תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק יט

1 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 2 זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה לֵאמֹר; דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, אֲשֶׁר אֵין־בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא־עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃ 3 וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו׃ 4 וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ; וְהִזָּה אֶל־נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל־מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים׃ 5 וְשָׂרַף אֶת־הַפָּרָה לְעֵינָיו; אֶת־עֹרָהּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ וְאֶת־דָּמָהּ, עַל־פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף׃ 6 וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ אֶל־תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה׃ 7 וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְאַחַר יָבוֹא אֶל־הַמַּחֲנֶה; וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד־הָעָרֶב׃ 8 וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם; וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 9 וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר, אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר; וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ 10 וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת־אֵפֶר הַפָּרָה אֶת־בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם׃

11 הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל־נֶפֶשׁ אָדָם; וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים׃ 12 הוּא יִתְחַטָּא־בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר; וְאִם־לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר׃ 13 כָּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת־מִשְׁכַּן יהוה טִמֵּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל; כִּי מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה, עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ׃

14 זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל; כָּל־הַבָּא אֶל־הָאֹהֶל וְכָל־אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃ 15 וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ, אֲשֶׁר אֵין־צָמִיד פָּתִיל עָלָיו; טָמֵא הוּא׃ 16 וְכֹל אֲשֶׁר־יִגַּע עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בַּחֲלַל־חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אוֹ־בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר; יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים׃ 17 וְלָקְחוּ לַטָּמֵא, מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת; וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל־כֶּלִי׃ 18 וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל־הָאֹהֶל וְעַל־כָּל־הַכֵּלִים, וְעַל־הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ־שָׁם; וְעַל־הַנֹּגֵעַ, בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר׃ 19 וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל־הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב׃ 20 וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל; כִּי אֶת־מִקְדַּשׁ יהוה טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא׃ 21 וְהָיְתָה לָּהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמַזֵּה מֵי־הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה, יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 22 וְכֹל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא; וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ {פ}
פרה אדומה
1 ה' אמר למשה ולאהרון: 2 "זו ההוראה בקשר לחוק שציווה ה': אמוֹר לבני ישראל להביא אליך פרה אדומה שאין בה פגם, פרה שלא השתמשו בה לעבודה. 3 תנו אותה לאלעזר הכוהן. הוא יוציא את הפרה אל מחוץ למחנה כדי שישחטו אותה בנוכחותו. 4 אלעזר הכוהן יקח מדם הפרה באצבעו ויתיז מדמה מול חזית אוהל מועד שבע פעמים. 5 שִׂרפו את הפרה לעיני אלעזר – את העור, את הבשר, את הדם ואת הצואה שלה. 6 הכוהן יקח ענף עץ ארז, אזוב [אזוב – צמח ריחני] וחוט אדום ויזרוק אותם לתוך האש שהפרה האדומה בוערת בה. 7 אחר כך יכבס הכוהן את בגדיו וירחץ את גופו. רק אז יהיה רשאי לחזור למחנה. הוא יהיה טמא עד הערב. 8 גם האיש ששורף את הפרה יהיה חייב לכבס את בגדיו ולרחוץ את גופו, ויהיה טמא עד הערב. 9 איש טהור יאסוף את אפר הפרה ויניח אותו במקום טהור מחוץ למחנה, שם ישמר עבור בני ישראל כדי לעשות ממנו מים המטהרים מחטא. 10 האיש שיאסוף את אפר הפרה יהיה חייב לכבס את בגדיו. הוא יהיה טמא עד הערב. זהו חוק שחל לעולם על בני ישראל ועל התושבים הזרים שחיים ביניהם.
11 "מי שנוגע בגופת מת, טמא למשך שבעה ימים. 12 ביום השלישי וביום השביעי יטהר את עצמו במים המטהרים ואז יהיה טהור. אם לא יטהר את עצמו ביום השלישי וביום השביעי, לא יהיה טהור. 13 כל מי שנוגע בגופת אדם שמת ואינו מטהר את עצמו, מטמא את משכן ה'. הוא יִכָּרת מישראל. כיוון שלא התיזו עליו מהמים המסירים טומאה, הוא עדיין טמא, והטומאה תישאר בו.
14 "אלה ההוראות: אם ימות אדם באוהל, כל מי שנכנס לאוהל וכל מה שהיה באוהל יהיה טמא למשך שבעה ימים. 15 כל כלי פתוח שאינו סגור במכסה הקשור בחוט יהיה טמא. 16 כל מי שיגע בשדה הפתוח בגופת הרוג מלחמה, בגופת מת, בעצם אדם או בקבר, יהיה טמא במשך שבעה ימים. 17 קחו עבור הטמא אפר מהקרבן על חטא, שימו בתוך כלי ושִפכו על האפר מי מעיין. 18 איש טהור יקח אזוב, יטבול אותו במים ויתיז על האוהל, על כל הציוד והאנשים שהיו בו ועל כל מי שנגע בעצם, בהרוג מלחמה, במת או בקבר. 19 ביום השלישי וביום השביעי יתיז האיש הטהור על האיש הטמא. ביום השביעי יטהר אותו, ואז האיש שהיה טמא יכבס את בגדיו, יתרחץ ובערב יהיה טהור. 20 אדם שנטמא ולא יטהר את עצמו, יִכָּרת מתוך העם, כי טימא בכך את מקדש ה'. כיוון שלא הותזו עליו המים המטהרים, הוא טמא. 21 אלה חוקים קבועים לעולם. מי שיתיז מהמים המטהרים יכבס את בגדיו, ומי שנגע במים האלה יהיה טמא עד הערב. 22 כל מה שאדם טמא נוגע בו יהיה טמא ומי שנוגע בדבר טמא כלשהו יהיה טמא עד הערב".