תנ"ך מבואר

1 וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע; אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׃
2 אוֹ נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל־דָּבָר טָמֵא, אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה, אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם׃ 3 אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם, לְכֹל טֻמְאָתוֹ, אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם׃
4 אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ; וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה׃
5 וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה; וְהִתְוַדָּה, אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׃ 6 וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן־הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ־שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ׃ 7 וְאִם־לֹא תַגִּיַע יָדוֹ דֵּי שֶׂה, וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא, שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה לַיהוָה; אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה׃ 8 וְהֵבִיא אֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן, וְהִקְרִיב אֶת־אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה; וּמָלַק אֶת־רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל׃ 9 וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל־קִיר הַמִּזְבֵּחַ, וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם, יִמָּצֵה אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ; חַטָּאת הוּא׃ 10 וְאֶת־הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא וְנִסְלַח לוֹ׃ {ס} 11 וְאִם־לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה, וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת; לֹא־יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא־יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה, כִּי חַטָּאת הִיא׃ 12 וֶהֱבִיאָהּ אֶל־הַכֹּהֵן, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת־אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, עַל אִשֵּׁי יהוה; חַטָּאת הִוא׃ 13 וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ; וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה׃ {ס}



14 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 15 נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, מִקָּדְשֵׁי יהוה; וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם׃ 16 וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, וְאֶת־חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו, וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן; וְהַכֹּהֵן, יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ׃ {פ}

17 וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה, אַחַת מִכָּל־מִצְוֹת יהוה, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׃ 18 וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָג וְהוּא לֹא־יָדַע וְנִסְלַח לוֹ׃ 19 אָשָׁם הוּא; אָשֹׁם אָשַׁם לַיהוָה׃ {פ}
20 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 21 נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוה; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ׃ 22 אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר; עַל־אַחַת, מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃ 23 וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם, וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל, אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן, אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃ 24 אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר, וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו; לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃ 25 וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָה; אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן׃ 26 וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יהוה וְנִסְלַח לוֹ; עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ׃ {פ}

1 "אם יחטא אדם בכך שישמע דרישה לבוא להעיד על מקרה שראה או שידע עליו, אך לא יבוא, הוא יהיה ראוי לעונש. 2 "כאשר יגע אדם בדבר טמא כלשהו כמו גוויית חיה טמאה, גוויית בהמה טמאה או גוויית בעל חיים קטן טמא, גם אם לא ידע על כך הוא טמא ואשם. 3 אם יגע אדם באיש טמא מכל סיבה שהיא, ולא ידע על כך, כשיוודע לו הוא יהיה אשם.
4 "בכל מקרה שישָבע אדם לעשות מעשה טוב או רע וישכח משבועתו, כשיזָכר בה יהיה אשם.
5 "מי שאשם באחד מהמעשים האלה חייב להתוודות על חטאו 6 ולהביא כבשה או עז כקרבן על החטא שחטא. הכוהן יכפר עבורו על חטאו. 7 אם אין לאיש אפשרות להביא שה, הוא רשאי להביא כקרבן על חטאו שני תורים או שני גוזלי יונים, האחד כקרבן על חטא והשני כקרבן עולה. 8 הוא יביא אותם לכוהן. תחילה יקריב הכוהן את הקרבן על חטא. הוא ימשוך בכוח את ראש העוף בתחתית הצוואר אך לא יפריד את הראש מהגוף, 9 ויתיז על דופן המזבח מדם הקרבן על חטא. את יתר הדם יטפטף הכוהן לרגלי המזבח. זהו קרבן על חטא. 10 את העוף השני יקריב הכוהן כקרבן עולה בהתאם להוראות. הכוהן יכפר עבור האיש על חטאו, וה' יסלח לו. 11 אם אין לאיש אפשרות להביא שני תורים או שני גוזלי יונים, הוא רשאי להביא שני ליטרים קמח חיטה משובח כקרבן על חטאו. כיוון שזהו קרבן על חטא, אין לשים על הקמח שמן או לבונה. 12 המקריב יביא את הקמח לכוהן, הכוהן יקח מעט מהקמח בכף ידו כסמל לקרבן כולו וישרוף אותו על המזבח עם הקרבנות הנשרפים באש ומוקדשים לה'. זהו קרבן על חטא. 13 כך יכפר הכוהן עבור האיש על חטאו באחד מהמעשים שצוּינו קודם, וה' יסלח לו. את יתר הקמח יתן האיש לכוהן כפי שעושים עם המנחה".
קרבן על אשמה
14 ה' אמר למשה: 15 "אם יבגוד אדם בה' ויחטא בלי כוונה ביחס לדבר שמוקדש לה', יביא לה' מהצאן אַיִל ללא פגם שערכו קבוע בשקלי כסף לפי שקל הקודש. [שקל הקודש – כאחד עשר גרם וחצי] זהו קרבן על אשמה. 16 האיש ישלם תמורת הדבר המוקדש לה' שחָטא ביחס אליו, ויוסיף חמישית מערכו. את התשלום יתן לכוהן. הכוהן יכפר על האיש באיל הקרבן על אשמה, וה' יסלח לו.
17 "אם אדם חוטא בלי כוונה ועושה אחד מהדברים שה' אסר לעשות, הוא אשם וראוי לעונש. 18 עליו להביא לכוהן מהצאן איל ללא פגם שערכו קבוע, זהו קרבן על אשמה. הכוהן יכפר עבורו על הטעות שעשה בלי כוונה, וה’ יסלח לו. 19 זהו קרבן על אשמה כי האיש אשם לפני ה' ".
20 ה' אמר למשה: 21 "אם יחטא אדם ויבגוד בה' בכך שיכחיש שאדם אחר נתן לו הלוואה או דבר מה כדי שישמור עליו, אם יגנוב מאדם אחר או שלא יתן לו את מה שמגיע לו, 22 אם ימצא אבידה ולא יספר על כך, אם ישָבע שבועת שקר על אחד החטאים שאדם עלול לחטוא בהם – 23 אם יחטא ויכיר באשמתו, עליו להשיב את מה שגנב או את מה שמגיע לאדם אחר, את מה שהופקד אצלו כדי שישמור עליו או את האבידה שמצא 24 או כל דבר אחר שנשבע עליו שבועת שקר. כאשר יכיר באשמתו יתן תמורה מלאה עבור החפץ ויוסיף חמישית מערכו. את התמורה יתן לבעל החפץ, 25 ואת הקרבן על אשמה יביא לה' – איִל ללא פגם מהצאן, שערכו קבוע – ויתן אותו לכוהן. 26 הכוהן יכפר עליו לפני ה', וה' יסלח לו על כל אחד מהדברים שעשה והיה אשם בהם".