תנ"ך מבואר

ספר במדבר פרק ט

1 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה בְמִדְבַּר־סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר׃ 2 וְיַעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׃ 3 בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר־יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ; כְּכָל־חֻקֹּתָיו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ׃
4 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח׃ 5 וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי; כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
6 וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא־יָכְלוּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא׃ 7 וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת־קָרְבַּן יהוה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
8 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה; עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה־יְצַוֶּה יהוה לָכֶם׃ {פ}
9 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 10 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; אִישׁ אִישׁ כִּי־יִהְיֶה־טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה׃ 11 בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ; עַל־מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃ 12 לֹא־יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ־בוֹ; כְּכָל־חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ׃ 13 וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא־הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ; כִּי קָרְבַּן יהוה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ, חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא׃ 14 וְכִי־יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה, כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה; חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ {פ}



15 וּבְיוֹם הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת־הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל הָעֵדֻת; וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל־הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה־אֵשׁ עַד־בֹּקֶר׃ 16 כֵּן יִהְיֶה תָמִיד, הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ; וּמַרְאֵה־אֵשׁ לָיְלָה׃ 17 וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל, וְאַחֲרֵי־כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן־שָׁם הֶעָנָן, שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 18 עַל־פִּי יהוה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל־פִּי יהוה יַחֲנוּ; כָּל־יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל־הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ׃ 19 וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל־הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים; וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־מִשְׁמֶרֶת יהוה וְלֹא יִסָּעוּ׃ 20 וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל־הַמִּשְׁכָּן; עַל־פִּי יהוה יַחֲנוּ, וְעַל־פִּי יהוה יִסָּעוּ׃ 21 וְיֵשׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ; אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ׃ 22 אוֹ־יֹמַיִם אוֹ־חֹדֶשׁ אוֹ־יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל־הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ׃ 23 עַל־פִּי יהוה יַחֲנוּ, וְעַל־פִּי יהוה יִסָּעוּ; אֶת־מִשְׁמֶרֶת יהוה שָׁמָרוּ, עַל־פִּי יהוה בְּיַד־מֹשֶׁה׃ {פ}
פסח שני
1 בשנה השנייה לצאת העם ממצריים, בחודש ניסן, אמר ה' למשה במדבר סינַי: 2 "בני ישראל יקריבו את קרבן הפסח בזמנו הקבוע. 3 בארבעה עשר לחודש זה, לקראת הערב, הַקריבו אותו בַּזמן הקבוע ולפי כל החוקים".
4 משה אמר לבני ישראל להקריב את קרבן הפסח. 5 בני ישראל הקריבו את קרבן הפסח בארבעה עשר בניסן, לקראת הערב, במדבר סיני. הם עשו הכול כפי שציווה ה' על משה.
6 היו אנשים שנטמאו כשבאו במגע עם גופת מת ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח ביום ההוא. הם ניגשו ביום ההוא אל משה ואל אהרון 7 ואמרו למשה: "אנחנו טמאים מגופת מת. למה אסור לנו להקריב את קרבן ה' עם בני ישראל בזמן הקבוע?".
8 משה אמר להם: "חכו עד שאשמע מה מצווה ה' בקשר אליכם".
9 ה' אמר למשה 10 להגיד לבני ישראל: "כל אדם בדורכם ובדורות הבאים שיטָמא כשיבוא במגע עם גופת מת או שימָצא בדרך ארוכה, יהיה רשאי להקריב את קרבן הפסח לה' 11 בארבעה עשר באייר, לקראת הערב. יש לאכול אותו עם מצות ועם ירק מר. 12 אסור להשאיר ממנו עד הבוקר ואסור לשבור בו שום עצם. יש להקריב אותו בהתאם לכל חוקי קרבן הפסח. 13 אבל אדם טהור או אדם שאינו נמצא בדרך ושבכל זאת לא יקריב את קרבן הפסח – יכָּרת [כרת – עונש מוות או חרם. לא ברור אם העונש בא מידי אלוהים או אדם] מעמו כי לא הקריב לה' את הקרבן בזמן הקבוע. האדם ההוא יענש על חטאו. 14 תושב זר שגר אצלכם יקריב את קרבן הפסח לה' בהתאם לחוקי הפסח. אותם חוקים מחייבים את כולכם – את התושבים הזרים ואת בני ישראל".
בעקבות הענן
15 ביום שהוקם המשכן, כיסה הענן את המשכן המשמש אוהל ללוחות הברית. מהערב עד הבוקר נראה הענן מעל המשכן כמו אש. 16 כך היה תמיד: הענן כיסה אותו ביום, ובלילה נראה הענן כמו אש. 17 כאשר התרומם הענן מעל האוהל, יָצאו בני ישראל לדרך. במקום שעצר הענן, שם חנו בני ישראל. 18 לפי פקודת ה' יצאו בני ישראל לדרך, ולפי פקודת ה' חנו. כל זמן שהיה הענן על המשכן, הם חנו. 19 כאשר נשאר הענן על המשכן ימים רבים, מילאו בני ישראל את פקודת ה' ולא יצאו לדרך. 20 לפעמים היה הענן על המשכן ימים אחדים בלבד. לפי פקודת ה' חנו, ולפי פקודת ה' יצאו לדרך. 21 לפעמים היה הענן על המשכן רק מהערב עד הבוקר וכאשר התרומם בבוקר, יצאו בני ישראל לדרך. אם נשאר הענן ביום ובלילה, הם חנו, וכשהתרומם הענן, יצאו לדרך. 22 לפעמים נשאר יומיים, חודש או שנה. כאשר שכן הענן על המשכן זמן רב, חנו בני ישראל ולא יצאו לדרך. כשהתרומם יצאו. 23 לפי פקודת ה' חנו ולפי פקודת ה' יצאו לדרך. הם מילאו את פקודת ה' כפי שמסר אותה באמצעות משה.