תנ"ך מבואר

ספר ויקרא פרק ז

1 וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא׃ 2 בִּמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעֹלָה, יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָאָשָׁם; וְאֶת־דָּמוֹ יִזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ 3 וְאֵת כָּל־חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ; אֵת הָאַלְיָה, וְאֶת־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב׃ 4 וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, אֲשֶׁר עַל־הַכְּסָלִים; וְאֶת־הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד, עַל־הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה׃ 5 וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה, אִשֶּׁה לַיהוָה; אָשָׁם הוּא׃ 6 כָּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ; בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא׃ 7 כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם, תּוֹרָה אַחַת לָהֶם; הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ לוֹ יִהְיֶה׃

8 וְהַכֹּהֵן, הַמַּקְרִיב אֶת־עֹלַת אִישׁ; עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב, לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃ 9 וְכָל־מִנְחָה, אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר, וְכָל־נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל־מַחֲבַת; לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה׃ 10 וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָה־בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה; לְכָל־בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו׃ {פ}

11 וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים; אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהוָה׃ 12 אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, וְהִקְרִיב עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה, חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן׃ 13 עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ; עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו׃ 14 וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל־קָרְבָּן, תְּרוּמָה לַיהוָה; לַכֹּהֵן, הַזֹּרֵק אֶת־דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה׃ 15 וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו, בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל; לֹא־יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר׃ 16 וְאִם־נֶדֶר אוֹ נְדָבָה, זֶבַח קָרְבָּנוֹ, בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת־זִבְחוֹ יֵאָכֵל; וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל׃ 17 וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח; בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף׃ 18 וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר־זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ, לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה; וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא׃ 19 וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר־יִגַּע בְּכָל־טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף; וְהַבָּשָׂר, כָּל־טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר׃ 20 וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַל בָּשָׂר, מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ׃ 21 וְנֶפֶשׁ כִּי־תִגַּע בְּכָל־טָמֵא, בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּכָל־שֶׁקֶץ טָמֵא, וְאָכַל מִבְּשַׂר־זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ׃ {פ}




22 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 23 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; כָּל־חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ׃ 24 וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה, יֵעָשֶׂה לְכָל־מְלָאכָה; וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ׃ 25 כִּי כָּל־אֹכֵל חֵלֶב, מִן־הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיהוָה; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ׃
26 וְכָל־דָּם לֹא תֹאכְלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם; לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה׃ 27 כָּל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַל כָּל־דָּם; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ׃ {פ}

28 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 29 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; הַמַּקְרִיב אֶת־זֶבַח שְׁלָמָיו לַיהוָה, יָבִיא אֶת־קָרְבָּנוֹ לַיהוָה מִזֶּבַח שְׁלָמָיו׃ 30 יָדָיו תְּבִיאֶינָה, אֵת אִשֵּׁי יהוה; אֶת־הַחֵלֶב עַל־הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ, אֵת הֶחָזֶה, לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה׃ 31 וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה; וְהָיָה הֶחָזֶה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו׃ 32 וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן; מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם׃ 33 הַמַּקְרִיב אֶת־דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת־הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן; לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה׃ 34 כִּי אֶת־חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק־עוֹלָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
35 זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו, מֵאִשֵּׁי יהוה; בְּיוֹם הִקְרִיב אֹתָם, לְכַהֵן לַיהוָה׃ 36 אֲשֶׁר צִוָּה יהוה לָתֵת לָהֶם, בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם׃

