תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק כא

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׃ 2 כִּי אִם־לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו; לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו׃ 3 וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ; לָהּ יִטַּמָּא׃ 4 לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו; לְהֵחַלּוֹ׃ 5 לֹא־יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם, לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת׃ 6 קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם; כִּי אֶת־אִשֵּׁי יהוה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ׃ 7 אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ; כִּי־קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו׃ 8 וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי־אֶת־לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב; קָדֹשׁ יִהְיֶה־לָּךְ, כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יהוה מְקַדִּשְׁכֶם׃ 9 וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת; אֶת־אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃ {ס}

10 וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ, לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים; אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע, וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם׃ 11 וְעַל כָּל־נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא; לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׃ 12 וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא, וְלֹא יְחַלֵּל, אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו; כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יהוה׃ 13 וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃ 14 אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה, אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח; כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃ 15 וְלֹא־יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו; כִּי אֲנִי יהוה מְקַדְּשׁוֹ׃ {פ}

16 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 17 דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר; אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם, לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו׃ 18 כִּי כָל־אִישׁ אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב; אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ, אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ׃ 19 אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר־יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל; אוֹ שֶׁבֶר יָד׃ 20 אוֹ־גִבֵּן אוֹ־דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ; אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ׃ 21 כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת־אִשֵּׁי יהוה; מוּם בּוֹ, אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו, לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב׃ 22 לֶחֶם אֱלֹהָיו, מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים; וּמִן־הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל׃ 23 אַךְ אֶל־הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא, וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי־מוּם בּוֹ; וְלֹא יְחַלֵּל אֶת־מִקְדָּשַׁי, כִּי אֲנִי יהוה מְקַדְּשָׁם׃


24 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו; וְאֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
קדושת הכוהנים
1 ה' אמר למשה להגיד לכוהנים בני אהרון: "אסור לכוהן לטמא את עצמו בגופת מת מבני משפחתו 2 אלא אם המת הוא בן משפחה קרוב ביותר – אמו, אביו, בנו, בתו או אחיו. 3 גם בגופת אחותו הבתולה, בת אביו ואמו, שעדיין אינה נשואה, מותר לו להיטמא. 4 אסור לכוהן לטמא את עצמו בגופה מבני משפחת אשתו. 5 אסור לכוהנים לגלח את שְׂער ראשם או את קצוות זקנם ואסור להם לשרוט את גופם לאות אבל. 6 עליהם להיות מוקדשים לאלוהיהם ואסור להם לחלל את כבודו. כיוון שהם מקריבים את הקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה', את מזון אלוהיהם, עליהם להיות טהורים. 7 אסור להם לקחת לאישה זונה או אישה שכבודה חולל. גם גרושה אסור להם לקחת לאישה כיוון שהכוהן מוקדש לאלוהיו 8 כי הוא מקריב את מזון אלוהיך. התייחס אליו כאל אדם המוקדש לה' כי אני, ה' המקדיש אתכם לעצמי, קדוש. 9 בת כוהן שמחללת את כבודה במעשה זנות מחללת את כבוד אביה, יש לשרוף אותה.
10 "לכוהן הגדול, הכוהן שעל ראשו הוצק שמן ההקדשה ושנתמנה ללבוש את בגדי הכהונה, אסור לפרוע את שער ראשו או לקרוע את בגדיו לאות אבל. 11 אסור לו להתקרב אל גופת מת, אפילו בגופת אביו או אמו אסור לו להיטמא. 12 אסור לו לצאת מהמקדש כדי שלא יחלל את מקדש אלוהיו, כי הוא הוקדש לאלוהיו ונמשח בשמן ההקדשה. אני ה'. 13 על הכוהן הגדול לשאת בתולה. 14 אסור לו לשאת אלמנה, גרושה, אישה שכבודה חולל או זונה. מותר לו לשאת רק אישה בתולה מבנות עמו 15 כדי שלא יחלל את צאצאיו, כי אני ה' המקדיש אותו לעצמי".
16 ה' אמר למשה 17 להגיד לאהרון: "אם לאחד מצאצאיך בכל דורותיהם יהיה פגם גופני, אסור יהיה לו לגשת להקריב את מזון אלוהיו. 18 לכל מי שיש פגם גופני אסור לגשת: לעיוור, לנכה ברגליו, לחָרוּם ולשָׂרוּעַ. 19 גם למי שרגלו או ידו שבורה, 20 לגיבן או לאיש דַק [חָרוּם, שָׂרוּעַ, דַק – לא ברור באילו מומים מדובר], למי שיש פגם בעין, מחלות עור או פגם באשכים. 21 לכל צאצא של אהרון הכוהן שיש בגופו פגם, אסור לגשת להקריב את הקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה'. יש בגופו פגם לכן אסור לו לגשת להקריב מזון לאלוהיו. 22 הוא רשאי לאכול מהקרבנות – גם מהקרבנות המוקדשים לה' וגם מאלה שמוקדשים לה' באופן מיוחד – 23 אבל אל הפרוכת אסור לו להתקרב ואל המזבח אסור לו לגשת כי יש בגופו פגם, כדי שלא יחלל את מקדשי ואת הציוד שלו, כי אני ה' המקדיש אותם לעצמי". 24 משה אמר לאהרון, לבני אהרון ולכל בני ישראל את כל הדברים האלה.