תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק כה

1 וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב׃ 2 וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן׃ 3 וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר־אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל׃ 4 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף־יהוה מִיִּשְׂרָאֵל׃
5 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל; הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר׃
6 וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 7 וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר, בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׃ 8 וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת־שְׁנֵיהֶם, אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת־הָאִשָּׁה אֶל־קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 9 וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה; אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף׃ {פ}
10 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 11 פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי בְּתוֹכָם; וְלֹא־כִלִּיתִי אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׃ 12 לָכֵן אֱמֹר; הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם׃ 13 וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם; תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
14 וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית, זִמְרִי בֶּן־סָלוּא; נְשִׂיא בֵית־אָב לַשִּׁמְעֹנִי׃ 15 וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת־צוּר; רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית־אָב בְּמִדְיָן הוּא׃ {פ}
16 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 17 צָרוֹר אֶת־הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם אוֹתָם׃ 18 כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר־נִכְּלוּ לָכֶם עַל־דְּבַר־פְּעוֹר; וְעַל־דְּבַר כָּזְבִּי בַת־נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר׃ 19 וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה׃ {פ}
העם עובד אלילים ונענש
1 כאשר חנה ישראל בשִׁיטִים החלו בני העם לעשות מעשי זנות עם בנות מואב. 2 הן הזמינו את העם להשתתף בהקרבת קרבנות לאלילים שלהן, והעם אכל מבשר הקרבנות והשתחווה לאלילים. 3 בני ישראל עבדו את האליל בַּעַל פְּעוֹר. ה' כעס עליהם 4 ואמר למשה: "קח את כל ראשי העם ותלה אותם לפני ה' לעיני כולם כדי שה' יחזור בו מכעסו על ישראל".
5 משה אמר למנהיגי ישראל: "על כל אחד מכם להרוג מבין אנשיו את אלה שעובדים את בעל פעור".
6 לפתע ניגש אחד מבני ישראל ולעיני משה וכל בני ישראל שעמדו ובכו ליד פתח אוהל מועד, הביא אישה מדיינית אל משפחתו. 7 פִּינְחָס בן אלעזר בן אהרון הכוהן ראה זאת ויצא מתוך העם ובידו חנית. 8 הוא ניגש אל הישראלי שהיה באוהל ודקר אותו ואת האישה – את הישראלי, ואת האישה בבטנה. מיד נעצרה המחלה הקשה והמידבקת שתקפה את בני ישראל 9 וגרמה למותם של עשרים וארבעה אלף איש.
10 ה' אמר למשה: 11 "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן גרם לי לחזור בי מכעסי על בני ישראל. הוא חש את קנאתי והעניש אותם. בזכותו לא השמדתי את העם בקנאתי. 13-12 לכן אמוֹר לו שאני כורת אתו ועם הצאצאים שלו ברית שלום שלפיה ישרתו אותי ככוהנים לעולם, כיוון שהיה נאמן לאלוהיו וכיפר על בני ישראל".
14 שמו של הישראלי שהומת עם המדיינית היה זִמְרִי בן סָלוּא, ראש אחת המשפחות משבט שמעון. 15 שמה של המדיינית שהומתה היה כָּזְבִּי בת צוּר, אחד מראשי השבטים במדיין.
16 ה' אמר למשה: 17 "הילחם במדיינים והרוג אותם 18 כי הם אויביכם המתכננים נגדכם מעשים רעים. הם תיכננו נגדכם את מה שקרה עם האליל פעור ואת מה שקרה עם בת עמם, כָּזבי בת ראש שבט במדיין, שהומתה כשפרצה המחלה הקשה והמידבקת בגלל מה שקרה עם פעור".