תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק טו

1 וַיְדַבֵּר יהוה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ 2 דַּבְּרוּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם; אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹ טָמֵא הוּא׃ 3 וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ; רָר בְּשָׂרוֹ אֶת־זוֹבוֹ, אוֹ־הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, טֻמְאָתוֹ הִוא׃ 4 כָּל־הַמִּשְׁכָּב, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא; וְכָל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא׃ 5 וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ; יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 6 וְהַיֹּשֵׁב עַל־הַכְּלִי, אֲשֶׁר־יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב; יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 7 וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב; יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 8 וְכִי־יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר; וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 9 וְכָל־הַמֶּרְכָּב, אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא׃ 10 וְכָל־הַנֹּגֵעַ, בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו, יִטְמָא עַד־הָעָרֶב; וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 11 וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע־בּוֹ הַזָּב, וְיָדָיו לֹא־שָׁטַף בַּמָּיִם; וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 12 וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר; וְכָל־כְּלִי־עֵץ, יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם׃

13 וְכִי־יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ, וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו; וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר׃ 14 וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יִקַּח־לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה; וּבָא לִפְנֵי יהוה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וּנְתָנָם אֶל־הַכֹּהֵן׃ 15 וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן, אֶחָד חַטָּאת, וְהָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יהוה מִזּוֹבוֹ׃ {ס}
16 וְאִישׁ כִּי־תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע; וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 17 וְכָל־בֶּגֶד וְכָל־עוֹר, אֲשֶׁר־יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת־זָרַע; וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ {פ} 18 וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת־זָרַע; וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד־הָעָרֶב׃

19 וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ; שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 20 וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא׃ 21 וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ; יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 22 וְכָל־הַנֹּגֵעַ, בְּכָל־כְּלִי אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו; יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 23 וְאִם עַל־הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ; יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃ 24 וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ, וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו, וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים; וְכָל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא׃ {פ}

25 וְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ, אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ; כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא׃ 26 כָּל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל־יְמֵי זוֹבָהּ, כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה־לָּהּ; וְכָל־הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו, טָמֵא יִהְיֶה, כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ׃ 27 וְכָל־הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא; וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב׃ 28 וְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ; וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר׃ 29 וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, תִּקַּח־לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה; וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ 30 וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת, וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יהוה, מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ׃

31 וְהִזַּרְתֶּם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת־מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם׃
32 זֹאת תּוֹרַת הַזָּב; וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זֶרַע לְטָמְאָה־בָהּ׃ 33 וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת־זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם־טְמֵאָה׃ {פ}
טומאת הגבר
1 ה' אמר למשה ולאהרון: 2 "אִמרו לבני ישראל שכל גבר שיש לו הפרשות מאיבר המין הוא טמא. 3 אדם טמא כאשר הפרשתו נוזלית או יבשה. 4 כל דבר שאדם עם הפרשות ישכב או ישב עליו, יהיה טמא. 5 מי שיגע במקום ששכב עליו אדם עם הפרשות חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 6 מי שיֵשב על דבר שיָשב עליו אדם עם הפרשות חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 7 מי שיגע בגופו של אדם עם הפרשות חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 8 אם אדם עם הפרשות יִרק על אדם טהור, על האדם שהיה טהור לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 9 כל אוכף שאדם עם הפרשות יֵשב עליו, יהיה טמא. 10 כל מי שיגע בכל מה שאדם עם הפרשות שכב או ישב עליו, יהיה טמא עד הערב, ואם ירים את החפץ, עליו לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 11 כל מי שאדם עם הפרשות יגע בו בלי ששטף את ידיו, חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 12 כלי חרס שאדם עם הפרשות יגע בו, יש לשבור, אבל כל כלי עץ יש לשטוף במים.
13 "כאשר תיפסק הפרשתו של אדם, הוא יחכה שבעה ימים, יכבס את בגדיו ויתרחץ במים זורמים, ואז יהיה טהור. 14 ביום השמיני יקח שני תורים או שני גוזלי יונה, יבוא לפני ה' אל פתח אוהל מועד ויתן אותם לכוהן. 15 הכוהן יקריב את האחד כקרבן על חטא ואת השני כעולה. כך יכפר הכוהן לפני ה' על אדם שיש לו הפרשות.
16 "כאשר יפלוט אדם זרע, עליו לרחוץ את כל גופו. הוא יהיה טמא עד הערב. 17 כל בגד וכל עור שיהיה עליו זרע יש לכבס. הוא יהיה טמא עד הערב. 18 כאשר ישכב איש עם אישה ויפלוט זרע, על שניהם להתרחץ. הם יהיו טמאים עד הערב.
טומאת האישה
19 "כאשר יש לאישה דימום חודשי, תימשך טומאת הדימום החודשי שבעה ימים. כל מי שיגע בה יהיה טמא עד הערב. 20 כל דבר שתשכב עליו האישה או תשב עליו בזמן הדימום החודשי יהיה טמא. 21 כל מי שיגע במה שהאישה שכבה עליו, חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 22 כל מי שיגע בכל דבר שהאישה ישבה עליו, חייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 23 אם יגע אדם במיטה או ברהיט שהאישה ישבה עליו, יהיה טמא עד הערב. 24 אם ישכב איש עם אישה ויבוא במגע עם טומאת הדימום החודשי שלה, גם הוא יהיה טמא במשך שבעה ימים וכל דבר שישכב עליו יהיה טמא.
25 "אם אישה מדממת במשך ימים רבים שלא בזמן הדימום החודשי, או אם נמשך הדימום אחרי הדימום החודשי, היא טמאה כמו בימי הדימום החודשי. 26 כל דבר שתשכב עליו בזמן שהיא מדממת יהיה טמא כמו בימי הדימום החודשי, וכל דבר שתשב עליו יהיה טמא כמו הטומאה בזמן הדימום החודשי. 27 כל מי שיגע בחפצים אלה טמא. יהיה עליו לכבס את בגדיו ולהתרחץ. הוא יהיה טמא עד הערב. 28 כאשר יפסק הדימום, תספור האישה שבעה ימים ואז תהיה טהורה. 29 ביום השמיני תיקח שני תורים או שני גוזלי יונה ותביא אותם אל הכוהן אל פתח אוהל מועד. 30 הכוהן יקריב את האחד כקרבן על חטא ואת השני כקרבן עולה וכך יכפר עליה לפני ה' מטומאת הדימום.
31 "עליכם להרחיק את בני ישראל מהטומאה שלהם, כדי שלא ימותו משום שטימאו את המשכן שלי הנמצא ביניהם".
32 אלה ההוראות המחייבות את כל מי שיש לו הפרשות, את מי שפולט זרע שמטמא אותו, 33 את האישה שיש לה דימום חודשי, את כל מי שיש לו הפרשות כלשהן – גבר או אישה – ואת מי ששוכב עם אישה טמאה.