תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק ב

1 וְנֶפֶשׁ, כִּי־תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה, סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה׃ 2 וֶהֱבִיאָהּ, אֶל־בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ, מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל־לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 3 וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יהוה׃ {ס}

4 וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר; סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן׃ {ס}

5 וְאִם־מִנְחָה עַל־הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ; סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה׃ 6 פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים, וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן; מִנְחָה הִוא׃ {ס}
7 וְאִם־מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ; סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה׃
8 וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמִּנְחָה, אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהוָה; וְהִקְרִיבָהּ אֶל־הַכֹּהֵן, וְהִגִּישָׁהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃ 9 וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃ 10 וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יהוה׃ 11 כָּל־הַמִּנְחָה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה, לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ; כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ, לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה׃ 12 קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיהוָה; וְאֶל־הַמִּזְבֵּחַ לֹא־יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ׃ 13 וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית, מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח׃ {ס}


14 וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוָה; אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ׃ 15 וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה הִוא׃ 16 וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל־לְבֹנָתָהּ; אִשֶּׁה לַיהוָה׃ {פ}
קרבן מנחה
1 "כאשר יקריב אדם קרבן מִנְחָה [מִנְחָה – מתנה מהתבואה] לה', יקח קמח חיטה משובח, יִצוק עליו שמן וישים עליו לְבוֹנָה. [לבונה – חומר ריחני שמופק מהצומח] 2 את המנחה יביא אל בני אהרון הכוהנים. הכוהן יקח חופן מהקמח המעורבב בשמן ואת כל הלבונה, וישרוף אותם על המזבח כסמל למנחה כולה, כקרבן הנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה'. 3 החלק שנותר מהמנחה ינתן לאהרון ולבניו. זהו החלק המוקדש לה' באופן מיוחד מהקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה'.
4 "אם תקריב קרבן מנחה אפוי בתנור, עשֵׂה לחמים עגולים ללא שמרים מקמח חיטה משובח מעורבב בשמן, ועוגיות דקיקות מרוחות בשמן, גם הן מבצק ללא שמרים.
5 "אם תכין את קרבן המנחה שלך במחבת, עשֵׂה לחם עגול ללא שמרים מקמח חיטה משובח מעורבב בשמן. 6 פורר את הלחם לפירורים ושפוֹך עליו שמן. זוהי מנחה.
7 "אם תטגן את קרבן המנחה שלך במחבת עמוקה, עשֵׂה אותו מקמח חיטה משובח מעורבב בשמן.
8 "הבֵא את המנחה שעשית לה', תן אותה לכוהן והוא יקח אותה למזבח. 9 הכוהן יקח מעט ממנה כסמל למנחה כולה וישרוף אותו על המזבח כקרבן הנשרף באש ומפיץ ריח נעים לה'. 10 החלק שנותר מהמנחה ינתן לאהרון ולבניו. זהו החלק המוקדש לה' באופן מיוחד מהקרבנות שנשרפים באש ומוקדשים לה'. 11 את המנחות שתקריב לה' אל תעשה מבצק שתפח, כי אסור להעלות לה' קרבנות הנשרפים באש שיש בהם דבש [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פרות] או כל דבר אחר שגורם לבצק לִתפוֹח. 12 מותר להביא אותם כביכורים לה', אך אסור להעלות אותם על המזבח כקרבן המפיץ ריח נעים. 13 עליך להוסיף מלח לכל קרבנות המנחה שלך. אל תימָנע מלשים על המנחה שלך מלח. הוא מסמל את הברית בינך לבין אלוהיך. עליך לשים מלח על כל הקרבנות שלך.
14 "כאשר תקריב לה' מנחת ביכורים מהיבול הראשון של תבואתך, הקרב את גרעיני התבואה קלויים וכתושים. 15 שים עליהם שמן ולבונה, זוהי מנחה. 16 הכוהן ישרוף חלק מהגרעינים הכתושים והשמן ואת כל הלבונה כסמל למנחה כולה. זהו קרבן הנשרף באש ומוקדש לה'.