תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק כ

1 וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם׃ 2 וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן׃ 3 וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יהוה׃ 4 וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל יהוה, אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה; לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃ 5 וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה; לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת׃
6 וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד־יהוה אֲלֵיהֶם׃ {פ} 7 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 8 קַח אֶת־הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָם׃ 9 וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יהוה; כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ׃ 10 וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ־נָא הַמֹּרִים, הֲמִן־הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם׃
11 וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׃ {ס}
12 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי, לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם׃
13 הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר־רָבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יהוה; וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׃ {ס}

14 וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם; כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ׃ 15 וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ׃ 16 וַנִּצְעַק אֶל־יהוה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ׃ 17 נַעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר־נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ׃
18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי; פֶּן־בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ׃
19 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם־מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין־דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה׃
20 וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה׃ 21 וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו׃ {פ}
22 וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה הֹר הָהָר׃ 23 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר; עַל־גְּבוּל אֶרֶץ־אֱדוֹם לֵאמֹר׃ 24 יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל־עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; עַל אֲשֶׁר־מְרִיתֶם אֶת־פִּי לְמֵי מְרִיבָה׃ 25 קַח אֶת־אַהֲרֹן, וְאֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר׃ 26 וְהַפְשֵׁט אֶת־אַהֲרֹן אֶת־בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם׃
27 וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה; וַיַּעֲלוּ אֶל־הֹר הָהָר, לְעֵינֵי כָּל־הָעֵדָה׃ 28 וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת־אַהֲרֹן אֶת־בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן־הָהָר׃ 29 וַיִּרְאוּ כָּל־הָעֵדָה, כִּי גָוַע אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
מי מריבה
1 כל בני ישראל הגיעו בחודש ניסן לקָדֵשׁ שבמדבר צִין וחנו שם. מרים מתה ונקברה בקדש. 2 לעם לא היו מים. בני ישראל התכנסו ויצאו נגד משה ואהרון 3 ורבו עם משה. "מוטב היה לנו למות בנוכחות ה' כאשר מתו קרובינו", אמרו. 4 "למה הבאת את עם ה' אל המדבר הזה? כדי שאנחנו והבהמות שלנו נמות? 5 למה העליתם אותנו ממצריים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה שאי אפשר לגדל בו תאנים, גפנים או רימונים ושאין בו מים לשתות?".
6 משה ואהרון התרחקו מהעם. הם הלכו אל פתח אוהל מועד, שם השתחוו ארצה וכבוד ה' נראה אליהם. 7 ה' אמר למשה: 8 "קח את המַטה ואסוֹף את העם. דברו אתה ואהרון אחיך אל הסלע לעיני העם והסלע יתן מהמים שבו. הוצא להם מים מהסלע והַשקה את העם ואת הבהמות שלהם". 9 משה לקח את המטה שהיה שמור לפני ה', כפי שציווה עליו. 10 הוא ואהרון כינסו את העם מול הסלע ומשה אמר להם: "שמעו, מרדנים! האם מהסלע הזה נוציא לכם מים?!".
11 משה הרים את ידו, היכה פעמיים בסלע במטה שבידו ומים רבים יצאו ממנו. כל בני העם וכל הבהמות שלהם שתו.
12 ה' אמר למשה ולאהרון: "כיוון שלא האמנתם בי ולא כיבדתם אותי לעיני בני ישראל, לא ארשה לכם להביא את העם הזה אל הארץ שנתתי להם".
13 אלה היו מֵי מְרִיבָה, וכך נקרא המקום שבני ישראל רבו בו עם ה' ושה' זכה בו לכבוד ביניהם.
מות אהרון
14 משה שלח שליחים מקָדֵשׁ אל מלך אֱדום. "כך אמר אחיך ישראל: 'אתה יודע אילו קשיים עברו עלינו. 15 אבותינו ירדו למצריים והתגוררנו שם שנים רבות, אבל המצרים הרעו לנו ולאבותינו. 16 זעקנו אל ה', והוא שמע את קולנו ושלח שליח שהוציא אותנו ממצריים. עכשיו אנחנו בקדש, העיר שבגבול ארצך. 17 הרשה לנו, בבקשה, לעבור בארצך. לא נעבור בשדות ובכרמים ולא נשתה ממי הבארות. נלך בדרך הראשית ולא נפנה ימינה או שמאלה עד שנצא מארצך".
18 מלך אדום השיב לו: "אסור לכם לעבור בארצי. אם תעשו זאת, אצא להילחם בכם!".
19 בני ישראל אמרו לו: "נלך בדרך הראשית. אם אנחנו או העדרים שלנו נשתה מהמים ששייכים לך, נשלם תמורתם. לא נגרום לכם שום נזק. נלך ברגל".
20 "אסור לכם לעבור!", השיב מלך אדום ויצא נגד משה עם צבא גדול וחזק. 21 כיוון שאדום סירב לתת לישראל לעבור בארצו, פנה ישראל לדרך אחרת.
22 בני ישראל יצאו מקָדש וכל העם הגיע להוֹר הָהָר. 23 ה' אמר למשה ולאהרון בהור ההר שבגבול ארץ אדום: 24 "אהרון ימות. הוא לא יכנס לארץ שנתתי לבני ישראל, כיוון שלא שמעתם בקולי במי מריבה. 25 קְרא לאהרון ולאלעזר בנו והעלה אותם אל הור ההר. 26 הפשט את אהרון והלבש בבגדיו את אלעזר בנו. אהרון ימות שם".
27 משה עשה את מה שציווה ה'. הם עלו אל הור ההר לעיני כל העם. 28 משה הפשיט את אהרון והלביש בבגדיו את אלעזר בנו. אהרון מת שם, על ראש ההר. משה ואלעזר ירדו מההר. 29 כשראו בני ישראל שאהרון מת, הם התאבלו עליו במשך שלושים יום.