תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק ט

1 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו; וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 2 וַיֹּאמֶר אֶל־אַהֲרֹן, קַח־לְךָ עֵגֶל בֶּן־בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם; וְהַקְרֵב לִפְנֵי יהוה׃ 3 וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר; קְחוּ שְׂעִיר־עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה׃ 4 וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יהוה, וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן; כִּי הַיּוֹם, יהוה נִרְאָה אֲלֵיכֶם׃

5 וַיִּקְחוּ, אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, אֶל־פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד; וַיִּקְרְבוּ כָּל־הָעֵדָה, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יהוה׃
6 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יהוה תַּעֲשׂוּ; וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יהוה׃ 7 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, קְרַב אֶל־הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת־חַטָּאתְךָ וְאֶת־עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם; וַעֲשֵׂה אֶת־קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה׃
8 וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל־הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּשְׁחַט אֶת־עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר־לוֹ׃ 9 וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת־הַדָּם אֵלָיו, וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם, וַיִּתֵּן עַל־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת־הַדָּם יָצַק, אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃ 10 וְאֶת־הַחֵלֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַיֹּתֶרֶת מִן־הַכָּבֵד מִן־הַחַטָּאת, הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה׃ 11 וְאֶת־הַבָּשָׂר וְאֶת־הָעוֹר; שָׂרַף בָּאֵשׁ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׃ 12 וַיִּשְׁחַט אֶת־הָעֹלָה; וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת־הַדָּם, וַיִּזְרְקֵהוּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ 13 וְאֶת־הָעֹלָה, הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ וְאֶת־הָרֹאשׁ; וַיַּקְטֵר עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃ 14 וַיִּרְחַץ אֶת־הַקֶּרֶב וְאֶת־הַכְּרָעָיִם; וַיַּקְטֵר עַל־הָעֹלָה הַמִּזְבֵּחָה׃

15 וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם; וַיִּקַּח אֶת־שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם, וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ כָּרִאשׁוֹן׃ 16 וַיַּקְרֵב אֶת־הָעֹלָה; וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט׃ 17 וַיַּקְרֵב אֶת־הַמִּנְחָה, וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה, וַיַּקְטֵר עַל־הַמִּזְבֵּחַ; מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר׃ 18 וַיִּשְׁחַט אֶת־הַשּׁוֹר וְאֶת־הָאַיִל, זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם; וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת־הַדָּם אֵלָיו, וַיִּזְרְקֵהוּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ 19 וְאֶת־הַחֲלָבִים מִן־הַשּׁוֹר; וּמִן־הָאַיִל, הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה וְהַכְּלָיֹת, וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד׃ 20 וַיָּשִׂימוּ אֶת־הַחֲלָבִים עַל־הֶחָזוֹת; וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה׃ 21 וְאֵת הֶחָזוֹת, וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה; כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה׃ 22 וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־ידו (יָדָיו) אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם; וַיֵּרֶד, מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃ 23 וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרֲכוּ אֶת־הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד־יהוה אֶל־כָּל־הָעָם׃ 24 וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה, וַתֹּאכַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ, אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל־הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם׃
ביום השמיני להקדשה
1 ביום השמיני קרא משה לאהרון, לבני אהרון ולזקני ישראל. 2 הוא אמר לאהרון: "קח פר צעיר שאין בו פגם לקרבן על חטא ואיִל שאין בו פגם לעולה, והקרב אותם לפני ה'. 3 אמוֹר לבני ישראל, 'קחו תיש לקרבן על חטא, ועגל וכבש בני שנה שאין בהם פגם לקרבן עולה. 4 לזבח שלום קחו שור ואיל והקריבו אותם לפני ה'. קחו גם מנחה מעורבבת בשמן. את כל זאת עשו כי היום ה' יֵראה אליכם' ".
5 אהרון ובניו וזקני ישראל הביאו אל מול אוהל מועד את מה שציווה משה, וכל בני ישראל התקרבו ועמדו לפני ה'.
6 משה אמר: "כך ציווה ה' שתעשו כדי שכבוד ה' יֵראה אליכם". 7 משה פנה אל אהרון ואמר: "גש אל המזבח, הקרב את הקרבן שלך על חטא ואת העולה שלך, וכַפר בעדך ובעד העם. הקרב את קרבן העם וכפר בעדם כפי שציווה ה' ".
8 אהרון ניגש אל המזבח ושחט את העגל שהיה הקרבן שלו על חטא. 9 בניו הגישו לו את הדם, והוא טבל את אצבעו בדם ומרח אותו על קרנות המזבח. את יתר הדם יצק לרגלי המזבח. 10 את השומן, את הכליות ואת קרום הכבד של הקרבן על חטא שרף אהרון על המזבח, כפי שציווה ה' על משה. 11 את הבשר ואת העור שרף מחוץ למחנה. 12 אחר כך שחט את קרבן העולה. בניו הגישו לו את הדם, והוא התיז אותו על כל צדי המזבח. 13 את העולה הגישו לו בניו נתח אחרי נתח, גם את הראש, והוא שרף אותה על המזבח. 14 לאחר שרחץ אהרון את האברים הפנימיים ואת השוקיים, שרף אותם על העולה שעל המזבח.
15 אהרון הקריב גם את קרבן העם. הוא לקח את התיש – הקרבן על חטא העם – שחט והקריב אותו כפי שעשה עם הקרבן הקודם. 16 הוא הקריב את העולה בהתאם להוראות. 17 אהרון לקח את המנחה, מילא את כף ידו בחלק ממנה ושרף אותה על המזבח נוסף על עולת הבוקר. 18 אחר כך שחט אהרון את השור ואת האיל שהיו זבח השלום של העם. בני אהרון הגישו לו את הדם והוא התיז אותו על כל צדי המזבח. 19 את השומנים של השור והאיל – הזנב השמן, השומן שמכסה את האברים הפנימיים, הכליות וקרום הכבד – 20 שמו על חלקי החזה, ואהרון שרף את השומנים על המזבח. 21 את חלקי החזה ואת השוק הימנית הניף אהרון כקרבן תנופה לפני ה', כפי שציווה משה. 22 אהרון הרים את ידיו אל העם, בירך אותם ואז ירד מהמזבח. כך סיים להקריב את הקרבן על חטא, את העולה ואת זבח השלום. 23 משה ואהרון נכנסו לאוהל מועד. לאחר שיצאו ובירכו את העם נראה כבוד ה' אל כל העם. 24 לפתע יצאה אש מלפני ה' ושרפה את העולות ואת השומנים שעל המזבח. כשראו זאת בני ישראל הם קראו קריאות שמחה והשתחוו ארצה.