תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק לו

1 וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי־גִלְעָד בֶּן־מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה, מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים, רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 2 וַיֹּאמְרוּ, אֶת־אֲדֹנִי צִוָּה יהוה, לָתֵת אֶת־הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהוָה, לָתֵת, אֶת־נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו׃ 3 וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ, וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה, אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם; וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ׃ 4 וְאִם־יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן, עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה, אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם; וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ, יִגָּרַע נַחֲלָתָן׃
5 וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל־פִּי יהוה לֵאמֹר; כֵּן מַטֵּה בְנֵי־יוֹסֵף דֹּבְרִים׃ 6 זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים; אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים׃ 7 וְלֹא־תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּטֶּה אֶל־מַטֶּה; כִּי אִישׁ, בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו, יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 8 וְכָל־בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה, מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאֶחָד, מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה; לְמַעַן, יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו׃ 9 וְלֹא־תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר; כִּי־אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 10 כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה; כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד׃
11 וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד; לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים׃ 12 מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי־מְנַשֶּׁה בֶן־יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים; וַתְּהִי נַחֲלָתָן, עַל־מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן׃
13 אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
בת יורשת
1 ראשי המשפחות של בני גלעד בן מכיר בן מנשה, שהיו צאצאי יוסף, ניגשו אל משה ואל ראשי השבטים – ראשי המשפחות של בני ישראל – 2 ואמרו: "ה' ציווה עליך לחלק לבני ישראל נחלות בארץ לפי הגורל. ה' גם ציווה עליך, אדוני, לתת את נחלת צְלָפְחָד אחינו לבנותיו. 3 אבל אם הן ינשאו למישהו מבני השבטים האחרים בישראל, תילקח הנחלה שלהן מהנחלה של אבותינו ותתווסף לנחלה של השבט שיצטרפו אליו. כך ילקחו מאתנו חלק מהנחלות שנפלו בגורלנו. 4 כאשר תגיע שנת היובל של בני ישראל תתווסף הנחלה שלהן לשבט שיצטרפו אליו ותילקח מהנחלה של אבות השבט שלנו".
5 משה אמר לבני ישראל במצוות ה': "אנשי שבט בני יוסף צודקים. 6 כך ציווה ה' על בנות צלפחד: 'הן יכולות להינשא למי שהן רוצות, אבל רק משבט אביהן. 7 נחלה לא תעבור משבט לשבט בישראל. כל אחד מבני ישראל ישאר בנחלה שירש השבט שלו מאבותיו. 8 כל בת משבטי ישראל שיורשת נחלה צריכה להינשא לאחד מבני המשפחות בשבט אביה, כדי שכל אחד מבני ישראל יִרש רק את הנחלות שקיבלו אבותיו. 9 נחלה לא תעבור משבט לשבט. כל אחד מבני ישראל ישאר בנחלה שירש השבט שלו מאבותיו' ".
11-10 בנות צלפחד – מַחְלָה, תִרְצָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ונוֹעָה – עשו מה שציווה ה' על משה. הן נישאו לבני הדודים שלהן 12 ממשפחות בני מנשה בן יוסף. כך נשארה הנחלה שלהן בשבט של משפחת אביהן.
13 אלה המצוות והחוקים שציווה ה' על בני ישראל באמצעות משה, בערבות מואב, על יד הירדן מול יריחו.