תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק יח

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־אַהֲרֹן, אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבֵית־אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת־עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת־עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם׃ 2 וְגַם אֶת־אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת׃ 3 וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת כָּל־הָאֹהֶל; אַךְ אֶל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא־יָמֻתוּ גַם־הֵם גַּם־אַתֶּם׃ 4 וְנִלְווּ עָלֶיךָ, וְשָׁמְרוּ, אֶת־מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר לֹא־יִקְרַב אֲלֵיכֶם׃ 5 וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 6 וַאֲנִי, הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת־אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיהוָה, לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד׃ 7 וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל־דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם; עֲבֹדַת מַתָּנָה, אֶתֵּן אֶת־כְּהֻנַּתְכֶם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׃ {ס}



8 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי; לְכָל־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק־עוֹלָם׃ 9 זֶה־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן־הָאֵשׁ; כָּל־קָרְבָּנָם לְכָל־מִנְחָתָם וּלְכָל־חַטָּאתָם, וּלְכָל־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ׃ 10 בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ; כָּל־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה־לָּךְ׃ 11 וְזֶה־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְךָ נְתַתִּים, וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם; כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ׃ 12 כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן; רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים׃ 13 בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר־יָבִיאוּ לַיהוָה לְךָ יִהְיֶה; כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ׃ 14 כָּל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה׃ 15 כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהוָה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה־לָּךְ; אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר־הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה׃ 16 וּפְדוּיָו מִבֶּן־חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא׃ 17 אַךְ בְּכוֹר־שׁוֹר אוֹ־בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ־בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם; אֶת־דָּמָם תִּזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־חֶלְבָּם תַּקְטִיר, אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 18 וּבְשָׂרָם יִהְיֶה־לָּךְ; כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה׃ 19 כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, נָתַתִּי לְךָ, וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם; בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יהוה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃




20 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם; אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס}

