תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק יב

1 וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח; כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח׃ 2 וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יהוה, הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע יהוה׃ 3 וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו (עָנָיו) מְאֹד; מִכֹּל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃ {ס} 4 וַיֹּאמֶר יהוה פִּתְאֹם, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד;
וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם׃
5 וַיֵּרֶד יהוה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם׃
6 וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי;
אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם, יהוה, בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ׃ 7 לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה; בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׃ 8 פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יהוה יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה׃ 9 וַיִּחַר אַף יהוה בָּם וַיֵּלַךְ׃
10 וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל־מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת׃
11 וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל־מֹשֶׁה; בִּי אֲדֹנִי, אַל־נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ׃ 12 אַל־נָא תְהִי כַּמֵּת; אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ׃
13 וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל־יהוה לֵאמֹר; אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׃ {פ}
14 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר תֵּאָסֵף׃
15 וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד־הֵאָסֵף מִרְיָם׃ 16 וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן׃ {פ}
חטא מרים ואהרון
1 מרים ואהרון דיברו נגד משה בגלל האישה הכושית שנשא. 3-2 הם גם אמרו: "האם רק עם משה דיבר ה'? הלוא הוא דיבר גם אתנו!" (אך משה היה מאוד צנוע, יותר מכל אדם בעולם). ה' שמע את מה שאמרו 4 ופתאום אמר למשה, לאהרון ולמרים: "צאו שלושתכם אל אוהל מועד!".
השלושה יצאו.
5 ה' הופיע בעמוד ענן, עמד בפתח אוהל מועד וקרא: "אהרון! מרים!". השניים יצאו.
6 הוא אמר להם: "שמעו את דבריי:
אם יש ביניכם נביא ה', אתגלה אליו בחזון, בחלום אדבר אתו. 7 אך לא כך עם עבדי משה, הנאמן ביותר מכל עבדיי. 8 אתו אני מדבר פנים אל פנים – לא בחזונות ולא בחידות – והוא רואה את דמות ה'. איך העזתם לדבר רעות על עבדי משה?!". 9 ה' כעס עליהם מאוד והלך לו.
10 כאשר התרומם הענן מעל אוהל מועד הייתה מרים מצורעת – עורה היה לבן כמו שלג. אהרון פנה אליה וראה שהיא מצורעת.
11 "בבקשה, אדוני", אמר אהרון למשה, "אל תחשיב לנו את החטא הזה שחטאנו כלפיך בטפשותנו. 12 אני מבקש שמרים לא תהיה כמו תינוק שנולד מת ובשרו רקוב למחצה כשהוא יוצא מרחם אמו".
13 משה זעק לה': "אֵל, בבקשה, רפא אותה בבקשה!".
14 ה' אמר למשה: "אם אביה היה יורק עליה, האם לא הייתה מסתתרת מרוב בושה שבעה ימים? הרחק אותה מהמחנה למשך שבעה ימים, רק אחר כך תורשה לחזור".
15 מרים הורחקה מהמחנה לשבעה ימים והעם לא המשיך בדרכו עד שחזרה. 16 אחר כך המשיך העם בדרכו מחצרות וחנה במדבר פָּארָן.