10 ואז לבוא, לעמוד לפניי, בבית הזה שנקרא על שמי, ולומר, 'ניצלנו כדי לעשות את כל המעשים המתועבים האלה?'. 11 האם הבית הזה, שנקרא על שמי, הפך בעיניכם למערת פושעים?! הרי אני רואה זאת" ' ", אמר ה'.
12 "לכו אל המשכן שלי בשילֹה, שם שכנתי בעבר, וראו מה עשיתי לו בגלל רשעות עמי ישראל. 13 כעת, כיוון שעשיתם את כל המעשים האלה", אמר ה', "כיוון שדיברתי אליכם מהבוקר שוב ושוב ולא שמעתם, קראתי לכם ולא עניתם, 14 אעשה לבית שנקרא על שמי, שבו אתם בוטחים, ולמקום שנתתי לכם ולאבותיכם, כפי שעשיתי לשילה. 15 אגרש אתכם מפניי כפי שגירשתי את כל בני עמכם, את כל צאצאי אפרים".
16 "ואתה, אל תתפלל בעד העם הזה ואל תתחנן ותזעק למענם ואל תפנה אליי בעדם כי אינני מקשיב לך. 17 האם אינך רואה מה הם עושים בערי יהודה וברחובות ירושלים? 18 הבנים אוספים עצים והאבות מבעירים את האש, הנשים לשות בצק כדי לעשות עוגות למלכת השמים. הם מקריבים קרבנות יין לאלוהים אחרים ומכעיסים אותי! 19 האם אותי הם מכעיסים?", אמר ה', "הרי הם עושים זאת לעצמם ומביאים על עצמם בושה".
20 כך אמר אדוני ה': "כעסי וזעמי ישָפכו על המקום הזה, על בני האדם, על הבהמות, על העצים ועל היבול. זעמי יבער ולא יכבה".
21 כך אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: "הוסיפו את קרבנות העולה שלכם לזבחים ואִכלו את הבשר 22 כי לא דיברתי אל אבותיכם ולא ציוויתי עליהם בעניין קרבנות עולה וזבחים כשהוצאתי אותם מארץ מצריים. 23 זה הדבר שציוויתי עליהם, 'שִמעו בקולי ואהיה אלוהיכם ואתם תהיו עַמי. נהגו בהתאם למה שציוויתי עליכם כדי שיִטב לכם'. 24 אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו אלא פעלו על פי מחשבותיהם ולבם הקשה והרע, הם פנו לאחור במקום לפנות קדימה. 25 מהיום שיצאו אבותיכם מארץ מצריים ועד היום שלחתי אליכם את כל עבדיי הנביאים כל בוקר, שוב ושוב, 26 אבל לא שמעתם בקולי ולא הקשבתם אלא התעקשתם ועשיתם יותר מעשים רעים משעשו אבותיכם.
27 "אתה תאמר להם את כל הדברים האלה אבל הם לא ישמעו לך, תקרא להם אבל הם לא יענו לך. 28 אמור להם, 'זה העם שלא שמע בקול ה' אלוהיו ולא למד לקח, אין אמת בפיו' ".
29 "גלחי את שֵער ראשך והשליכי אותו, ושירי שיר אבל על הגבעות החשופות. ה' דחה ועזב את הדור שהכעיס אותו. 30 בני יהודה עשו את הרע בעיניי", אמר ה'. "הם שמו את האלילים המתועבים שלהם בבית שנקרא על שמי וטימאו אותו. 31 הם בנו מקומות פולחן בתוֹפֶת* [*ז' 31 תופת – המקום שהקריבו בו ילדים] שבגֵיא בן הִינוֹם כדי לשרוף את בניהם ובנותיהם באש, מעשה שלא ציוויתי ולא עלה על דעתי!".
32 "לכן יבואו ימים", אמר ה', "שלא ידברו עוד על התופת ועל גיא בן הינום, אלא על עמק ההרוגים, ושם יקָברו המתים מחוסר מקום. 33 גופות העם הזה יהיו מאכל לעופות ולבעלי החיים ואיש לא יגרש אותם. 34 אשים סוף לקולות הששון והשמחה ולקולות החתן והכלה בערי יהודה וברחובות ירושלים, כי הארץ תיחרב".