21 וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל־מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה; חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־הֵם עֹבְדִים, אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד׃ 22 וְלֹא־יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד; לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת׃ 23 וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם; חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה׃ 24 כִּי אֶת־מַעְשַׂר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה; עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה׃ {פ}
25 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 26 וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי־תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמַּעֲשֵׂר, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם; וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יהוה, מַעֲשֵׂר מִן־הַמַּעֲשֵׂר׃ 27 וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם; כַּדָּגָן מִן־הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה מִן־הַיָּקֶב׃ 28 כֵּן תָּרִימוּ גַם־אַתֶּם תְּרוּמַת יהוה, מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת־תְּרוּמַת יהוה, לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃ 29 מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם, תָּרִימוּ אֵת כָּל־תְּרוּמַת יהוה; מִכָּל־חֶלְבּוֹ, אֶת־מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ׃ 30 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם; בַּהֲרִימְכֶם אֶת־חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם, כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב׃ 31 וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל־מָקוֹם, אַתֶּם וּבֵיתְכֶם; כִּי־שָׂכָר הוּא לָכֶם, חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃ 32 וְלֹא־תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, בַּהֲרִימְכֶם אֶת־חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ; וְאֶת־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ׃ {פ}
זכויות בני אהרון
1 ה' אמר לאהרון: "אתה, בניך וכל אנשי משפחתך תהיו אחראים לכל חטא שקשור לַציוד שמוקדש לעבודת ה'. האחריות לכל חטא הנוגע לעבודת הכוהנים מוטלת עליך ועל בניך. 2 הבֵא אתך את קרובי משפחתך, בני שבט לוי, שבט אביך, כדי שיצטרפו אליך ויעזרו לך ולבניך באוהל מועד. 3 הלויים ימלאו את תפקידם בעבודת האוהל בהתאם לפקודתך, אך אסור יהיה להם לגעת בכלים המוקדשים לעבודת ה' ולמזבח. אם יעשו זאת, הם ימותו וגם אַתם. 4 הם יצטרפו אליך וימלאו את תפקידם בעבודת אוהל מועד – בכל עבודות האוהל. למי שאינו משבט לוי אסור להתקרב אליכם. 5 מלאו את תפקידכם בכל העבודות הקשורות לציוד שמוקדש לעבודת ה' ולמזבח. כך לא יתעורר שוב כעס על בני ישראל. 6 אני בחרתי בקרובי משפחתכם הלויים מתוך בני ישראל. הם, המוקדשים לה', ניתנו לכם כמתנה כדי לעבוד בעבודות אוהל מועד. 7 אבל רק אתה ובניך צריכים למלא את תפקידכם ככוהנים בכל הנוגע למזבח ובכל מה שנעשה מעבר לפרוכת [המסך שמפריד בין היכל הקודש לבין קודש הקודשים]. עִבדו, כי עבודת הכוהנים ניתנה לכם במתנה. כל מי שאינו ממשפחתיכם ויתקרב למשכן – יומת".
8 עוד אמר ה' לאהרון: "אני הטלתי עליכם לשמור על התרומות המוקדשות לי. את כל מה שבני ישראל מקדישים לי נתתי לך ולבניך. זהו חלקכם לעולם. 9 זה החלק שלך מהקרבנות המוקדשים לה' באופן מיוחד – מה שלא נשרף באש מכל קרבנות בני ישראל, מכל המנחות שלהם ומכל הקרבנות שלהם על חטא ועל אשמה שיקריבו לי – חלק זה מוקדש לה' באופן מיוחד והוא ניתן לך ולבניך. 10 אִכלו אותו במקום המוקדש לה' באופן מיוחד. כל זָכר מהכוהנים יהיה רשאי לאכול ממנו – התייחסו אליו כאל דבר המוקדש לה'. 11 גם זה יהיה חלקך: כל תרומה שתינתן לה' כמתנה מכל קרבנות התנופה של בני ישראל תהיה שלך, של בניך ושל בנותיך – זה חלקכם לעולם. כל מי שטהור מבני ביתך יהיה רשאי לאכול ממנו. 12 כל השמן המשובח וכל היין והדגן המשובחים – את כל התוצרת הראשונה שיתנו לה' – אתן לך. 13 הביכורים שיביאו בני ישראל לה' מכל יבול ארצם יהיו שלך. כל מי שטהור מבני ביתך יהיה רשאי לאכול מהם. 14 כל דבר שיְיוּחד לי בישראל יהיה שלך. 15 כל הנולד ראשון מכל חי שיוקרב לה', מהאדם או מהבהמות, יהיה שלך. אבל את בכור האדם תפדה [תפדה – תשחרר תמורת כסף], וגם את בכור הבהמה הטמאה. 16 ערך הפדיון של ילד בן חודש הוא חמישה שקלי כסף [חמישה שקלי כסף – כחמישים וחמישה גרם] לפי שקל הקודש, שהוא עשרים גירה. 17 אבל בכור של שור, בכור של כבש או בכור של עז אסור לפדות – הם מוקדשים לה'. התז את דמם על המזבח ושרוֹף את השומן שלהם כקרבן הנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה'. 18 הבשר שלהם יהיה שלך כמו שחזה התנופה והשוק הימנית הם שלך. 19 את כל התרומות המוקדשות לה' שיתנו בני ישראל, אתן לך, לבניך ולבנותיך שבביתך – זהו חלקכם לעולם. זוהי ברית שעומדת לעולם בין ה' לבינך ולבין צאצאיך".
20 ה' אמר לאהרון: "לא תקבל נחלה בארצם ולא יהיה לך חלק בתוכם. אני החלק והנחלה שלך בתוך ישראל.
זכויות בני לוי
21 "לבני לוי אני נותן את כל המעשר של ישראל כנחלה, בתמורה לעבודה שהם מבצעים באוהל מועד. 22 אסור לבני ישראל להתקרב עוד לאוהל מועד. אם יתקרבו, יענשו וימותו. 23 רק הלויים יבצעו את עבודות אוהל מועד. אחרים שיעשו זאת, יענשו. זהו חוק קבוע לעולם לכל הדורות. הלויים לא יקבלו נחלה בין בני ישראל, 24 כי את המעשר שיתנו בני ישראל כתרומה אתן ללויים במקום נחלה. לכן אמרתי להם: 'לא תקבלו נחלה בין בני ישראל' ".
25 ה' אמר למשה 26 להגיד ללויים: "כאשר תקבלו מבני ישראל את המעשר שנתתי לכם מהם בִּמקום נחלה, תנו ממנו תרומה לה', מעשר מן המעשר. 27 התרומה תיחשב לכם כמו דגן שנאסף מהגורן וכמו יין שנלקח מהיקב. 28 כך תיתנו גם אתם תרומה לה' מכל המעשרות שתקבלו מבני ישראל. תנו אותה לאהרון הכוהן. 29 מכל המתנות שתקבלו, תנו כתרומה לה' את החלק המשובח ביותר והמוקדש לה'. 30 אחרי שתיתנו את החלק המשובח ביותר, תיחשב התרומה הזו ללויים כמו תבואה מהגורן ויין מהיקב. 31 מותר יהיה לכם ולבני משפחותיכם לאכול מהמעשר בכל מקום. זהו השכר שלכם תמורת עבודתכם באוהל מועד. 32 לא תיענשו ולא תמותו אם תיתנו את החלק הטוב ביותר כי כך לא תחללו את מה שבני ישראל מקדישים לה' ".