תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק כא

1 וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׃ 2 וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר; אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, וְהַחֲרַמְתִּי אֶת־עָרֵיהֶם׃ 3 וַיִּשְׁמַע יהוה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם חָרְמָה׃ {פ}
4 וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם־סוּף, לִסְבֹב אֶת־אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ־הָעָם בַּדָּרֶךְ׃ 5 וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר; כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל׃
6 וַיְשַׁלַּח יהוה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־הָעָם; וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃ 7 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי־דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל־יהוה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת־הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם׃
8 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס; וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי׃
9 וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל־הַנֵּס; וְהָיָה, אִם־נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת־אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל־נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי׃

10 וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת׃ 11 וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת; וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מוֹאָב, מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ׃ 12 מִשָּׁם נָסָעוּ; וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד׃ 13 מִשָּׁם נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ, מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי; כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי׃ 14 עַל־כֵּן יֵאָמַר, בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יהוה; אֶת־וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת־הַנְּחָלִים אַרְנוֹן׃ 15 וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב׃
16 וּמִשָּׁם בְּאֵרָה; הִוא הַבְּאֵר, אֲשֶׁר אָמַר יהוה לְמֹשֶׁה, אֱסֹף אֶת־הָעָם, וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃ {ס} 17 אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת;
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ 18 בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם;
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃ 19 וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃ 20 וּמִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה; וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃ {פ}
21 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל־סִיחֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי לֵאמֹר׃ 22 אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר; בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר־נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ׃
23 וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה; וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃ 24 וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי עַז, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃ 25 וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה; וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עָרֵי הָאֱמֹרִי, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶיהָ׃ 26 כִּי חֶשְׁבּוֹן, עִיר, סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא; וְהוּא נִלְחַם, בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת־כָּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃
27 עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃ 28 כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן; אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן׃ 29 אוֹי־לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם־כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן׃ 30 וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד־דִּיבוֹן; וַנַּשִּׁים עַד־נֹפַח, אֲשֶׁר עַד־מֵידְבָא׃





31 וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי׃ 32 וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת־יַעְזֵר, וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ; ויירש (וַיּוֹרֶשׁ) אֶת־הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־שָׁם׃ 33 וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי׃
34 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה אַל־תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ וְאֶת־אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן׃
35 וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ, עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד; וַיִּירְשׁוּ אֶת־אַרְצוֹ׃
נחש הנחושת
1 מלך עֲרָד הכנעני שגר בנגב, שמע שעם ישראל בא דרך האֲתָרים. הוא נלחם בהם ולקח מהם שבויים. 2 בני ישראל נדרו לה' נדר ואמרו: "אם באמת תיתן בידינו את העם הזה, נהרוס את עריהם". 3 ה' נענה לבקשת ישראל ונתן את הכנענים בידיהם. בני ישראל החרימו [השמידו, הרסו] אותם ואת עריהם, לכן נקרא המקום חָרְמָה.
4 בני ישראל יצאו מהור ההר לכיוון ים סוף כדי לעקוף את ארץ אדום, ובדרך אבדה סבלנותם. 5 הם דיברו נגד אלוהים ומשה: "למה העליתם אותנו ממצריים – למות במדבר? אין לנו מזון ואין לנו מים והאוכל העלוב הזה נמאס עלינו!".
6 ה' שילח בעם נחשים ארסיים והם הכישו את העם. רבים מישראל מתו. 7 בני העם באו אל משה ואמרו: "חטאנו כי דיברנו נגד ה' ונגדך. התפלל אל ה' כדי שירחיק מאתנו את הנחשים". משה התפלל בעד העם.
8 ה' אמר למשה: "עשֵׂה דמות של נחש ארסי ושים אותו על מוט גבוה. כל מי שהכיש אותו נחש ויביט אל נחש הנחושת, יֵרפא".
9 משה עשה נחש מנחושת ושם אותו על מוט גבוה. מי שהכיש אותו נחש והביט אל נחש הנחושת, נרפא.
המסע ממזרח לירדן
10 בני ישראל יצאו לדרך וחנו באוֹבוֹת. 11 מאובות יצאו וחנו בעִיֵי הָעֲבָרִים, במדבר שממזרח למואב. 12 משם יצאו וחנו בנחל זֶרֶד. 13 משם יצאו וחנו מצפון לארנון, הנחל שיוצא מארץ האמורים, כי הארנון הוא הגבול בין מואב לבין ארץ האמורים. 14 לכן נאמר בספר מלחמות ה': "ליד וָהֵב שליד סוּפה וליד הארנון, 15 ליד שפך הנחלים המתפשטים עד עָר ועוברים ליד גבול מואב".
16 משם עברו לבאר – הבאר שלידה אמר ה' למשה: "אסוֹף את העם ואתן להם מים". 17 אז שר ישראל את השיר הזה:
"העלי מים, באר! שירו לה – 18 לבאר שחפרו שָׂרִים ונכבדים, שראשי העם חפרו במטה שלהם".
מהמדבר עברו למַתָנָה, 19 ממתנה לנַחֲלִיאֵל ומנחליאל לבָמוֹת. 20 מבָּמות המשיכו לעמק ארץ מואב, ליד הפסגה שמשקיפה למדבר.
21 בני ישראל שלחו שליחים אל סיחון מלך האמורים והודיעו: 22 "אנחנו מבקשים לעבור בארצך. לא נפנה לשדות או לכרמים ולא נשתה ממי הבארות. נלך בדרך הראשית עד שנצא מגבולות ארצך".
23 אבל סיחון לא הרשה לישראל לעבור בארצו. הוא אסף את כל עמו ויצא לתקוף את ישראל במדבר. כשהגיע ליַהַץ, נלחם בישראל. 24 בני ישראל ניצחו אותו במלחמה וכבשו את ארצו מנחל ארנון עד נחל יַבּוֹק ועד עמון, אך את ארץ עמון התקשו לכבוש. 25 הם כבשו את כל ערי האמורים, את חשבון ואת כל הישובים שמסביבה, והתיישבו בהן 26 (חשבון הייתה עירו של סיחון מלך האמורים, שנלחם במלך מואב הקודם וכבש את כל ארצו עד נחל ארנון).
27 לכן אומרים המשוררים: "בואו נבנה שוב את חשבון, נייסד מחדש את עיר סיחון! 28 כי אש יצאה מחשבון, להבה מעיר סיחון, ושרפה את עָר שבמואב, את תושבי בָּמות ארנון. 29 אוי לך מואב! אבוּד אתה, עמו של כְּמוֹשׁ, האל שהפך את בניו לפליטים ואת בנותיו לשבויות של סיחון מלך האמורים. 30 השלכנו עליהם אבנים, וחשבון אבדה עד דִיבוֹן, שממה הבאנו עד נוֹפַח שליד מֵידְבָא".
31 עם ישראל התיישב בארץ האמורים. 32 משה שלח אנשים לרגל ביַעְזֵר. העם כבש את הישובים שסביבה והשמיד את האמורים שחיו שם. 33 אחר כך פנה העם ועלה לכיוון הבשן. עוג מלך הבשן יצא עם כל צבאו להילחם בהם באֶדְרֶעִי.
34 ה' אמר למשה: "אל תפחד ממנו כי אתן בידך אותו ואת כל עמו וארצו. עשה לו מה שעשית לסיחון מלך האמורים שגר בחשבון".
35 בני ישראל כבשו את ארצו של עוג מלך הבשן והרגו אותו, את בניו ואת כל עמו. הם לא השאירו מהם שריד.