37 זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים, וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים׃ 38 אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי; בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת־קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי׃ {פ}
קרבן על אשמה
1 "הקרבן על אשמה הוא קרבן המוקדש לה' באופן מיוחד, וכך יש להקריב אותו: 2 יש לשחוט אותו במקום שנהוג לשחוט בו את קרבנות העולה, ואת דם הקרבן יש להתיז על כל צדי המזבח. 3 בעל הקרבן יקריב את כל השומן – את הזנב השמן, את השומן שמכסה את האברים הפנימיים, 4 את שתי הכליות ואת השומן שעליהן וסביבן, ואת קרום הכבד שיסיר עם הכליות. 5 הכוהן ישרוף אותם על המזבח כקרבן הנשרף באש ומוקדש לה', זהו קרבן על אשמה. 6 כל זָכר מהכוהנים רשאי לאכול ממנו אבל רק במקום המוקדש לה', כי זהו קרבן המוקדש לה' באופן מיוחד. 7 הקרבן על אשמה דומה לקרבן על חטא ואותה הוראה חלה לגביהם: הכוהן שיקריב את הקרבן יקבל אותו.
8 "הכוהן שיקריב עולה עבור מישהו יקבל את העור של קרבן העולה. 9 כל מנחה שתיאפה בתנור וכל מנחה שתיעשה במחבת עמוקה או במחבת רגילה תינתן לכוהן המקריב אותה. 10 כל מנחה מעורבבת בשמן או מנחה יבשה תחולק שווה בשווה בין כל בני אהרון.
זבח שלום
11 "כך יש להקריב לה' את זבח השלום: 12 אם יביא אותו אדם לאות תודה, יקריב עם זבח התודה לחמים עגולים מבצק ללא שמרים מעורבב בשמן, עוגיות דקיקות מרוחות בשמן מבצק ללא שמרים ולחמים עגולים מקמח חיטה משובח מעורבב היטב במים ושמן. 13 גם לחמים עגולים מבצק שתפח יביא המקריב עם קרבנו, נוסף על זבח השלום שיביא לאות תודה. 14 מאפה אחד מכל סוג יתרום המקריב לה'. את התרומה יתן לכוהן שיתיז על המזבח את דם זבח השלום. 15 את בשר זבח השלום שמקריבים לאות תודה יש לאכול ביום שמקריבים את הזבח, אסור להשאיר ממנו דבר עד הבוקר. 16 אם הזבח מובא כדי לקיים נדר או כתרומה, יש לאכול אותו ביום שמקריבים אותו, אבל אם נותר ממנו למחרת, מותר לאכול ממנו. 17 את כל מה שנותר מהזבח ביום השלישי יש לשרוף באש. 18 אם יֵאכל חלק מבשר זבח השלום ביום השלישי, לא יתקבל הזבח ברצון ולא יחשב לַמקריב. בשר זה פסול וטמא וכל מי שאוכל ממנו ראוי לעונש. 19 אסור לאכול בשר קרבן שנגע בדבר טמא, יש לשרוף אותו באש. את בשר הזבח רשאי לאכול כל אדם טהור. 20 אדם טמא שיאכל מזבח השלום המוקדש לה' יִכָּרֵת [כרת – עונש מוות או חרם. לא ברור אם העונש בא מידי אלוהים או אדם] מעמו. 21 אדם שיגע בדבר טמא כלשהו – באדם טמא או בגווייה של בהמה, עוף או דג – ואחר כך יאכל מבשר זבח השלום המוקדש לה', יכָּרת מעמו".
איסור אכילת שומן ודם
22 ה' אמר למשה 23 להגיד לבני ישראל: "אל תאכלו שומן מהבקר, מהכבשים או מהעזים. 24 שומן של בעל חיים שמת או נטרף יכול לשמש לכל מלאכה, אבל אסור לכם לאכול ממנו. 25 כל מי שיאכל שומן של בהמה שהוקרב ממנה קרבן הנשרף באש ומוקדש לה', יכָּרת מעמו.
26 בכל מקום שתגורו בו, אל תאכלו שום דם – לא מהעופות ולא מהבהמות. 27 כל מי שיאכל דם יכָּרת מעמו".
מנת הכוהנים
28 ה' אמר למשה 29 להגיד לבני ישראל: "מי שמקריב זבח שלום יגיש חלק מהזבח שלו לה'. 30 הוא בעצמו יביא את הקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה' – את השומן ואת החזה. את החזה יביא כדי להניף אותו כקרבן תנופה לפני ה'. 31 את השומן ישרוף הכוהן על המזבח, ואת החזה יתן לאהרון ולבניו. 33-32 מכל זבחי השלום שתקריבו, תנו את השוק הימנית כתרומה לכוהן מבני אהרון שהקריב את הדם ואת השומן של זבחי השלום. השוק הימנית תהיה המנה שלו, 34 כי את החזה לקרבן התנופה ואת השוק לתרומה אני לוקח מזבחי השלום של בני ישראל כדי לתת אותם לאהרון הכוהן ולבניו. זהו חלקם מבני ישראל לעולם".
35 זו המנה של אהרון ואלו המנות של בניו מהקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה' שקיבלו אהרון ובניו מהיום שהתחילו לשרת ככוהנים לה'. 36 ביום שמשח אותם ה' לכוהנים הוא ציווה על בני ישראל לתת להם מנה זו כחלקם לעולם, בכל הדורות.
37 אלה ההוראות שעל פיהן יש להקריב את קרבן העולה, את קרבן המנחה, את הקרבן על חטא, את הקרבן על אשמה, את קרבן המינוי ואת זבח השלום, 38 כפי שציווה ה' על משה בהר סינַי שבמדבר סינַי, ביום שציווה על בני ישראל להקריב את קרבנותיהם לה'.